כמה ומי יקבלו הנחה בארנונה? האוצר מסביר למה הרחבת ההנחות היא טעות

הרפורמה בהנחות הארנונה, שנועדה לתקן אפליה בת שנים לטובת משפחות גדולות, הפכה בפועל להרחבה מאסיבית של ההטבה על חשבון קופות הרשויות המקומיות - כך עולה ממחקר חדש של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר. לפי המחקר, שנכתב על ידי יטבת בס ואסף גבע, המודל החדש שקבע משרד הפנים בתקנות שפורסמו באפריל יביא ל"גידול של כ-1.1 מיליארד ש"ח בסך ההנחות, ושל כמאה אלף משקי בית זכאים. באחוזים, שיעור הגידול הוא כ-49% בסך ההנחות, וכ-13% במשקי הבית הזכאים".

המספרים חריפים במיוחד על רקע הפער מול משרד הפנים: גורמים במשרד העריכו בזמנו כי אובדן ההכנסות לרשויות יעמוד על כ-200 מיליון שקל בלבד, סכום שלטענתם ניתן לספיגה. אומדן הכלכלן הראשי מציב את אובדן ההכנסות בפועל על כ-1.06 מיליארד שקל בשנה - פי חמישה. במשרד האוצר התנגדו למתווה עוד בשלבי גיבושו והתריעו כי יוביל להתנפחות ניכרת של עוגת ההנחות.

והנקודה הצורמת ביותר: הכסף לא בהכרח מגיע למי שהכי זקוק לו. "גם במודל החדש חלק משמעותי מההטבה מנותב למשקי בית ממעמד הביניים ולא לשכבות החלשות", כותבים הכלכלנים, ומוסיפים כי מבחינת עידוד תעסוקה "לא יושמו שינויים כלשהם במודל והוא נותר ללא כל התניה על תעסוקה".

תיקון אפליה שהפך להרחבה: מה בעצם השתנה

הנחת הארנונה לפי מבחן הכנסה היא אחת מכחמישים עילות הנחה הקיימות כיום בארנונה למגורים, והיא היוותה לפני השינוי כ-17% מכלל ההנחות. המודל הישן, שפעל עד 2025, סבל מעיוות מובנה: סף ההכנסה לנפש ירד עד הנפש הרביעית במשק הבית ועלה לאחריה, ומשפחות בנות שבע נפשות ומעלה נהנו משיעורי הנחה גבוהים יותר מאלה של משפחות קטנות באותה מדרגה. "מאפיינים אלו גרמו לאפליה לטובת משקי בית גדולים באופן חלוקת ההנחות", נכתב במחקר, שמוסיף כי סיפי ההכנסות במודל הישן "היו שרירותיים במידה רבה, ונקבעו מדי שנה בהיעדר שקיפות לגבי הרציונל העומד בבסיסם".

התקנות החדשות, שפרסם משרד הפנים ב-19 באפריל, אכן תיקנו את העיוות: סף ההכנסה נקבע ביחס ישר למספר הנפשות הסטנדרטיות, שיעור ההנחה - בין 30% ל-90% - אחיד לכל גדלי משקי הבית, והמנגנון כולו הוצמד לשכר המינימום. אלא שהדרך שבה בוצע התיקון היא לב הביקורת: במקום ליישר את הסיפים כלפי מטה, במסגרת השינוי "נקבעו סיפי הכנסה מזכה גבוהים בהרבה עבור הרוב המכריע של משקי הבית, וכן העלאת שיעורי ההנחה עבור משקי בית קטנים". הכלכלנים מעריכים כי "הרחבה זו נובעת מחוסר הרצון לפגוע במשפחות הזכאיות לקבלת ההטבה כבר כעת" - כלומר, כדי לא לפגוע באיש, הורחבה ההטבה כמעט לכולם. עיקר הפער בסיפים נרשם במשקי בית של 3 עד 7 נפשות, שהם חלק הארי של האוכלוסייה: כ-95% ממשקי הבית בישראל מונים שש נפשות ומטה.

דוגמה מהמחקר ממחישה את גודל הקפיצה: משפחה בת שלוש נפשות עם הכנסה חודשית של 6,500 שקל הייתה זכאית ב-2025 להנחה של 60%. ב-2026 אותה משפחה בדיוק זכאית להנחה של 90%. לפי טבלת הסיפים החדשה, משפחה בת חמש נפשות זכאית להנחה המקסימלית עד הכנסה של 10,541 שקל בחודש, ותמשיך ליהנות מהנחה כלשהי עד הכנסה של 17,572 שקל.

91% עלו מדרגה, 0.3% ירדו

הסימולציה שערכו באוצר, על בסיס סקר הוצאות משק הבית של הלמ"ס, מציירת תמונה חד-כיוונית באופן קיצוני. במודל הישן הסתכמו ההנחות בכ-2.2 מיליארד שקל לכ-740 אלף משקי בית זכאים; במודל החדש - כ-3.2 מיליארד שקל לכ-840 אלף זכאים. ההנחה השנתית הממוצעת למשק בית קפצה מכ-2,940 שקל לכ-3,860 שקל. מנגד, מספר משקי הבית שאיבדו את הזכאות במעבר בין המודלים עומד על כ-1,800 בלבד.

הנתון שמסכם הכל: 91% ממשקי הבית הזכאים עלו בשיעור ההנחה, ורק 0.3% ירדו. בממוצע, שיעור ההנחה שמשק בית זכאי לו עלה בכ-25 נקודות. מתוך הזכאים למדרגת ה-90% במודל החדש, כחמישית היו זכאים למדרגה נמוכה יותר במודל הישן. הזינוק החד ביותר נרשם אצל משפחות בנות ארבע וחמש נפשות, שעבורן סך ההנחות עלה בכ-220% - שילוב של גידול של כ-143% במספר הזכאים וכ-153% בהנחה הממוצעת.

בחלוקה לקבוצות אוכלוסייה, שיעורי הזכאות הגבוהים ביותר הם בציבור החרדי: 60% ממשקי הבית החרדים היו זכאים להנחה במודל הישן, והשיעור עולה ל-65% במודל החדש, עם הנחה ממוצעת של כ-4,600 שקל בשנה - הגבוהה מכל הקבוצות. השינוי הגדול ביותר בשיעור הזכאות נרשם דווקא בחברה הערבית, עלייה של כ-7 נקודות לכ-53% - אם כי במחקר מזכירים ממצאים לפיהם שיעור מיצוי הזכויות בפועל "גבוה במיוחד אצל חרדים ונמוך במיוחד אצל ערבים".

• הוד השרון העלתה ארנונה בלי אישור מהשרים - והפסידה
• מי העיר היקרה ביותר בארנונה? כך נראה חשבון הארנונה בערים הגדולות ב-2026

אבל הממצא שמטריד את הכלכלנים נוגע דווקא למי שבאמצע. "הממצא המפתיע ביותר הוא אולי שחלק ניכר מסך ההנחות מגיע לאשכולות ולעשירוני הביניים", נכתב. במודל הישן כ-18% ממשקי הבית בעשירונים 4 עד 6 היו זכאים להנחה; במודל החדש השיעור עלה ל-20%. בעשירון התחתון, לעומת זאת, שיעור הזכאות נותר כ-90% ללא שינוי - כלומר, מי שהיה עני ממילא כמעט לא נהנה מההרחבה. אחד ההסברים במחקר הוא אופן חישוב ההכנסה לצורך ההנחה, שמחריג כמה קצבאות ביטוח לאומי, כך שמשקי בית יכולים להיכנס למדרגת הנחה גבוהה למרות שהכנסתם הכוללת גבוהה יותר.

הרשויות החלשות ישלמו את המחיר: עד רבע מהתקציב הגמיש

הצד השני של המטבע הוא קופות הרשויות המקומיות, שכבר לפני השינוי ספגו הנחות ארנונה למגורים בהיקף של כ-4.5 מיליארד שקל בשנה - כ-30% מסך הגביות. הניתוח באוצר מתמקד ב"רכיב הגמיש" בתקציב הרשות: הכסף שנותר לה למימון שירותים לתושבים אחרי תקורות והוצאות עם ייעוד קשיח. בממוצע ארצי, ההנחות במודל החדש יגיעו לכ-10% מהרכיב הזה - כ-338 שקל לתושב - אבל הממוצע מסתיר שונות עצומה.

ברשויות באשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים התמונה קשה בהרבה: באשכול 1 ההנחות במודל החדש מגיעות לכ-25% מרכיב ההוצאות הגמיש, ואובדן ההכנסות מהשינוי לבדו עומד על כ-170 שקל לתושב - לעומת 9 שקלים בלבד לתושב ברשויות החזקות באשכול 5. בפריזמה גיאוגרפית בולטות נפות נצרת ועכו, שבהן שיעור ההנחה מהתקציב הגמיש קפץ בכעשר נקודות בעקבות השינוי. "הנחה שמטרתה היא סיוע לשכבות החלשות יוצרת מצב שבפועל שם אותן בעמדת נחיתות", מסכמים הכלכלנים, "פעם אחת בחלוקה מפחיתת אי שוויון פחות של ההטבה בקרב משקי בית, ופעם שנייה בפגיעה ביכולת הרשויות בהן הם מתגוררים לספק להם שירותים".

בפני רשות שהכנסתה נפגעת עומדות לפי המחקר שלוש אפשרויות, כולן בעייתיות: להימנע ממתן ההנחה או לצמצם אותה - ההנחה מוגדרת "הנחת רשות" ואינה חובה, אך צמצומה מוגדר במחקר "צעד קשה ליישום, הן מבחינה פוליטית והן מבחינה יישומית"; לפגוע באיכות השירותים לתושבים; או להיכנס לגירעון, "שיוביל בתורו לפגיעה קשה אף יותר במתן השירותים". המכה מגיעה בתזמון רגיש במיוחד: העדכון האוטומטי של תעריפי הארנונה ל-2026 עומד על 1.626% בלבד, אחרי הזינוק החריג של 2025 - על רקע התמונה הרחבה של העלאות הארנונה ב-2026 והחשש כי הארנונה עלולה לזנק ב-10% ומעלה, כפי שדווח בביזפורטל.

בלי תמריץ לעבודה - ועם פתרון פשוט שנשאר על הרצפה

הביקורת השלישית במחקר נוגעת למה שלא נעשה. בניגוד להטבות כמו סבסוד מעונות יום, המותנה ביציאה לעבודה, או מענק עבודה, הבנוי במבנה "טרפזי" שמתמרץ השתכרות הדרגתית, מבחן ההכנסה בארנונה "לא מכיל התניה על תעסוקה כלל, ואינו בנוי במבנה טרפזי, הן לפני והן אחרי שינוי המודל". גרוע מכך, לפי המחקר: "הגדלת ההנחות ומעגל הזכאים ללא התניה כלשהי על תעסוקה מגדילה את היקף התמריץ השלילי ביציאה לתעסוקה". באוצר מפנים למחקרים קודמים של האגף שהראו כי לתמריצים כלכליים חלק משמעותי ביציאת גברים חרדים לשוק העבודה, וכי להשתלבותם במעגל המועסקים השלכות על הצמיחה בטווח הארוך.

• טיפה בים: משרד הכלכלה מקצה 5,000 עובדים זרים - השטח דורש פי 10
• רשות המסים מעלה הילוך: מבצעים ליליים בדרום ובשרון הסתיימו בעיקול 18 רכבי יוקרה

הכלכלנים גם מציגים חשבון פשוט שממחיש עד כמה המחיר היה ניתן לצמצום: "הורדה של כל חמש נקודות אחוז בשיעורי ההנחה משמעותה חיסכון של כ-250 מיליון ש"ח". כלומר, היצמדות לשיעורי ההנחה הנמוכים מהמודל הישן, במקום הבחירה בשיעורים הגבוהים, הייתה חוסכת לרשויות כמחצית מהפגיעה הנוכחית.

נקודה אחרונה במחקר נוגעת לבירוקרטיה: במסגרת השינוי הוחלט שלא לאמץ העברת נתוני הכנסות אוטומטית מביטוח לאומי לבדיקת הזכאות, אלא להיצמד להגשת מסמכים ידנית - "זאת על אף שמנגנון העברה אוטומטי דוגמת זה כבר עובד באופן מוצלח בהטבות אחרות, כמו בסבסוד מעונות יום ומשפחתונים". מנגנון כזה, נכתב, "יכול היה להיות יעיל וחסכוני יותר, הן בהיבטים תפעוליים והן במניעת טעויות וזיופים". בשורה התחתונה, קובעים באוצר, "שינוי המודל כשלעצמו הינו צעד מבורך ומתבקש" - אבל הביצוע השאיר את העיוות החלוקתי על כנו, ויתר על תמריצי התעסוקה, והעביר את החשבון, בסכום של יותר ממיליארד שקל בשנה, לרשויות שהכי פחות יכולות לעמוד בו.