עו"ד הגיש נגד הביטוח הלאומי שלוש תביעות מקבילות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה - האם קיבל?

עו"ד בוריס לטר לא חסך מאמץ בניסיון לקבל מהמוסד לביטוח לאומי את גמלת הבטחת ההכנסה שלטענתו הגיעה לו. הוא הגיש לא פחות משלוש תביעות נפרדות, בשלושה תיקים שונים, שהתגלגלו בין כמה שופטים עד שהתאחדו לדיון אחד בפני השופטת הבכירה אורית יעקבס. בסיום ההליך, בית הדין דחה את כל התביעות שנותרו, אך נמנע מלחייב אותו בהוצאות משפט, "לפנים משורת הדין", כלשונו של פסק הדין.

הרקע לפרשה מתחיל בתאונה שעבר לטר בספטמבר 2022, שבעקבותיה נשללה ממנו לתקופה מסוימת גמלת הבטחת ההכנסה. אחרי דיונים ממושכים ובדיקות רפואיות חוזרות, המוסד הכיר בזכאותו עבור מרץ עד מאי 2023. אבל לטר לא הסתפק בכך, וטען שהגמלה מגיעה לו גם עבור יוני עד נובמבר 2023, הפעם מסיבה שונה: "השגחה הורית", כלומר טיפול צמוד באמו החולה.

הבעיה: באותם החודשים בדיוק אמו של לטר שהתה בחו"ל. בית הדין תיאר את המצב בפשטות: אין מחלוקת על כך שבתקופה הזו, הסיבה שעבורה הוא היה זכאי היה זכאי לגמלה עקרונית היתה השגחה הורית, אבל התנאי בתקנות הוא ברור: מי שמבקש גמלה על רקע השגחה הורית חייב "להתגורר עמו באותה דירה". לטר ואמו לא רק שלא גרו יחד באותה תקופה, הם אפילו לא שהו באותה המדינה. בעצם הדיון בית הדין המליץ לו בעדינות לוותר על הטענה הזו: "על פניו נראה שטוב יעשה התובע אם יניח לטענותיו", אבל לטר סירב לוותר, וגם לא הסכים, בשלב מסוים, לומר בפירוש אם הוא מקבל את ההמלצה.

הסיפור השני נוגע לשתי נסיעות לחו"ל שערך לטר ב-2024. באחת מהן, בין מרץ ליולי, הוא ליווה את אמו לטיפולים רפואיים - נסיבות שיצרו אצלו ציפייה לקבלת הגמלה. בשנייה, באוקטובר-נובמבר, הוא טס לארה"ב לבקר את שני ילדיו הקטינים שמתגוררים שם עם אמם. גם כאן החוק לא הותיר הרבה מקום לפרשנות: סעיף 14א לחוק הבטחת הכנסה קובע במפורש שלא משולמת גמלה למי שיצא את ישראל פעמיים באותה שנה קלנדרית. בית הדין קבע כי מדובר בהחלטה שניתנה כדין, "אף מבלי להתייחס" לכך שבהליך אחר טען לטר שיצא לחו"ל רק כדי ללוות את אמו, ואילו בדיון האחרון הוא טען שנסע לבקר את ילדיו - נימוק שממילא אינו מזכה בגמלה.

במקום זכאות - חוב

בעקבות אותן נסיעות אף נוצר לו חוב כספי. המוסד קיזז לו סכום של 7,380 שקל עבור תשלום גמלה ששולם לו בטעות בזמן ששהה בחו"ל, עבור הגמלה שאושרה לו לתקופה הקודמת - כך שנותר על שמו חוב של 2,790 שקל.

תיק שלישי, שעניינו שלילת הזכאות ממאי 2025, בכלל לא הגיע לדיון בסוגייה. בית הדין נתן לצדדים אפשרות לבחור בין חלופות להמשך הטיפול בתיק, אך לטר פשוט לא הגיב במועד. לכן, בהתאם להחלטה מראש, הוא נחשב מי שהסכים לחלופה שהציע בית הדין, ותביעתו בתיק הזה נדחתה על הסף. עם זאת, הובהר לו שהוא רשאי להגיש תביעה חדשה בנושא לאחר שהמוסד ייתן החלטה מעודכנת.

מהלך ההליך כולו לא היה פשוט לביטוח הלאומי, שלא חסך בביקורת על ניהול התביעות של לטר, שהוגשו לא פעם בכתב יד לא קריא ותוך כדי בקשות וניירת חוזרת. גם בית הדין, בסיכום פסק הדין, הודה שהתיק דרש מהמוסד "השקעת זמן ומשאבים" ניכרת כדי להתמודד עם האופן שבו ניהל התובע את ענייניו. ובכל זאת, כאמור, השופטת יעקבס בחרה שלא לחייב את לטר בהוצאות משפט, אף שהיא דחתה את כל תביעותיו.