הסיפור מתחיל בראשית העשור הקודם, כשעורך דין יליד 1960 מצא את עצמו בלב פרשה פלילית שטלטלה את עיריית יהוד, והביאה בסופו של דבר להרשעתו של ראש העיר דאז, יוסי בן דוד. התובע, שעבד כעורך דין בתחילת דרכו וניסה לבסס את מעמדו המקצועי, שימש מי שנכנס בנעליו של עורך דין אחר בפרשת נדל"ן מסועפת, ונהפך - בעל כורחו - לדמות מפתח בעסקות שהובילו לחשדות החמורים נגד בכירים בעירייה. אף שמעולם לא הוגש נגדו כתב אישום, זומן התובע כמה פעמים למסור עדות, עד שביום חורפי אחד בינואר 2014, חקירתו קיבלה תפנית דרמטית.

במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה נאמר לו לפתע כי הוא נחקר באזהרה בחשד לשיבוש הליכי משפט. "חקירה קשה, משפילה, פוגענית, מלווה בצעקות והרמת קול, והתלוו לה איומים לא מרומזים על פגיעה בעיסוקו", תיאר התובע בבית הדין את מה שהתרחש באותו היום. לטענתו, הוא הוכנס לחדר קטן וצפוף, דבר שהעצים את תחושת הקלסטרופוביה שממנה סבל, ונלקחו ממנו טביעות אצבע ודגימות DNA. החוויה, כך העיד, הותירה אותו מושפל ומבוהל, עד שחשש כי מיד לאחר מכן הוא יילקח להארכת מעצר.

האירוע הזה היה, לטענתו, נקודת השבר. עד אז הוא הצליח לשמור על יציבות יחסית, אך מאז החקירה הידרדר מצבו הנפשי במהירות. "נעשיתי כעסן מופנם, בטחוני העצמי אבד לי. משרד מצליח דעך וכעת הוא בשלבי סגירה", טען התובע. הוא סיפר כי חדל לטפל בתיקים משפטיים, הפסיק לגבות שכר טרחה, ואף לא הופיע לדיונים בבתי משפט. התיאורים האלה נתמכו במסמכים רפואיים, בהם חוות דעת של פסיכיאטרים שקבעו כי הוא סובל מהפרעה חרדתית ודיכאונית ממושכת, תגובתית לסטרס הקשור לעבודתו.

מנגד, המוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתו להכיר בחקירה כתאונת עבודה. בהחלטה שנמסרה לו נכתב כי, "לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב משלח ידך, ואשר הביא להתפתחות מחלתך", וכי מדובר במחלה טבעית שאינה קשורה לעבודתו. בנוסף טען הביטוח הלאומי כי התביעה הוגשה באיחור - מכתב הדחייה נשלח ב-2018 לכתובתו הרשומה ברעננה, בעוד שהתביעה לבית הדין הוגשה רק בינואר 2021.

• פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
• מאסר למנהל עבודה שהורשע בגרימת מוות ברשלנות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ואולם השופטת שרון אלקיים קיבלה חלקית את טענות התובע. היא אמנם ציינה כי, "התנהלותו של התובע לא חפה מקשיים", וכי "על פניו יש לקבל את טענתו של הנתבע כי התביעה התיישנה", אך הוסיפה כי בית הדין מוסמך להאריך מועד במקרים מיוחדים. בנסיבות העניין, כך נקבע, התובע לא לקה בחוסר מעש, ואף הציג סיבה סבירה לאיחור, שכן לא הוכח כי ההחלטה נמסרה לו בזמן אמת. "אילו היה מקבל את מכתבה של פקידת התביעות בשנת 2018, לא סביר שהיה ממתין עד 2021", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם.

בפסק הדין נבחנה גם השאלה המהותית: האם חקירה באזהרה נחשבת "אירוע מיוחד בעבודה". הפסיקה מחייבת שהאירוע יהיה מוגדר בזמן ובמקום, חריג באופיו, ושקשור לעבודה עצמה. השופטת אלקיים הדגישה בהכרעתה כי, "מדובר בחקירה באזהרה של התובע ביאח"ה בינואר 2014. מדובר באירוע מוגדר שאין מחלוקת כי הוא התקיים... ברור שמבחינה אובייקטיבית מדובר באירוע מיוחד".

הנתבע טען כי מדובר במתח מתמשך ולא באירוע נקודתי, אך בית הדין דחה את הגישה הזו. התובע, כך נקבע, הבחין היטב בין עדויותיו הראשונות במשטרה, שבהן היחס כלפיו היה ענייני, לבין החקירה באזהרה שהייתה שונה בתכלית - משפילה ומלווה באיומים. המחלוקת הנוספת היתה סביב השאלה האם מדובר באירוע "בעבודה" או באירוע אישי. כאן קבע בית הדין כי די בראיות שהוצגו כדי להוכיח שהמעורבות של התובע בפרשה היתה מקצועית. בכתב האישום נגד ראש העיר לשעבר נכתב במפורש כי התובע שימש נאמן בעסקות הנדל"ן, וכי חלק מהמסמכים שערך נועדו להכשיר בדיעבד עסקות שנחשדו כפיקטיביות. השופטת אלקיים הדגישה כי, "שוכנענו כי התובע פעל בעסקה כעורך דין, חוקרי המשטרה החרימו ממשרדו מסמכים ונחקר ביאח"ה כעורך דין".

• הילדים ישובו לגליל לאחר הפינוי - חרף התנגדות האם
• אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

גם אם חלק ממעורבותו הראשונית נבעה מהיכרות עם עורך דינו לשעבר של בן דוד, הרי שבהמשך, ובמיוחד ערב התפוצצות הפרשה, הוא פעל כעורך דין לכל דבר. "נראה שהתובע ייצג כמעט את כל הצדדים, ואם היה מקורב מדי לראש העיר לא היה מתאים לתפקיד שיועד לו", נכתב. לכן נדחתה טענת הביטוח הלאומי כי מדובר ב"טובה אישית" ולא בפעולה במסגרת עבודתו. בית הדין התרשם גם מחומר הראיות הנוסף שהציג התובע: מכתבי התראה ששלח כבא כוחו של ראש העיר, חוזים שונים שבהם שימש נאמן, מסמכים מול רשויות המס ומסמכים בנקאיים. כל אלה העידו על תפקידו המשפטי המובהק בעסקות.

בסופו של יום קבעה השופטת אלקיים בהכרעת הדין כי, "המסקנה היא שהתובע הוכיח את כל היסודות הנדרשים לשם מינוי מומחה פסיכיאטר לשם בחינת הקשר הסיבתי בין חקירתו באזהרה לבין מצבו הנפשי". היא גם הוסיפה כי גרסתו לגבי החקירה הקשה שעבר - הצעקות, האיומים, תחושת ההשפלה והפחד ממעצר - לא נסתרה, שכן הוא כלל לא נחקר על כך במהלך ההליך. לכן הוחלט למנות רופא מומחה שיבחן אם אכן נגרם לתובע נזק נפשי כתוצאה ישירה מהחקירה. נקבע כי האירוע - החקירה שלו באזהרה ב-7 בינואר 2014 - יוכר כ"אירוע מיוחד בעבודה".

פסק הדין ממחיש את המתח שבין דרישות ההוכחה המחמירות מצד הביטוח הלאומי לבין חווייתו הסובייקטיבית של עובד, גם אם מדובר בעורך דין עצמאי, שנקלע לסיטואציה חריגה בעבודתו. "ברור שמבחינה אובייקטיבית מדובר באירוע מיוחד, וכך גם מבחינה סובייקטיבית", כתבה השופטת אלקיים, ובכך היא סללה את הדרך להכרה אפשרית בנזקי נפש שנגרמים בעקבות חקירה משטרתית כאירוע חריג במסגרת העבודה

מה בעצם הופך חקירה משטרתית לאירוע שיכול להיחשב "אירוע מיוחד בעבודה"?

על פי הפסיקה, כדי שאירוע יוכר ככזה, הוא צריך להיות חריג באופיו, ניתן להגדרה בזמן ובמקום, וקשור באופן ממשי לעבודה. בית הדין הבהיר כי עצם קיומם של לחצים מתמשכים בעבודה לא מספיקים – חייב להיות אירוע נקודתי יוצא דופן. במקרה זה, עצם המעבר של התובע ממעמד של עד לחקירה באזהרה, עם צעקות, איומים ונטילת טביעות אצבע, הוגדר כחריג באופן ברור.

האם בית הדין למעשה קבע שהתובע כבר זכאי להכרה בפגיעה הנפשית?

לא. פסק הדין בשלב זה לא מכיר באופן סופי בפגיעה כתאונת עבודה, אלא קובע שהתקיימו התנאים הראשוניים המצדיקים מינוי מומחה פסיכיאטרי. המומחה הוא זה שיבחן אם באמת נגרם נזק נפשי כתוצאה ישירה מהאירוע המיוחד. רק לאחר קבלת חוות הדעת תתקבל הכרעה סופית.

איך התמודדה השופטת עם טענת ההתיישנות שהעלה המוסד לביטוח לאומי?

אף שבית הדין הסכים לכאורה שהתביעה הוגשה באיחור, הוא הפעיל סמכות להאריך את המועד. הנימוק היה שהתובע לא קיבל בפועל את מכתב הדחייה שנשלח לכתובת אחרת, ושלא היה חוסר מעש מצדו. השופטת כתבה כי אילו היה מקבל את המכתב, "לא סביר שהיה ממתין עד 2021". בכך היא נתנה משקל משמעותי לתום לבו של התובע.

למה חשוב כל כך אם האירוע היה "בעבודה" או "באופן אישי"?

משום שהחוק מכיר בפגיעה נפשית כתאונת עבודה רק אם היא קשורה באופן ישיר לעבודה. אילו בית הדין היה מקבל את עמדת המוסד לביטוח לאומי, שלפיה מדובר בטובה אישית לראש העיר ולא בפעולה מקצועית, התביעה היתה נדחית. ההכרעה שהאירוע קשור לעיסוקו של התובע כעורך דין היתה מכרעת להמשך.

האם פסק הדין הזה עשוי להשפיע על מקרים עתידיים?

בהחלט. ההכרה בכך שחקירה משטרתית באזהרה עלולה להיחשב אירוע חריג במסגרת העבודה פותחת פתח לעובדים נוספים - עורכי דין, רואי חשבון, רופאים ואחרים - שנקלעים לחקירות במסגרת תפקידם. הדבר עשוי להרחיב את ההבנה של בתי הדין באשר לקשר שבין אירועים חריגים במקצוע לבין פגיעות נפשיות.

מה צפוי לקרות עכשיו בהליך?

בית הדין הורה על מינוי מומחה פסיכיאטרי שיחווה דעתו. המומחה יקבל לידיו את מלוא העובדות כפי שנקבעו בפסק הדין, ויצטרך לקבוע האם יש קשר סיבתי בין החקירה לבין מצבו הנפשי של התובע. אם המומחה יקבע שכן, הדרך להכרה בתביעה כתאונת עבודה תהיה פתוחה. אם יקבע שלא, סביר שהתביעה תידחה.

במקרה אחר, באוגוסט 2022 חוותה דיילת ותיקה במחלקת הקוסמטיקה של סניף סופר-פארם בדרום את אחד הרגעים הקשים בחייה. אחרי יותר מ-18 שנות עבודה רצופה, דייקנית ונאמנה, היא קרסה נפשית במהלך יום עבודה, נאלצה לעזוב את הסניף כשהיא בוכה, צורחת, רועדת - ומיד לאחר מכן אף נזקקה לזריקת הרגעה. כמעט שלוש שנים לאחר אותו אירוע, באפריל 2025, הכריע בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע במקרה. הסיפור מתחיל דווקא בתאריך משמח עבור הדיילת - 3 באוגוסט 2022, יום הולדתה. היא ביקשה מהמנהלת שלה לצאת לחופשה קצרה בחו"ל, בת חמישה ימים. לטענתה, השיחה שהייתה ביניהן היתה חיובית והבקשה אושרה. ואולם למחרת האווירה השתנתה. לדבריה, המנהלת הפסיקה לדבר איתה, החלה להטיח בה הערות עוקצניות ומבזות, לדבר אליה בקול רם בפני לקוחות, ולהפגין כלפיה יחס קר ומנוכר. "מהיום הזה, את תזכרי לי כל יום שאת פה", אמרה לה המנהלת, לפי עדותה. "למה את עומדת פה? למה את מדברת שם?". תחושת השפלה ואובדן שליטה ליוו את הדיילת. שיאו של הסיפור הגיע ב-24 באוגוסט. בבוקר של אותו היום הגיעה הדיילת לסניף וראתה את סידור העבודה לספטמבר. אף שביקשה שלא לשובץ באותו יום שבו לבעלה נקבע תור לטרום ניתוח, היא הופיעה במשמרת ערב בדיוק בתאריך הזה. לאחר ששאלה לגבי השיבוץ, היא נענתה כי, "מהיום הזה את תקבעי את התורים לפי הסידור שלי". באותו רגע, כך תיארה בבית המשפט, משהו בה נשבר: "הגוף שלי כבר אמר די. אם לא, את הולכת למות. זה היה כבר מעבר להכל". היא החלה לבכות, צרחה, חברות לעבודה הוציאו אותה החוצה - ובעלה הגיע לאסוף אותה במצב נפשי קשה. מעדויות שהובאו בפני בית הדין עולה כי התובעת נראתה נסערת, לא שקטה, בוכה ללא הפסקה, סובלת מחרדה והתקפי בכי. היא פונתה לקופת חולים, קיבלה זריקת הרגעה, ולא שבה עוד לעבודתה.