אנגלמן: דגל אדום חד-משמעי לממשלה ונתניהו בנוגע למשבר האקלים
דו"ח חריף במיוחד: פער גדול בין החלטות הממשלה לביצוע; הממשלה גוררת את רגליה ולכל היותר נוקטת פעולות של "טלאי על טלאי"; אין חקיקת אקלים; יוצא נגד מחדליה של סילמן
"דו"ח זה מרים שוב דגל אדום עבור הממשלה והעומד בראשה ומציין בפניהם באופן שאינו משתמע לשני פנים - הכתובת על הקיר. משבר האקלים אינו אירוע נקודתי, כי אם תהליך מתמשך ומחריף. משרדי הממשלה בעצמם זיהו אותו כאיום מערכתי שעלול ליצור 'משברי משנה' ושיבושים שישפיעו על תחומי חיים רבים, ובהם - בריאות הציבור; הרציפות התפקודית של תשתיות המדינה ובפרט התחבורה, האנרגיה והמים; היציבות הביטחונית האזורית; ביטחון המזון ושרשראות האספקה; והיציבות הפיננסית". כך אומר מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.
התרומות בתחילת חרבות ברזל היו גבוהות במיליארדים מהתקציב הממשלתי
טילים מאיראן? לא בטוח שמוסדות ציבור יספקו הגנה ראויה
פינוי הפצועים התעכב בשעות הקריטיות של 7 באוקטובר
לאחר שפרסם שני דו"חות בנושא משבר האקלים ב-2024, ביצע אנגלמן ביקורת מעקב שהעלתה, כי רבים מן הליקויים לא תוקנו. הוא אומר: "נוכח הפער הגדול בין הצהרות הממשלה לביצוע, בין החלטותיה לתוצאות פעולותיה, בין הצורך בפעולה ממשלתית רחבה על בסיס הסכמות לאופי הפעולה הסקטוריאלי הקיים, בין האיום (המחמיר והבלתי צפוי) להיערכות - על הממשלה לפעול ביתר שאת למימוש ההמלצות בדוח זה ובקודמיו".
המלחמה מחדדת את ההשפעות של מצבי חירום
אנגלמן יוצא נגד הנחייתה של השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, לבחון את פרישתה של ישראל מארגון האקלים של האו"ם (UNFCCC). הוא אומר: "עולה חשש שצעד כזה ודומים לו יבלמו את המחויבות הישראלית - החלשה ממילא - לגיבוש אסטרטגיית אקלים שתתאים לסיכונים הנשקפים לציבור בישראל, בדור הנוכחי ובוודאי שבדורות הבאים". הוא קובע, כי על סילמן "לפעול למיסודו של ממשל אקלים, כדי שיניע לפעולה, יגביר את הקשב הממשלתי ויאפשר מענה שהולם את הסיכונים בנושא זה, שהוא מערכתי ורב-ממדי".
אנגלמן: פערים משמעותיים באבטחת מערכות מידע בגופים חיוניים
הסניגוריה הציבורית לא בודקת כיאות את הזכאות לשירותיה
שיקום צפון ים המלח מפגר בהרבה אחרי החלטת הממשלה מ-2018
- לברוח מגל החום באירופה: 5 ערים צפוניות עם בריכות, ספא ונוף למים
- גל החום בצרפת הוביל לכ-1,000 מקרי מוות יותר מהרגיל; ההשפעה כבר מורגשת גם בכלכלה
משרד החינוך אינו יודע האם הותקנו מצלמות במעונות היום
נכים נפגעים משימוש לרעה נרחב בתגי החניה המיועדים להם
המלחמה אינה תירוץ להימנעות מפעולה, מדגיש אנגלמן: "קיימת חשיבות לכך שהממשלה תתן דעתה, גם במצבי חירום, על הסיכונים הרובצים לפתחנו בהיבטי סביבה ואקלים. לסיכונים אלה השלכות ארוכות טווח על מדינת ישראל, והם אינם נסוגים בשל מצב החירום. יתרה מכך: בהיבטי שוק האנרגיה, שני המבצעים האחרונים - עם כלביא ושאגת הארי - מחדדים את ההשפעות שיש למצבי חירום מלחמתיים על שוק האנרגיה ואת החשיבות שבקידום תהליכי העבודה למיצוי מקורות חלופיים לאנרגיה מתחדשת. מקורות אלה חיוניים לקיימות שלנו ולביטחון האנרגטי של מדינת ישראל. הדברים אינם סותרים אלא משלימים זה את זה".
אנגלמן מזכיר, כי ישראל ממוקמת באיזור בו קצב השינויים האקלימיים ועוצמתם גבוהים ביחס למרבית האיזורים בכדור הארץ, ולכן חשופה לסיכונים משמעותיים יותר. המגמות העיקריות החזויות בישראל עד סוף המאה הנוכחית, ושכבר מורגשות, הן ארבע: חם יותר, יבש יותר, קיצוני יותר וגבוה יותר (עליית פני הים).
רבים מהסיכונים הנשקפים משינויי האקלים זוהו בשנים 2025-2023 על ידי משרדי הממשלה כאיום שיש להיערך אליו ושמשפיע על תחומי אחריותם. הסיכונים המרכזיים הם התגברות של אירועי אקלים קיצוניים שעלולים להביא לשיבושים קריטיים באספקת אנרגיה ומים (שמהווים "מכפילי נזק" בעלי השפעה רוחבית על כלל המערכות); לפגיעה בתשתיות (לרבות תשתיות תחבורה), שקריסתן עלולה לגרום לשיבוש תפקודי רחב; לסיכונים לבריאות הציבור; לפגיעה בייצור החקלאי ובשרשרת אספקת המזון; ואף לאי-יציבות אזורית.בלי סמכויות, בלי עובדים, בלי תקציב
בביקורות הקודמות נמצא, כי חל שיהוי בעיגון אסדרה מחייבת לנושא האקלים באמצעות חקיקה, וכי הצעות חוק האקלים לא קודמו. הליקוי לא תוקן, אף שביולי 2023 ובאוגוסט 2024 הורתה הממשלה לפעול להשלמת חקיקה זו עד ועידות האקלים הבין-לאומיות שהתקיימו במועדים סמוכים; ועל אף פעילות נמרצת בוועדת הפנים, בה התקיימו 11 דיונים ואף גובש נוסח הצעת חוק שאושר על ידי הצדדים. זוהי נסיגה מהמחויבות הלאומית האסטרטגית להתמודדות עם שינויי האקלים, קובע אנגלמן.
הטיפול באקלים עדיין מנוהל על ידי המשרד להגנת הסביבה בלי שהוקנו לו סמכויות נוספות ומבלי שהוקצו לו משאבים משמעותיים. ועדת השרים לענייני אקלים בראשותה של סילמן לא התכנסה ולא נקבע מתי תתכנס. הטיפול עודנו מבוזר ואף מפוזר, ללא גורם מתכלל: בשנים 2025-2023 קיבלה הממשלה 27 החלטות בנושא בסכום כולל של 1.37 מיליארד שקל ואשר נוגעות ל-15 משרדים וגופי ביצוע.
ב-2024 נמצא, כי אף גוף ממשלתי כלכלי או גורם האמון על תחזיות מקרו-כלכליות, ובהם משרד האוצר והמועצה הלאומית לכלכלה, לא ביצע הערכה מקיפה בנוגע להשפעות הכלכליות של שינויי האקלים על ישראל לטווח הארוך. הליקוי תוקן במידה מועטה: המועצה לכלכלה ואגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר החלו לבנות תשתית ידע בנוגע לביצוע הַערכות מקרו-כלכליות, אולם הם מצויים בשלבים ראשוניים בלבד.
עוד נמצא לפני שנתיים, כי לישראל אין תוכנית היערכות לאומית לשינויי אקלים; יותר מ-80% מעשרות משרדי הממשלה ומהגופים הציבוריים לא גיבשו תוכניות היערכות משרדיות. הליקוי תוקן במידה מועט: לישראל עדיין אין תוכנית היערכות לאומית, אך משהו כן נעשה - המינהלת להיערכות לשינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה מיפתה את המשימות והמהלכים הנדרשים והחלה לפתח כלי מתודולוגי שיסייע לה לתעדף ביניהם. בשנת 2018 קבעה הממשלה, כי תוקם מינהלת היערכות לשינויי אקלים. ב-2024 נמצא, כי לא נקבעו לה סמכויות ברורות, אושר לה תקן אחד בלבד והיא קיבלה במשך חמש שנים 1.3 מיליון שקל. הליקויים נותרו בעינם.
הפחתת פליטת גזי החממה רחוקה מהיעד
בשנת 2021 התחייבה ישראל להפחית ב-2030 ב-27% את פליטות גזי החממה בהשוואה ל-2015. בשנת 2024 מצא אנגלמן, כי הקצב הקיים יוביל להפחתה של 12% בלבד; כעת הקצב הוא של 19%. ישראל הייתה אמורה להגיש לוועידת האקלים באפריל 2025 התחייבות מעודכנת להפחתת הפליטה; היא לא עשתה זאת. היעד ל-2050 לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות טרם נקבע, למרות שחלפו ארבע שנים מהמועד לכך.
אנגלמן מסכם: "בחינה עקבית של שש השנים האחרונות (2026-2020) מעלה שפעילות הממשלה בנושא עדיין מדשדשת ושתפקודה לקוי: הממשלה גוררת רגליה, ובכל הנוגע לקידום מערכתי ולהגברת הקשב הממשלתי בנושא זה - הפעולות שהיא נוקטת הן לכל היותר פעולות של 'טלאי על טלאי', בדמותן של עשרות רבות של החלטות שהיא מקבלת שאין בהן כדי להביא לשינוי של ממש בנושא".
מאז הביקורת ב-2024 הייתה התקדמות בכמה תחומים, אך לא בשל הירתמות מערכתית, אלא בזכות הצלחות נקודתיות של בעלי התפקידים הרלוונטיים. "במבחן התוצאה בראייה ממשלתית - לא חלה כל התקדמות בפיתוח יכולת מדינתית להעריך את ההשפעות המקרו-כלכליות ארוכות הטווח של שינויי האקלים על ישראל; חקיקת אקלים - אין, שכן הממשלה היא זו שבידה האחת מקדמת את החקיקה ובידה השנייה בולמת; אין בקרה ומעקב אחר מיליארדי השקלים שהממשלה הקצתה לטיפול בנושא האקלים או בזיקה אליו במשך השנים; וממילא - אין גורם ממשלתי מוביל וקבוע שמחויב ומסוגל - במסגרת סמכויות ומשאבים שהוקצו לו - לפעול להשגת היעדים המדינתיים שנקבעו. אין מצפן, וחסרה גם הדרך".