בשלהי אוקטובר 2021, יום עבודה שגרתי בסניף של המוסד לביטוח לאומי קיבל תפנית קשה עבור פקידת תביעות ותיקה, ילידת 1963, שעבדה במקום מאז תחילת שנות התשעים. במשך שנים רבות היא עסקה בעבודה מאומצת, אך באותו יום עמדו מולה נתונים חריגים במיוחד. מנהלת הסניף ערכה בדיקה וגילתה כי ברשותה הצטברו פניות רבות שלא טופלו זמן רב, במספר שחרג באופן משמעותי מהממוצע לפקיד. בעקבות זאת פנתה אליה המנהלת וביקשה שתטפל באופן מיידי ובדחיפות באותן פניות ישנות.

אותו מפגש, כך עולה מפסק הדין, היה נקודת מפנה. התובעת חשה לחץ כבד וחוסר אונים מול המשימות, תחושה שהחריפה והלכה. למחרת היא כבר לא הגיעה לעבודה ונכנסה לחופשת מחלה, כשחזרתה תוכננה ל-17 באוקטובר. אלא שיום קודם לכן, ב-16 באוקטובר, היא כתבה מכתב פרידה וניסתה לשים קץ לחייה באמצעות בליעת 17 כדורים. האירוע הטראגי הזה נהפך ללב התביעה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בבקשה להכיר בדיכאון שממנו היא סובלת כפגיעה בעבודה.

במסגרת ההליך, שמיעת הראיות היתה ממושכת ומורכבת. כבר במאי 2023 הסכימו הצדדים למנות מומחית פסיכיאטרית מטעם בית הדין, ד"ר עדינה נעון. היא בדקה את התובעת בדצמבר באותה השנה, וקבעה בחוות דעתה כי, "קיים קשר ישיר וסיבתי בין האירוע מיום 10.10.21... וה-10.10.21 היה השיא - הקש ששבר את גב הגמל". לדבריה, מדובר ב"הפרעה אפקטיבית דיכאונית, מסוג דיכאון מג'ורי קרוב לוודאי בעת ביצוע הניסיון האובדני עם מרכיב פסיכוטי". ד"ר נעון ציינה כי הדיכאון התפתח על רקע מבנה אישיות רגיש ותכונות אובססיביות, אך האירוע החריג בעבודה היה הטריגר שהוביל להתמוטטות.

האירוע במוסד לביטוח לאומי היה נקודת השבר

המוסד לביטוח לאומי לא השלים עם הקביעה ופנה בשאלות הבהרה. הוא הצביע על אבחנות קודמות מ-2017 שבהן אובחנו חרדה ודיכאון, וטען כי ההפרעה קדמה לאירוע בעבודה. ואכן, המומחית אישרה כי "בשנתיים האחרונות חל שינוי במצבה הנפשי", אבל עמדה על כך שהאירוע במוסד לביטוח לאומי היה נקודת השבר. בהמשך, בשל תחושת חוסר בהירות, מונה מומחה נוסף - ד"ר אילן טל. הוא בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו כי מתקשה לייחס קשר ישיר בין האירוע המיוחד לניסיון ההתאבדות. לשיטתו, מדובר במכלול של גורמים, ובהם דפוס אישיותי וקשיים משפחתיים, ולא ניתן לקבוע כי אירוע אחד הוא זה שהוביל לתוצאה כה חמורה.

• עו"ד חלה לאחר ששמע על פיטוריו - ודרש הכרה מביטוח לאומי
• נפצע בקורס מאבטחים - ביהמ"ש: רשלנות בהנחיות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופטים בחנו לעומק את שתי חוות הדעת ואת התשובות שניתנו לשאלות ההבהרה. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "נראה כי שני המומחים מסכימים כי לאירוע היתה השפעה על הליקוי ועל ניסיון ההתאבדות", אך בעוד שד"ר נעון ראתה בו את "הקש ששבר את גב הגמל", ד"ר טל התקשה לקבוע קשר סיבתי ברור. הכרעת בית הדין נטתה לעמדתה של ד"ר נעון. "דווקא סמיכות הזמנים שבין האירוע מיום 10.10.21 לבין ניסיון ההתאבדות ביום 16.10.21... יש בה כדי להצביע על הקשר", נכתב. השופטים הדגישו כי התובעת חיה שנים בסטרס משפחתי ותעסוקתי, אך "אין בכך כדי להסביר מדוע דווקא ביום 16.10.21 ניסתה להתאבד, פרט לאירוע המיוחד שארע בעבודה ימים ספורים קודם לכן".

עוד צוין כי חוות הדעת של ד"ר נעון היתה "מנומקת וקוהרנטית", ושהיא היטיבה עם התובעת בהתאם לאופי ההליך, שנועד להבטיח ביטחון סוציאלי. בית הדין הוסיף כי, "תחום הפסיכיאטריה אינו מדע מדויק, אולם גם במצבים מורכבים ניתן להעריך קשר סיבתי רפואי".

בסופו של דבר נקבע כי הדיכאון ממנו סובלת התובעת מוכר כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. ההחלטה התקבלה בהרכב בראשות השופט בועז גולדברג ובצירוף נציגי הציבור משה לסרי וגד שניצר. לא נפסקו הוצאות, שכן התובעת יוצגה על ידי הסיוע המשפטי. לצדדים ניתנה זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.פסק הדין חושף את המתח שבין מציאות העבודה התובענית לבין הבריאות הנפשית של עובדים, וממחיש את הקושי להכריע בשאלת הקשר הסיבתי בין עומס חריג לבין מחלה נפשית. עם זאת, ההכרה במקרה זה מהווה תקדים חשוב, כשבית הדין קובע בפירוש כי גם דיכאון שהחמיר על רקע אירוע חריג בעבודה עשוי להיחשב פגיעה המזכה בהכרה ובזכויות ביטוח לאומי.

• ירושות לא שוויוניות: צדק אישי או סכסוך משפחתי?
• העבירה דירה במתנה; אחרי שנפטרה, האחות טענה שזו העברה לא חוקית - מה קבע בית המשפט?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• סירב לחתום על ליווי בנקאי לתמ"א - וישלם ביוקר

למה בכלל היה צריך בית הדין להכריע כאן?

מכיוון שהמוסד לביטוח לאומי לא הסכים להכיר בדיכאון של העובדת כפגיעה בעבודה. הוא טען שהבעיה הנפשית שלה התחילה עוד קודם, ושאי אפשר לקשור את מה שקרה בעבודה לניסיון ההתאבדות. רק אחרי שהוגשה תביעה לבית הדין נבחנה הסוגיה לעומק.

מה הופך אירוע בעבודה ל"אירוע מיוחד" שמוכר על ידי בית הדין?

לא כל לחץ או מתח בעבודה נחשב אירוע מיוחד. צריך שמדובר יהיה במשהו יוצא דופן, חריג מהשגרה. במקרה הזה, הדרישה הפתאומית לטפל בכמות עצומה של פניות ישנות בזמן קצר נחשבה בעיני השופטים אירוע כזה.

למה היה כל כך חשוב לבדוק את סמיכות הזמנים בין האירוע לניסיון ההתאבדות?

כי אם קורה משהו חריג בעבודה, ורואים שבדיוק ימים אחר כך יש הידרדרות חמורה במצב הנפשי, זה סימן חזק שהאירוע קשור למצב. השופטים כתבו שזה לא מקרי שהתובעת חיה שנים בלחץ, אבל דווקא אחרי אותו יום ספציפי היא ניסתה להתאבד.

למה היו שתי חוות דעת שונות של מומחים?

מפני שבעולם הפסיכיאטריה אין תמיד תשובה חד-משמעית. המומחית הראשונה קבעה שהיה קשר ברור לאירוע בעבודה, והמומחה השני אמר שהוא מתקשה לקבוע קשר חד משמעי. לכן היה לבית הדין אתגר לבחור למי להאמין יותר.

למה בית הדין העדיף את חוות הדעת של ד"ר נעון על פני זו של ד"ר טל?

השופטים הרגישו שההסברים שלה היו יותר ברורים ומבוססים, וגם לקחו בחשבון את העיקרון שבתחום של ביטחון סוציאלי - כשיש ספק, עדיף להיטיב עם העובד.

מה בעצם התובעת קיבלה בזכות ההכרה בפגיעה?

ההכרה אומרת שהדיכאון שלה נחשב תאונת עבודה. זה פותח לה את הדלת לקבלת זכויות שונות מהמוסד לביטוח לאומי, כמו דמי פגיעה או קצבאות, בהתאם למצב הבריאותי שלה בהמשך.

האם כל עובד שנמצא בלחץ יכול לטעון לפגיעה בעבודה?

לא. חייב להיות אירוע ברור וחריג שאפשר להצביע עליו. במקרה הזה, בית הדין השתכנע שהעובדת נחשפה ללחץ קיצוני שהוביל ישירות לניסיון התאבדות. זה שונה מעצם העובדה שיש עומס רגיל בעבודה.

האם פסק הדין הזה יכול להשפיע על עובדים אחרים בעתיד?

בהחלט. הוא מראה שגם מצבים נפשיים - לא רק פציעות פיזיות - יכולים להיחשב תאונת עבודה, כל עוד מוכיחים שהיתה נקודת שבר חריגה שקשורה לעבודה.

במקרה אחר, עורך דין ותיק מצא את עצמו בלב פרשה פלילית שטלטלה את עיריית יהוד, והביאה בסופו של דבר להרשעתו של ראש העיר דאז, יוסי בן דוד. התובע, שעבד כעורך דין בתחילת דרכו וניסה לבסס את מעמדו המקצועי, שימש מי שנכנס בנעליו של עורך דין אחר בפרשת נדל"ן מסועפת, ונהפך - בעל כורחו - לדמות מפתח בעסקות שהובילו לחשדות החמורים נגד בכירים בעירייה. אף שמעולם לא הוגש נגדו כתב אישום, זומן התובע כמה פעמים למסור עדות, עד שביום חורפי אחד בינואר 2014, חקירתו קיבלה תפנית דרמטית. במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה נאמר לו לפתע כי הוא נחקר באזהרה בחשד לשיבוש הליכי משפט. "חקירה קשה, משפילה, פוגענית, מלווה בצעקות והרמת קול, והתלוו לה איומים לא מרומזים על פגיעה בעיסוקו", תיאר התובע בבית הדין את מה שהתרחש באותו היום. לטענתו, הוא הוכנס לחדר קטן וצפוף, דבר שהעצים את תחושת הקלסטרופוביה שממנה סבל, ונלקחו ממנו טביעות אצבע ודגימות DNA. החוויה, כך העיד, הותירה אותו מושפל ומבוהל, עד שחשש כי מיד לאחר מכן הוא יילקח להארכת מעצר.  האירוע הזה היה, לטענתו, נקודת השבר. עד אז הוא הצליח לשמור על יציבות יחסית, אך מאז החקירה הידרדר מצבו הנפשי במהירות. "נעשיתי כעסן מופנם, בטחוני העצמי אבד לי. משרד מצליח דעך וכעת הוא בשלבי סגירה", טען התובע. הוא סיפר כי חדל לטפל בתיקים משפטיים, הפסיק לגבות שכר טרחה, ואף לא הופיע לדיונים בבתי משפט. התיאורים האלה נתמכו במסמכים רפואיים, בהם חוות דעת של פסיכיאטרים שקבעו כי הוא סובל מהפרעה חרדתית ודיכאונית ממושכת, תגובתית לסטרס הקשור לעבודתו. בית הדין הכריע בנושא בחודש שעבר.