בכביש 44, בסמוך לצומת פיקוד העורף, אירעה בשעת אחר צהריים שגרתית תאונת דרכים מהסוג שאמור להסתיים במהירות: פגיעה מאחור, אחריות ברורה, נזק לרכב ופנייה לחברת הביטוח. אלא שמבחינת שרה ג'נשווילי, בעלת הרכב שנפגע, האירוע הזה היה רק תחילתו של מסע ארוך ומעיק, שבסופו מצאה את עצמה מתדיינת בבית משפט מול חברת ביטוח גדולה, שמצדה עשתה כל שביכולתה כדי לא לשלם. בפסק דין חריג באורכו ובחריפותו, קבע שופט בית משפט השלום בנתניה, גיא אבנון, כי חברת הביטוח ליברה ניהלה הגנת סרק, פגעה גם במבוטח שלה וגם בנפגעת, וחייב אותה בכ-100 אלף שקל פיצויים והוצאות. כבר בפתח פסק הדין הבהיר השופט את עמדתו, כשכתב כי מדובר ב"אחד מאותם מקרים מקוממים".

הרקע להליך פשוט לכאורה. ב-18 בספטמבר 2024, בשעה 15:00 בערך, נהג בנה של התובעת ברכבה, ופנה ימינה בצומת מצליח. מאחוריו נסע רכב אחר, שנהגו לא שמר מרחק ופגע ברכב מאחור. אין מחלוקת על עצם התאונה, אין מחלוקת על האחריות, וגם לא על זהות הנהג הפוגע. הנתבע עצמו, אברהם אבירן אטיאס, הודה באחריות כבר בכתב ההגנה והבהיר כי האחריות לפיצוי מוטלת על חברת הביטוח שלו, ליברה חברה לביטוח.

אלא ששם, בנקודה שבה רוב תיקי הרכב מסתיימים, בחרה ליברה לסטות מהמסלול המוכר. במקום לשלם את הנזק לצד השלישי, היא טענה כי אין כיסוי ביטוחי כלל. לטענתה, הנהג המבוטח מסר לה מידע כוזב, שיבש חקירה, לא שיתף פעולה, ואולי אף מדובר בתאונה שמעולם לא התרחשה. בכתב ההגנה נכתב, במלים שלא הותירו מקום לספק, כי, "אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען שלא הוכח כלל כי אכן התרחש כמדווח".

הטענות האלה, שייחסו למעשה מרמה ברף פלילי, עמדו בלב ההליך. אלא שככל שהמשפט התקדם, כך התברר עד כמה הן נשענות על יסודות רעועים. דו"ח החקירה שעליו ביקשה ליברה להתבסס הוסתר תחילה, לאחר מכן התעכב, ולבסוף כלל לא הובא כראיה. השופט אבנון נדרש שוב ושוב להתנהלות החברה כבר בשלבים המקדמיים, והבהיר בהחלטותיו כי אין הצדקה לעיכוב גילוי המסמכים. באחת ההחלטות הוא כתב כי "לא שוכנעתי כי חשיפתו של הדו"ח תפגע בהגנתה של ליברה, לבטח אין בה כדי לסכל את חשיפת האמת".

• ליברה עם זינוק חד ברווח והמשך צמיחה בפרמיות
• אתי אלישקוב: "ליברה לא חזירה", "צ'יק הוא הביט שלנו", "המימושים בענף - טבעיים"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

התנהלות מעוררת קושי של ליברה

גם לאחר שהדו"ח נחשף, המשיכה ליברה לנהל קו לוחמני. היא הגישה בקשות חריגות לצווים נגד התובעת והמבוטח שלה, לרבות דרישה לקבלת פירוט שיחות טלפון, איכוני סלולר ואיתור כלי הרכב - חודש לפני התאונה וחודש אחריה. הבקשות נדחו, והשופט קבע כי מדובר בצווים "גורפים באורח קיצוני", שפגיעתם בפרטיות גבוהה והם לא מבוססים על תשתית ראייתית כלשהי. הוא אף תהה על עיתוי הגשתם, בסמוך מאוד למועד הדיון, וציין כי ההתנהלות מעוררת קושי.

המתח הגיע לשיאו ביום הדיון. נציגת ליברה הודיעה כי אינה ערוכה לדיון הוכחות, ביקשה דחייה, ובהמשך אף ביקשה לפסול את בית המשפט. כל הבקשות נדחו. השופט לא הסתיר את מורת רוחו וציין כי "זמנם של הצדדים האחרים להליך, לבטח זמנו של בית המשפט, אינו הפקר". גם לאחר מכן ניסתה החברה לעכב את ההליך באמצעות בקשות רשות ערעור והליכי ביניים, אך ללא הצלחה. כשסופסוף נשמעו העדויות, התמונה התבהרה במהירות. בנה של התובעת תיאר בפשטות את התאונה: "הייתי בצומת של פיקוד העורף, באתי לפנות ימינה, רכב נכנס בי מאחורה". הנהג הפוגע אישר את הדברים: "לא שמתי לב, בטעות פגעתי ברכב". אף אחד מהם לא נחקר חקירה נגדית על ידי ליברה. החברה אף ויתרה על העדת החוקר מטעמה, ובכך, כפי שכתב השופט, "גילתה דעתה כי דו"ח החקירה אינו רלוונטי לענייננו".

התובעת עצמה, שלא נכחה בזירת התאונה, נחקרה בהרחבה על נסיבות הבעלות ברכב ועל טיפול בנזק. גם שם לא עלה דבר שיש בו כדי לבסס את טענות המרמה. השופט קבע כי עדויות העדים מהימנות, פשוטות ועקביות, וכי אין בהן כל בסיס לערעור על עצם התרחשות התאונה או על גובה הנזק שנגרם.

• עסק של נכה קרס - האם הנושים יקבלו את הכסף שהוא חייב להם?
• בית המשפט קבע: יועץ כלכלי אחראי לקריסת העסק
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

בשלב ההכרעה לא הותיר השופט מקום לספק. הוא קבע כי מדובר בתביעת רכב רגילה, כמשמעותה בתקנות, וכי התובעת עמדה בנטל ההוכחה. מנגד, ליברה לא הוכיחה ולו אחת מטענותיה. "טענותיה של ליברה בכתב הגנתה, כי התאונה כלל לא התרחשה, או כי הנתבע 1 הכשיל את יכולתה לברר את העובדות, לא הוכחו – לא בנטל השכנוע המוגבר הנדרש בטענות מסוג זה, ולא בכלל", כתב השופט בפסק הדין שפורסם.

התנהלות ליברה פגעה גם בתובעת וגם במבוטח

מכאן עבר פסק הדין לביקורת חריפה על עצם ניהול ההליך. השופט קבע באופן חד־משמעי כי ליברה ניהלה הגנת סרק. לדבריו, התנהלות החברה פגעה בתובעת, שנאלצה להמתין זמן רב לפיצוי ולהתדיין משפטית, וגם במבוטח שלה, "שרכש במיטב כספו ביטוח שנועד להגן עליו, אך מצא עצמו מחוסר הגנה מפני התביעה, ונאלץ להתגונן דווקא מפני חברת הביטוח שהתחייבה לבוא בנעליו".

השופט אף לא חסך מלים בהתייחסו לפער שבין תדמית החברה לבין התנהלותה בפועל. כבר בפתיחת פסק הדין ציין את הפרסומות של חברות הביטוח, שנועדו לשכנע את האזרח הקטן, ולעומתן את המציאות שבה "עושה חברת הביטוח כל שלאל ידה על מנת להתנער מחובת הפיצוי". במקרה זה, הוא קבע בהכרעתו, ניסיונותיה של ליברה "לעכב את חקר האמת" נהדפו, אך הצריכו השתת הוצאות משמעותיות.

בסופו של דבר חייב בית המשפט את ליברה, באמצעותה את הנהג הפוגע, לשלם לתובעת כ-61 אלף שקל בגין נזקי הרכב, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בנוסף, חויבה החברה לשלם למבוטח שלה עצמו הוצאות ושכר טרחה. הסכום הכולל, ביחד עם הריבית וההוצאות שנפסקו לאורך הדרך, מתקרב ל-100 אלף שקל. פסק הדין אף נחתם בקביעה חדה וברורה, שלפיה "מדובר במקרה מקומם". עבור התובעת מדובר בפיצוי מאוחר. עבור המבוטח מדובר בהכרה בכך שלא הוא האשם. ועבור ליברה, חברת ביטוח שמציגה עצמה כמהפכנית בענף, מדובר בביקורת שיפוטית חריפה, כתובה ומנומקת, שקשה יהיה להתעלם ממנה.

איך בכלל חברת ביטוח יכולה לטעון שאין כיסוי כשברור שהיתה תאונה?

חברות ביטוח רשאיות לטעון שאין כיסוי אם הן סבורות שהמבוטח פעל במרמה, מסר מידע כוזב או מנע מהן לברר את נסיבות האירוע. אבל זו טענה כבדה, עם רף הוכחה גבוה במיוחד. במקרה הזה בית המשפט קבע שליברה לא הצליחה להוכיח אפילו את הבסיס לטענה, ובוודאי שלא מרמה.

האם עצם זה שחברת ביטוח חושדת, מספיק כדי לא לשלם?

לא. חשד לבדו לא פוטר חברת ביטוח מתשלום. היא צריכה להוכיח את הטענות שלה בבית המשפט בראיות של ממש. בפסק הדין הזה נקבע במפורש שטענות חמורות כמו מרמה חייבות הוכחה מוגברת, ושזה לא קרה כאן.

למה בית המשפט התעכב כל כך על ההתנהלות של ליברה ולא רק על התאונה עצמה?

מפני שמבחינת השופט הבעיה לא היתה התאונה, אלא הדרך שבה חברת הביטוח בחרה לנהל את ההליך. השופט ראה בהתנהלות ניסיון למשוך זמן, לעכב את ההליך ולהקשות על הצדדים האחרים, ולכן מצא לנכון לפרט ולהעיר על כך בהרחבה.

האם זה חריג שבית משפט מותח ביקורת כזו על חברת ביטוח?

כן, בוודאי כשמדובר בפסק דין בתביעת רכב רגילה. לרוב פסקי דין כאלה קצרים וענייניים. כאן השופט בחר להקדיש חלק נרחב מהרקע כדי להראות שמדובר בהתנהלות חריגה ולא במחלוקת רגילה על נזק.

מה זה בעצם אומר הגנת סרק?

הכוונה היא להגנה משפטית שאין לה בסיס אמיתי, ושנועדה בעיקר לעכב, להקשות או לנסות להתיש את הצד השני. בית המשפט קבע שליברה לא באמת הביאה ראיות שמצדיקות את טענותיה, ולכן מדובר בהגנה כזו.

למה זה חשוב שהשופט ציין שגם המבוטח נפגע מההתנהלות של חברת הביטוח?

מכיוון שבדרך כלל חושבים על חברת הביטוח מול הנפגע, אבל כאן השופט הדגיש שגם הנהג המבוטח שילם מחיר. הוא שילם פרמיה כדי להיות מוגן, ובפועל מצא את עצמו לבד, בלי גב ביטוחי, ועם הליך משפטי על הראש.

האם העובדה שליברה ויתרה על חקירות נגדיות פגעה בה?

מאוד. ויתור על חקירה נגדית, בייחוד כשמועלות טענות קשות, משדר לבית המשפט שאין באמת כלים לערער על גרסת העדים. השופט אף ציין שזה חיזק את המסקנה שאין ממש בטענות החברה.

מה המשמעות של זה שליברה לא הביאה את החוקר שלה להעיד?

ברגע שחברת ביטוח מבססת את ההגנה שלה על חקירה, מצופה שהחוקר יופיע ויסביר. הוויתור על כך גרם לבית המשפט לקבוע בפועל שהחקירה לא תרמה כלום להגנה.

האם הסכום שנפסק חריג?

לא מבחינת הפיצוי עצמו, אבל כן כשמסתכלים על התמונה הכוללת. החיוב בהוצאות, בשכר טרחת עורכי דין וגם בתשלומים למבוטח, משקף מסר ברור של בית המשפט כלפי ההתנהלות.