פינוי הפצועים התעכב בשעות הקריטיות של 7 באוקטובר

נכון לספטמבר 2025 נפצעו 20,000 חיילים ואנשי כוחות הביטחון במהלך המלחמה. נכון לאפריל 2025 נפצעו 1,600 אזרחים. נכון ליולי 2025, אושפזו  1,660 פצועים במחלקות שיקום בבתי החולים. ערב 7 באוקטובר היה מחסור של אלפי עובדים במקצועות פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק בשירות הציבורי, תקני בתי החולים לא סיפקו את צורכי האוכלוסייה אף בעת שגרה, ובחלק ממחלקות השיקום העובדים התחלפו לעיתים תכופות, ייתכן שעד כדי פגיעה באיכות השירות.

פצועים בחרו את מחלקות השיקום שבהן הם מעוניינים, וכמעט מחציתם היו בבית החולים שיבא (תל השומר). שיבא סגר מחלקות פנימיות-גריאטריות כדי לאפשר את פתיחת מיטות השיקום הנוספות לפצועים, ובכך נפגע השירות לקשישים. לבתי החולים, לצה"ל ולמשרד הביטחון אין הוראות המסדירות את מסירת המידע לפצועים על אפשרויות השיקום, לרבות בנוגע למחלקות הקרובות למקומות מגוריהם ולשיקום יום.

• אנגלמן: דגל אדום חד-משמעי לממשלה ונתניהו בנוגע למשבר האקלים
• שיקום צפון ים המלח מפגר בהרבה אחרי החלטת הממשלה מ-2018

לנוכח המחסור הניכר במשאבים, אפשר היה לצפות שמשרד הבריאות ינהל את משאבי השיקום של המדינה באופן יעיל ככל האפשר, כך שכל הנזקקים יקבלו את השירות המיטבי גם בעת מלחמה. בפועל, למשרד הבריאות אין תפיסת הפעלה כתובה ואין לו תוכנית אופרטיבית לניהול מערך השיקום הלאומי בעת חירום עם נפגעים רבים.

לאגף השיקום במשרד הבריאות אין מידע על זמני ההמתנה למחלקות השיקום ומסגרות שיקום היום, והמידע שאסף במלחמה לא יכול היה לשקף את התמונה המלאה על הנעשה במחלקות השיקום; ולא היה בו כדי לבחון את ההשפעה של עומס המטופלים על מספר הטיפולים ועל איכות הטיפול. כל אלו מנעו ניהול מיטבי של המערכת והקשו את הניצול המיטבי של מערך השיקום הרפואי, קובע אנגלמן.

לצד ההיבטים החיוביים של ההתאמות שעשה אגף השיקום במשרד הביטחון בפעילותו בעת המלחמה, עלו גם עיכוב בקבלת הטבות מסוימות עד קבלת החלטה בוועדה רפואית, ומצב ממושך של חוסר ודאות בקרב הפצועים לגבי זכויותיהם ולגבי תשלומים שהם יהיו עלולים להידרש להחזיר מתוך המקדמות שקיבלו על חשבון תגמולים. התגלו ליקויים הנוגעים למיצוי זכויותיהם של הפצועים, ולרבים מהם הייתה תחושה שהם אינם מכירים את זכויותיהם באופן מלא, ונאלצים להיעזר במידע המועבר מפה לאוזן.