נאוויטס - קפיצת המדרגה מחלום לחברה מבוססת, ומה צפוי בהמשך?

במשך כמעט עשור, נאוויטס נאוויטס פטר יהש 2.44%  נתפסה בשוק כחברת חלום: פרויקטים גדולים בקנה, פוטנציאל עצום  אך ללא תזרים משמעותי. כפי שניתן לראות בדוחות השנתיים של שנת 2025, התמונה השתנתה באופן דרמטי - עם תחילת ההפקה משדה שננדואה במפרץ מקסיקו, הפכה השותפות לראשונה לחברת הפקות משמעותית עם תזרים צפוי של מאות מיליוני דולרים בשנה, ורמת הסיכון בהשקעה בה ירדה בהתאם.

השותפות גם הכריזה על דיבידנד של 150 מיליון דולר לבעלי יחידות ההשתתפות והופכת למעשה משותפות צמיחה בלבד לשותפות של צמיחה וערך למחזיקים. השותפות לא הגדירה מדיניות דיבידנדים קבועה אך אם תמשיך בחלוקה רבעונית בסכום דומה, הרי שמדובר בתשואת דיבידנד נאה של מעל 10% לשנה.

השאלה מבחינתנו כמשקיעים, היא - האם עיקר הסיפור כבר מאחורינו, או שמדובר רק בתחילתו?

להערכתי מחיר יעד נוכחי הוא 15,000-16,000 אגורות למנייה, קרי, אפסייד של כ-20% על מחיר המנייה אתמול (17/03/2026) , לפני פרסום הדוחות (12,850). מחיר יעד לטווח של שנתיים-שלוש הוא להערכתי 25,000 אגורות ויכול להיות אף יותר. זהו יעד אשר יושג לדעתי באופן הדרגתי ככל שפרויקט סי ליון יתקדם כמתוכנן.

למען השמרנות, התרכזתי במאמר זה רק בתרחיש הבסיס, כלומר, לא לקחתי בחשבון ערך נוסף לשותפות שיתקבל ממחירי הנפט הגבוהים בזמן המלחמה, שיכול להוות "בונוס לא מתוכנן" של 1-2 מיליון דולר נטו רווח נקי נוסף, לכל יום שהנפט במחיר 100$ לחבית. במאמר זה נצלול לפרטים ונסקור את השותפות בהרחבה, כולל הרקע, האסטרטגיה, הנכסים, הפוטנציאל להמשך, הסיכויים והסיכונים הכרוכים בהשקעה בה.

• נאוויטס בתוצאות חזקות, תחלק דיבידנד של 150 מיליון דולר
• בכמה יגדל הרווח של נאוויטס בהמשך לזינוק במחיר הנפט?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

רקע ואסטרטגיה

נאוויטס הוקמה ב-2016 ע"י גדעון תדמור, מחלוצי תעשיית הנפט והגז בארץ. גדעון תדמור הקים את שותפות הנפט אבנר והיה יו"ר דלק קידוחים (כיום ניומד אנרג'י) ובתקופתו התגלו מאגרי תמר ולוויתן. הוא גם היה זה שחיבר בין נובל אנרג'י (כיום חלק משברון) לקבוצת דלק, ובמידה רבה, החזון שלו, ההבנה שלו בתחום ויכולת הביצוע שלו, היוו את הבסיס לקבוצת דלק של היום.

אסטרטגיית השותפות, אשר הוכיחה את עצמה עד כה, מבוססת על העקרונות הבאים:

1.     רכישת אחזקה במאגרים מוכחים אך לא מפותחים, במחיר הזדמנותי (כך שרוב ההשקעה למציאת התגלית נעשה כבר בעבר).

• יוטרון מציגה צמיחה בהכנסות וזינוק ברווח - ומרחיבה פעילות בארה"ב
• תמר פטרוליום: מחירי הגז ירדו, ההכנסות נחלשו - אבל הרווח ברבעון דווקא עלה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אפס עמלות קנייה ומכירה, אפס עמלות מט"ח ועד 1,500 שקל מענק:...

2.     פיתוח והפקה בשיתוף פעולה עם חברות בינלאומיות מהליגה הראשונה.

3.     מימון פרויקטלי מורכב שהשותפות הצליחה לגבש בזכות ניסיונה העשיר והמוניטין שיש לה בתחום.

אסטרטגייה זו איפשרה לשותפות להשתתף במיזמים גדולים ממנה בהרבה, ולבצע קפיצה לא ליניארית בערך השותפות.

נכסים מרכזיים 

שני הנכסים המרכזיים של נאוויטס הם שננדואה וסי ליון אשר נקנו כמעט ללא עלות ושווים היום מיליארדי דולרים כל אחד.

פרוייקט שננדואה

בשנת 2018 נאוויטס רכשה נתח של 53% מפרויקט שננדואה שנמצא במים הכלכליים של ארה"ב, במעמקי הים במפרץ מקסיקו, בעלות זניחה.

בשנת 2021 במועד אישור הפרויקט (Final Investment Decision = FID) השותפות מכרה 4% בסכום דומה לעלות, כך שנכון להיום, נאוויטס מחזיקה 49% מהפרויקט.

מפרץ מקסיקו מוקף בארצות הברית מצפון (מדינות כמו פלורידה, אלבמה, מיסיסיפי, לואיזיאנה וטקסס), במקסיקו ממערב ומדרום, ובקובה מדרום-מזרח.

נכס שננדואה התגלה בשנת 2009 ומאז הושקעו בו קרוב ל-2 מיליארד דולר בחיפושים וקידוחים, שמומנו ע"י השותפים הקודמים, לפני נאוויטס. למעשה נאוויטס קנתה נכס מוכח וגדול, בעלות אפסית.

כאמור הפיתוח החל בשנת 2021, בתקציב כולל של כ-1.8 מיליארד דולר, כשחלקה של נאוויטס היה כ-1 מיליארד דולר, כשמתוכם כ-40% מומנו מההון העצמי של נאוויטס (שהושג דרך חוב והנפקות) ושני השלישים הנותרים מומנו באמצעות מסגרת אשראי מבנקים בינלאומיים.

חלק השותפות בנכס מוערך כיום בכ- 3.9 מיליארד דולר, שווי נטו מהוון עפ"י חלק השותפות בעתודות (2P NPV10), כלומר, לאחר הפחתת עלויות הפיתוח וכל ההוצאות.

מפעילת הפרויקט, חברת ביקון האמריקאית (31% מהזכויות ישירות ועוד 20% ע"י קרן הקשורה אליה) החלה ביולי 2025 את ההפקה באופן חלקי והגיעה להפקה מלאה של 117,000 חביות ליום (100 נפט ו-17 גז) בתחילת אוקטובר 2025. כלומר ברבעון הרביעי של 2025, הציגה נאוויטס לראשונה תוצאות כספיות של רבעון הפקה מלא של שננדואה (על בסיס מחיר חבית ממוצע של כ-60$) אשר מאפשרות להעריך את התזרים השנתי הצפוי משננדואה ברמת הבנה גבוהה יחסית.

ברבעון הרביעי של 2025 פרויקט שננדואה תרם לשותפות EBITDA של 179 מיליון דולר

עד כה, יש לנאוויטס הפסדי מס צבורים מפעילות בארה"ב בסך של מעל 400 מיליון דולר, שיאפשרו לקזז חלק מהמס על תזרים ההכנסות שהחל לאחרונה משננדואה.

בשורה התחתונה, החל מלפני כמה חודשים, נאוויטס הפכה מחברת חלום עם פוטנציאל גדול, לחברת הפקה שמייצרת תזרים של מאות מיליוני דולרים לשנה, ומחלקת דיבידנדים. זהו שינוי סטטוס מהותי בהתבגרות השותפות ומעבר מתוכנית אסטרטגית תיאורטית, למציאות עסקית בפועל.

התפתחות מעניינת לאחרונה: השותפה של נאוויטס בשננדואה, חברת ביקון (שכאמור, מחזיקה 31%) שכרה בנק השקעות למציאת קונה לחלקה בנכס. כשזה יקרה, תהיה זו אינדיקציה חזקה לשוק והצפת ערך נוסף לנאוויטס.

להערכתי, אם זה אכן יקרה, זה ישקף לשננדואה שווי גבוה משווי העתודות הנוכחי בספרים של נאוויטס.

נקודה מאד מעניינת שנאוויטס כללה בדו"ח 2025 הוא שהיא בוחנת את האפשרות למכור עד 15% מאחזקתה בשננדואה, מוניומנט ושננדואה דרום, לפי שווי מוערך של 10 מיליארד דולר (ל-100%), מה שאולי יהיה סינרגטי לכוונות של ביקון (יוכל לאפשר לקונה של ביקון להחזיק נתח גדול יותר). השווי המוערך הנ"ל הוא אפסייד של כ-50% לשווי בספרים של נאוויטס.

פרוייקט סי ליון (Sea Lion = אריה ים)

סי ליון הוא נכס ענק שהתגלה בשנת 2010 בסמוך לאיי פוקלנד שהם טריטוריה בחסות בריטית ממזרח לארגנטינה. סי ליון מוגדר כתגלית הרביעית בגודלה בעולם מבין התגליות שעדיין לא פותחו ובחיפושים והקידוחים שכבר בוצעו ע"י השותפים הקודמים לפני נאוויטס, הושקעו בסי ליון כ-1.3 מיליארד דולר.

בשנת 2022, נאוויטס רכשה 65% מהזכויות ולא רק שלא שילמה כלום, אלא אף קיבלה 6 מיליון דולר במזומן וגם ירשה הפסדי מס צבורים של 700 מיליון דולר, שבאמצעותם היא תוכל לקזז חלק מהמס על הרווחים שיגיעו אליה מהפרויקט כשתתחיל ההפקה ממנו, וכל זאת תמורת התחייבות להוביל ולפתח את הפרויקט ומתן הלוואה לשותפה רוקהופר האנגלית שמחזיקה 35% מהזכויות. רוקהופר משתמשת בהלוואה הזאת לצורך מימון חלקה בפיתוח סי ליון והיא אמורה להחזיר לנאוויטס את ההלוואה מתוך התזרים השוטף שיגיע אליה לאחר תחילת ההפקה השוטפת.

חשוב להדגיש שבפרויקט סי ליון, נאוויטס תהיה המפעילה בפועל (ולא רק שותפה כמו בשננדואה) - עובדה שתשדרג אותה מחברת השקעות לחברת הפקה מהליגה הראשונה.

השותפות גם בוחנת הכנסת שותף אסטרטגי לפרויקט (כנראה אחד "מהמייג'ורים") להאצת שלבי הפיתוח הבאים של הפרויקט ובכך להשיא לנאוויטס ערך כלכלי מהותי נוסף.

פיתוח הפרויקט אושר ויצא לדרך לפני כשלושה חודשים (דצמבר 2025), עם תקציב כולל של 1.8 מיליארד דולר (חלקה של נאוויטס הוא, כאמור, 65%) ותחילת ההפקה מתוכננת לסוף הרבעון הראשון של שנת 2028. כחלק מהתהליך, נאוויטס גם חתמה עם ממשלת פוקלנד על הסכם "יציבות רגולטורית" שיתן ודאות לגבי ההמשך, למנוע מקרה "ששינסקי 2" כמו שהיה בזמנו בישראל.

נכס סי ליון הוא תגלית נפט מוכחת שמכילה כ 1.26 מיליארד חביות, וחלקה של נאוויטס בשווי המהוון של העתודות בחלק הפרויקט שאושר לפיתוח (שלבים א-ב), הוא כ-1.7 מיליארד דולר (2P NPV10). יש לשותפות משאבים מותנים (2C) נוספים אשר בגינם לא פורסם עדיין תזרים מזומנים וכן יש ב-PL001 (יפורט בהמשך) משאבים מנובאים בהיקף של 2.2 מיליארד חביות. סה"כ המשאבים העתידיים ב-HUB סי ליון מסתכם ביותר מ 3.5 מיליארד חביות (BOE).

נכסים נוספים

שננדואה מתוכנן להיות מרכז תשתיתי (HUB) שיחבר אליו נכסים נוספים של השותפות:

●       מוניומנט – עתודות מהוונות של כ- 292 מיליון דולר. הפיתוח אושר (FID) במרץ 2024 ותחילת הפקה צפויה בסוף שנת 2026

●       שננדואה דרום – עתודות מהוונות של כ-171 מיליון דולר. הפיתוח אושר (FID) ביולי 2025 ותחילת הפקה מתוכננת לרבעון השני של שנת 2028.

מעבר לכך יש לשותפות מספר נכסים נוספים בארה"ב, כלהלן:

●       בקסקין – נכס מפיק עם עתודות מהוונות בשווי של כ- 275 מיליון דולר

●       דנברי – נכס מפיק עם עתודות מהוונות בשווי של כ- 145 מיליון דולר

●       נצ'ס – נכס מפיק עם עתודות מהוונות של כ-51 מיליון דולר

בנוסף, רכשה השותפות לאחרונה 65% בזכויות החיפוש בשטח שנקרא PL001 אשר צמוד לסי ליון, ועם פוטנציאל עצום, אך עדיין לא מוכח, של מיליארדי חביות נפט וגז.
בדומה לרכישת סי ליון, גם במקרה זה, הרכישה בוצעה בעלות אפסית, עם התחייבות למתן הלוואה לחיפוש ולפיתוח, לשותפה חברת JHI (שנקנתה מאז ע"י אקו אטלנטיק) אשר מחזיקה את יתרת 35% בזכויות. הלוואה זאת תוחזר לנאוויטס בהמשך, מהתזרים של אקו לאחר תחילת ההפקה.

בשלב הבא מתוכנן קידוח חיפוש שאמור לאשש ולהוכיח את הפוטנציאל.

PL001 נמצא סמוך לסי ליון, באותה שכבה גיאולוגית ובמים רדודים יחסית כמו סי ליון, ולכן הסבירות להצלחה היא גדולה יחסית.

אני מדגיש שזאת רכישה אסטרטגית נוספת בעלות זניחה ובמקרה של תגלית, העובדה ש-PL001 ממוקם בסמוך לסי ליון, תאפשר פיתוח זול יחסית ושיתוף תשתיות אשר יעניקו יתרון לגודל ויוזילו את ההפקה השוטפת בהמשך.

חלק משמעותי מהעתודות של סי ליון, הן גז טבעי, שעד כה לא היה מעשי להפיקו, עקב המרחק שאינו מאפשר הולכה בצנרת, וגם עקב חוסר כדאיות מסחרית להקים מתקן הנזלה. גם חלק ניכר מפוטנציאל PL001 הוא בגז טבעי, ולכן בהחלט יתכן שהשילוב של השניים יאפשר היתכנות עסקית למתקן הנזלה (LNG), מה שיאפשר הצפת ערך נוסף מהותי, גם בסי ליון.

נאוויטס גם חתמה בסוף 2025 על הסכם עם אותה חברת אקו אטלנטיק ושילמה לה 2 מיליון דולר תמורת האופציה להיכנס עימה לשלושה נכסים נוספים בעלי פוטנציאל גדול:

●       מול חופי דרום אפריקה (Orange Basin) - מדובר ברשיון (עדיין לא תגלית, אך עם פרוספקטים גדולים מאוד של גז) המצוי באזור קרוב לתגליות גדולות בנמיביה הסמוכה המופעלות ע"י מייג'ורים (חברות נפט גדולות מאד) כמו Shell, Total.

לנאוויטס יש אופציה לקבלת 47.5% ואם היא תממש אותה, בהחלט יתכן שהיא גם תהיה המפעילה. בהשקעה קטנה, ובמידה שהיא תממן את הקידוח, נאוויטס עשויה להשיג נכס משמעותי ביותר של כ‑3 מיליארד חביות נפט, במקרה של תגלית.

●       מול חופי גויאנה (בחלק הצפוני של דרום אמריקה, בין סורינאם לונצואלה) - גם במקרה זה, תמורת השקעה קטנה ומימון עלות הקידוח, נאוויטס תוכל לקבל עד 80% מהבלוק שיתכן שיש בו פוטנציאל ענק במקרה של תגלית (4.5 מיליארד חביות).
חשוב לציין שהרשיון כולל גם 250 מיליון חביות מוכחות ברות הפקה.

●       מול חופי נמיביה - נאוויטס קיבלה אופציה לרכוש 25% מ-3 רשיונות עם פוטנציאל של מיליארדי חביות נפט, שמחזיקה אקו באזור.

העסקאות האחרונות עם חברת אקו אטלנטיק, למעשה מרחיבות את האסטרטגיה של נאוויטס גם להשקעה בחיפוש וקידוח מאגרים חדשים (ולא רק פיתוח מאגרים מוכחים כפי שהיה עד כה), דבר אשר יגדיל את פוטנציאל הצמיחה אך גם נושא בחובו סיכוני השקעות הון (בסכומים יחסית לא גבוהים) שירדו לטמיון במקרה של קידוח לא מוצלח.

במקרה של מימוש האופציות והצלחה בקידוחים, נאוויטס יכולה להפוך להיות חברת ענק עם ביזור נכסים ביבשת אמריקה (מפרץ מקסיקו, איי פוקלנד, גויאנה) וביבשת אפריקה (דרום אפריקה ונמיביה) וכולם באיזורים שמתאימים מאד לאסטרטגיה של השותפות: להתרכז באגנים של האוקיינוס האטלנטי.

מעניין לציין שאקו אטלנטיק (Eco Atlantic) היא חברה קטנה ללא הכנסות, הרשומה בקנדה, המטה בלונדון, והניהול ישראלי - גיל הולצמן מנכ"ל ונשיא, וגדי לוין סמנכ"ל הכספים.
החברה נסחרת בבורסות טורונטו ולונדון (ECOE) ומנייתה עלתה במאות אחוזים בשלושת החודשים האחרונים, מאז פורסמה השותפות האסטרטגית עם נאוויטס בדצמבר האחרון.
מזכיר קצת את רוקהופר שמנייתה (RKH) עלתה עד כה ביותר מפי 15 מאז תחילת שיתוף הפעולה עם נאוויטס בסי ליון, בדצמבר 2021.

לבסוף, אני מזכיר שלנאוויטס יש גם הסכם שיתוף פעולה משנת 2022 עם רציו פטרוליום שכולל אופציות לזכויות בשותפויות אקספלורציה במרוקו והפיליפינים.

להלן מפה המסכמת את כלל נכסי נאוויטס ומיקומם:

האפסייד למנייה לפי חישוב שווי נכסי

להלן סיכום של השווי הנכסי של השותפות והאפסייד למנייה:

האפסייד הנגזר לפי שווי נכסי נטו הוא כ-50% על מחיר המנייה הנוכחי, אך מכיוון שחלק מסי ליון עדיין לא אושר לפיתוח (2C), אני מעדיף להגדיר יעד שמרני יותר כ-20% אפסייד (קרי ללא חלק ה-2C של סי ליון שעדיין לא אושר לפיתוח), אשר מגדיר שער של כ-15,000-16,000 אג' למנייה לשנה הקרובה.

מחיר יעד זה הוא בהנחת תרחיש בסיס של השותפות, קרי מחיר נפט של כ-60$ לחבית בשנת 2026, וכל עלייה במחיר הנפט עקב המלחמה, כמו למשל כ-100$ בימים אלו, תשפיע על מחיר היעד לטובה, ככל שתארך יותר זמן.

כמו כן, להערכתי, יש אפסייד מהותי נוסף באיכות ההנהלה וביכולתה להשביח את השותפות וליצר ערך נוסף, לעיתים קרובות יש מאין, כמו במקרה של הרכישה האחרונה בזכויות של PL001 במחיר אפסי, האופציות בדרום אפריקה וגויאנה וכו', כולם עם פוטנציאל גדול שכלל אינו מתומחר כרגע בשווי הנכסי שלעיל.

הגידול הצפוי בהפקה והתזרים הכולל של השותפות

ניתן לראות כיצד בונה השותפות את הגידול העתידי רובד על רובד - עד אמצע 2025 השדות המפיקים היו רק בקסקין, דנברי ונצ'ס. החל מאמצע 2025 הצטרף שננדואה ובהמשך גם מוניומנט ושננדואה דרום שצמודים לו, וסי ליון החל משנת 2028.

הגידול הצפוי בהיקף הפעילות (החלק של השותפות) על פני השנים, הוא מכ-4,000 חביות ליום בשנת 2024 לתחזית של כ-120,000 חביות ליום החל משנת 2029.

מבחינת רווח לפני הוצאות מימון, הפחתות, הוצאות פיתוח ומס (EBITDA), תחזית השותפות היא להגיע לכ-762 מיליון דולר ב-2026, ולהמשיך בגידול מהותי לכ-1.8 מיליארד דולר עם כניסת מוניומנט בשנת 2027 ותחילת ההפקה בסי ליון, ושננדואה דרום ב-2028.

להלן אומדן כללי שהערכתי לתזרים הפנוי (FCF) בשנים הקרובות על בסיס תחזית ה-EBITDA שהציגה השותפות, מימון ה-RBL לסי ליון בסך 1.35 מיליארד דולר,  תשלומי חוב (קרן וריבית), הוצאות פיתוח (CAPEX) ומס:

הערה - שיעור המס בארה"ב הוא 21% ובאיי פוקלנד 26%, אך בזכות מגן מס ענקי (כ-400 מיליון דולר בארה"ב וכ-765 מיליון דולר באיי פוקלנד), הכרה בחלק מהוצאות הפיתוח, פחת מואץ, הוצאות מימון וכו',  הרי שבפועל "שיעור המס האפקטיבי" בשנים אלו יהיה נמוך בהרבה, כפי שהערכתי בטבלה שלעיל.

כאמור, למען השמרנות, התרכזתי במאמר זה בתרחיש הבסיס, לא כולל השפעות המלחמה. אך רק כדי לסבר את האוזן, ככל שמחירי הנפט ימשיכו להיות באיזור 100$ לחבית, במקום 60$ ברבעון הקודם, הרי שזה רווח נקי נוסף (כי אין בגינו הוצאות נוספות, בהנחת מגן מס ותמלוגים כ-22%, ולפני השפעת גידורים) של 31$ לחבית, ובמקרה של נאוויטס שמפיקה כיום כ-60 אלף חביות ליום, מדובר בתוספת רווח נקי של כ-1-2 מיליון דולר ליום, אחרי תמלוגים וכו' (כל הגידורים בשנת 2026 הם מסוג פוטים ולכן הם לא מורידים מהערך הנוסף שיתקבל מעליית מחירים), ותהיה לכך השפעה חיובית על התזרים כבר ברבעון הנוכחי, דבר אשר יאפשר פרעון מהיר יותר של חוב המימון הפרוייקטלי (RBL), מאשר הוצג בתרחיש הבסיס שלעיל.

נמשיך בתרחיש הבסיס - ניתן לחשב את האפסייד העתידי על בסיס מכפיל שווי של 8-12 על ה-FCF, אשר מקובל בסקטור חברות האנרגיה המפיקות (E&P), בהשוואה לשווי שוק נוכחי של כ-4.8 מיליארד דולר, לשנים שאחרי תחילת ההפקה מסי ליון:

מודל זה, שמבוסס על מכפיל ל-FCF, מתאים בעיקר לחברות מבוססות ומניח שהשותפות פועלת בכל שלב להגדיל את צבר העתודות להמשך, ולכן ה-FCF יהיה יציב ויגדל לאורך השנים (באמצעות מאגרים חדשים שיחליפו את המאגרים המתרוקנים).

המסקנה על פי מודל זה, ובהנחה שהשותפות תעמוד ביעדים, היא שגלום במנייה אפסייד עתידי מהותי תוך שנים ספורות, ולכן הערכתי יעד מנייה של 25,000 ויותר תוך כשנתיים. קרי, השקעה שיכולה להתאים גם למשקיעי ערך לטווח בינוני-ארוך

וכל זאת עוד לפני הפוטנציאל הנוסף הגלום בעתודות שלא אושרו עדיין לפיתוח (2C), רשיונות נוספים כגון PL001 באיי פוקלנד, דרום אפריקה וגויאנה, ופיתוח עסקי עתידי.

סיכונים

מחירי הנפט: הרגישות הגבוהה של השותפות למחירי הנפט היא הסיכון הגבוה ביותר של השותפות.

למרות שהעלות הישירה להפקה בשננדואה היא רק כ-8$ לחבית, הרי שהעלות הכוללת מבחינה תזרימית היא גבוהה יותר ובמחיר של כ-40$ דולר לחבית ומטה, השותפות כבר לא תוכל לייצר תזרים חיובי מהמאגר.
ההסתברות לכך היא לא גבוהה כי רוב תעשיית הנפט בארה"ב אשר מבוססת על פצלי שמן, היא בעלות גבוהה. במחיר של כ-55$ לחבית ומטה, הם פושטים רגל ולכן הנחת העבודה בשוק, היא מחירים של כ-65-70$ לאורך זמן, כשברור שתהיינה תנודות זמניות כלפי מטה (כמו בקורונה) או מעלה (כמו בתחילת מלחמת רוסיה-אוקראינה או המלחמה הנוכחית עם איראן).
בנוסף אני גם מזכיר שחברות הנפט נוהגות לגדר חלק מהתפוקה הצפויה ובכך לצמצם את התנודתיות והסיכון הנובעים משינויים במחירי הנפט לטווח הקצר/בינוני.

●       פיתוח סי ליון – סיכון כמו בכל פרויקט מבחינת עמידה בזמנים ובתקציב. נאוויטס הוכיחה יכולת ניהול וביצוע פרויקט שננדואה שרבים בשוק הטילו ספק ביכולתה של השותפות להרים אותו, אך בפועל השותפות עמדה בכל התחזיות והציפיות.

●       סיכונים תפעוליים – סיכונים שוטפים הקיימים לכל חברה בתחום ההפקה. ההתבססות על נכס עוגן אחד (שננדואה) בלבד בשנים 2026-2027, מגדילה את הסיכון. לחברות מסוג זה יש הנהלות וצוותים מנוסים שיודעים בד"כ להתמודד עם קשיים לא צפויים.

●       סיכונים גיאופוליטיים – השותפות פועלת מחוץ לישראל ולא חשופה לסיכוני הסלמה בישראל. קיימת חשיפה של הסלמה בין אנגליה לארגנטינה שיכולה להשפיע על סי ליון, אך ההסתברות היא לכך נמוכה.
 

●       שער הדולר – כל ההכנסות והעלויות הן במט"ח ולכן אין לשותפות חשיפה מהותית לשקלים, אך התחזקות השקל יכולה להשפיע לרעה על השווי הכלכלי למנייה אשר נסחר בישראל בשקלים. נציין שהשותפות אף מבצעת גידור חלקי לצמצם את החשיפה וכן שלאחרונה נעשה ארגון מחדש של החוב (RBL) משקלים לדולרים.

התזה היא שבשיגרה של מחירי נפט של כ-70$ לחבית, עמידה בתקציב ובזמן של פרויקט סי ליון והמשך השבחת השותפות והצפת ערך נוסף ע"י הנהלה מנוסה, נאוויטס למעשה יכולה להיות נכס עוגן בתיק עם חשיפה מחוץ לישראל, והגנה במקרה של הסלמה גיאופוליטית כמו במלחמה הנוכחית באיראן.

לסיכום, נאוויטס נמצאת בנקודת מעבר נדירה משותפות פיתוח עתירת סיכון לשותפות הפקה מבוססת ויציבה, ומעכשו גם מחלקת דיבידנדים.
לדעתי, "שינוי סטטוס" זה ימשוך סוג חדש של משקיעי ערך יציבים לטווח ארוך וישדרג את ההשקעה בשותפות.

בן ויינברגר, הכותב הוא יזם ומשקיע פרטי, לשעבר בכיר בתחום ההייטק ומנכ"ל של מספר חברות, פרטיות וציבורית. האמור במאמר משקף דעה אישית בלבד, אין אחריות לנתונים המוצגים והמאמר אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או המלצה לפעולה כלשהי.

גילוי נאות - הכותב מחזיק במניות נאוויטס.