האם נזיפה מהבוסית יכולה להיחשב תאונת עבודה?
דיילת ממחלקת הקוסמטיקה של אחד מסניפי סופר פארם קרסה נפשית במהלך יום עבודה, לאחר שבקשתה ללוות את בעלה להליך רפואי שהיה אמור לעבור, לאחר שקיבלה את הסכמת המנהלת שלה, זכתה לבסוף להתעלמות בסידור העבודה. היא החלה לבכות, צרחה, חברות לעבודה הוציאו אותה החוצה - ובעלה הגיע לאסוף אותה במצב נפשי קשה. בהמשך היא אף פונתה לקופת החולים, שם קיבלה זריקת הרגעה,ולא שבה עוד לעבודה
ביום קיץ חם של אוגוסט 2022 חוותה דיילת ותיקה במחלקת הקוסמטיקה של סניף סופר-פארם בדרום, את אחד הרגעים הקשים בחייה. אחרי יותר מ-18 שנות עבודה רצופה, דייקנית ונאמנה, היא קרסה נפשית במהלך יום עבודה, נאלצה לעזוב את הסניף כשהיא בוכה, צורחת, רועדת - ומיד לאחר מכן אף נזקקה לזריקת הרגעה. כמעט שלוש שנים לאחר אותו אירוע, ב-16 באפריל 2025, קבע בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, באמצעות השופטת יעל אנגלברג שהם, כי האירוע אכן מהווה תאונת עבודה, כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי. פסק הדין הזה לא רק מעניק לתובעת הכרה, אלא מחזק את ההכרה בפגיעות נפשיות כאירוע בעבודה, גם כשהן לא נובעות ממכונה שנפלה או שריפה פתאומית, אלא מיחסי אנוש, לחץ מצטבר וכאב שהצטבר והותיר צלקת עמוקה.
הסיפור מתחיל דווקא בתאריך משמח עבור הדיילת - 3 באוגוסט 2022, יום הולדתה. היא ביקשה מהמנהלת שלה לצאת לחופשה קצרה בחו"ל, בת חמישה ימים. לטענתה, השיחה שהייתה ביניהן היתה חיובית והבקשה אושרה. ואולם למחרת האווירה השתנתה. לדבריה, המנהלת הפסיקה לדבר איתה, החלה להטיח בה הערות עוקצניות ומבזות, לדבר אליה בקול רם בפני לקוחות, ולהפגין כלפיה יחס קר ומנוכר. "מהיום הזה, את תזכרי לי כל יום שאת פה", אמרה לה המנהלת, לפי עדותה. "למה את עומדת פה? למה את מדברת שם?". תחושת השפלה ואובדן שליטה ליוו את הדיילת.
שיאו של הסיפור הגיע ב-24 באוגוסט. בבוקר של אותו היום הגיעה הדיילת לסניף וראתה את סידור העבודה לספטמבר. אף שביקשה שלא לשובץ באותו יום שבו לבעלה נקבע תור לטרום ניתוח, היא הופיעה במשמרת ערב בדיוק בתאריך הזה. לאחר ששאלה לגבי השיבוץ, היא נענתה כי, "מהיום הזה את תקבעי את התורים לפי הסידור שלי". באותו רגע, כך תיארה בבית המשפט, משהו בה נשבר: "הגוף שלי כבר אמר די. אם לא, את הולכת למות. זה היה כבר מעבר להכל". היא החלה לבכות, צרחה, חברות לעבודה הוציאו אותה החוצה - ובעלה הגיע לאסוף אותה במצב נפשי קשה. מעדויות שהובאו בפני בית הדין עולה כי התובעת נראתה נסערת, לא שקטה, בוכה ללא הפסקה, סובלת מחרדה והתקפי בכי. היא פונתה לקופת חולים, קיבלה זריקת הרגעה, ולא שבה עוד לעבודתה.
"טריגר ישיר וברור לקריסתה הנפשית"
המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה בדרישה להכרה באירוע כתאונת עבודה. לטענתו, לא אירע אירוע חריג, אלא מדובר ב"התפתחות טבעית של תהליך נפשי". לפי המוסד, אין עדות מספקת לאירוע מוגדר בזמן ובמקום, וכל מערכת היחסים העכורה עם המנהלת - גם אם תתברר - מהווה לחץ מתמשך שאינו עונה על דרישות החוק. מנגד, התובעת טענה, באמצעות בא כוחה עו"ד רועי אסור, כי דווקא קיים אירוע חד, מזוהה וברור - ההתעלמות מהבקשה, העימות הפיזי והמילולי, השלכת סידור העבודה עליה - כל אלה יחד היו "טריגר ישיר וברור לקריסתה הנפשית", כפי שטענה הדיילת. העדים שהובאו לדיונים תמכו בגרסתה - חברתה לעבודה תיארה את הרגע שבו יצאה הדיילת כשהיא נסערת מהמשרדים, ובעלה תיאר את קריאתו הדחופה לקחת אותה מהסניף כששתי עובדות אוחזות בה והיא דומעת.
- חקירת המשטרה נגד עו"ד תיחשב "אירוע מיוחד בעבודה"
- נפל מגג של מפעל - וזה הפיצוי שיקבל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהכרעתה, קבעה השופטת אנגלברג שהם בפסק הדין שפורסם כי התובעת הוכיחה את קיומו של "אירוע מיוחד" - תנאי הכרחי להכרה בתאונת עבודה נפשית. לדבריה, "גם אם התקיים מתח מתמשך, יש לבודד את האירוע מיום 24.8.22 כאירוע חריג, אשר גרם לדחק נפשי חמור". עוד היא הוסיפה כי, "אין מדובר רק באווירה קשה או ויכוח שגרתי, אלא בעימות טעון, מתועד בזמן ובמקום, שהוביל לתגובה רפואית מיידית... לא ניתן להתעלם מההשלכה הרגשית החריפה שהיתה לו על התובעת". השופטת התייחסה גם לרישומים הרפואיים ולמהימנות העדים, וציינה בהכרעתה כי, "העובדה שהתובעת פונתה מיידית לטיפול רפואי, תועדה כנסערת, בוכייה וחרדה – מחזקת את המסקנה שהאירוע גרם לפגיעה ממשית ומוחשית".
פסק הדין מבהיר כי יחס פוגעני, סירוב לבקשות אנושיות בסיסיות והיעדר תמיכה, עשויים להוות בסיס להכרה בפגיעה, בדיוק כמו תאונה פיזית. בפסק הדין צוטטה גם ההלכה מבית הדין הארצי לעבודה (פרשת בר ששת), שלפיה, "קיומו של מתח ולחץ נפשי המתפרשים על פני פרק זמן של כחודשיים ימים אינם שוללים אפשרות בידודו של אירוע מיוחד במהלך אותה תקופה". כלומר גם אם הרקע רווי במתחים, די באירוע חריג אחד כדי לחולל טראומה שמזכה בהכרה.
בשלב הזה,
בית הדין הורה על מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מצבה הרפואי של התובעת, לקראת הכרה מלאה בפגיעתה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ואולם עבור הדיילת, ולרבים כמותה, עצם ההכרה בעובדה שהכאב שלה הוא תוצאה של תנאים קשים והתנהלות לקויה, היא צעד משמעותי.
- האם עימות בין נהג לסדרן ייחשב תאונת עבודה?
- עמותה דתית גבתה מאות אלפים בלחץ - "עושק ולא תרומה"
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"
האם פסק הדין מעניק הכרה מלאה בפגיעה של התובעת?
לא. בית הדין לא קבע בפסק הדין כי נגרמה נכות או כי התובעת זכאית לפיצויים, אלא הכיר בכך שהתרחש "אירוע חריג" שיכול להיחשב תאונת עבודה.
ההכרה הזו מאפשרת כעת מינוי מומחה רפואי, שיבחן אם קיים קשר סיבתי רפואי מובהק בין האירוע בעבודה לבין מצבה הנפשי.
מדוע הדגש המשפטי כל כך חזק על קיומו של "אירוע חריג"?
הפסיקה בישראל
קובעת שכדי שפגיעה נפשית תוכר כתאונת עבודה, לא מספיק להוכיח מצוקה או לחץ. יש להראות התרחשות חריגה - משהו שיצא משגרת יום העבודה. האירוע שבו התובעת קרסה לאחר שסידור העבודה הוכן שלא בהתאם למה שציפתה ונדחתה בקשתה, עונה על ההגדרה הזו.
האם ההתנהלות של המנהלת תיחשב התעמרות בעבודה?
אף שהמלה "התעמרות" לא מופיעה בפסק הדין באופן מפורש, התובעת בהחלט מתארת מערכת יחסים מידרדרת שכללה ניכור, צעקות, יחס משפיל והשפלות פומביות. עם זאת, מכיוון שאין חוק ספציפי
נגד התעמרות בישראל (נכון למועד כתיבת פסק הדין), ההכרה בפגיעה התמקדה בפן הנפשי בלבד.
האם היו סימנים מוקדמים למצוקה של התובעת שלא טופלו?
כן. מהעדויות עולה כי עוד לפני האירוע הספציפי,
התובעת הביעה מצוקה, ניסתה לשוב לשגרה עם המנהלת, וביקשה "לחזור להיות בסדר". נראה שההתעלמות או הדחייה מצד ההנהלה החמירה את התחושות שלה - וייתכן שזה תרם להחמרת המצב הנפשי.
האם העובדה שהתובעת טופלה נפשית
גם בעבר פגעה באמינות טענותיה?
לא בהכרח. בית הדין ציין כי היתה בעבר פנייה ב-2016, אך קבע במפורש כי אין "רציפות טיפולית" ואין בכך לשלול את הקשר בין האירוע מ-2022 לבין ההידרדרות הנפשית. למעשה, הודגש שגם מי שהתמודד בעבר עם קושי נפשי זכאי להגנה
במקרים של טראומה חדשה הקשורה לעבודה.
האם המנהלת הכחישה לחלוטין את ההתרחשות?
לא לחלוטין. היא אמנם ניסתה להמעיט מחומרת האירוע וטענה שלא זכור לה שהתרחשה תקרית חריגה, אך היא הודתה
כי התובעת, "זרקה את הכרטיס ויצאה מהחנות מעצבים". בכך, למעשה, היא אישרה שהיה אירוע עם אלמנטים לא רגילים - גם אם היא ניסתה לגמד את השפעתו.
האם יש בפסק הדין קריאה להתערבות ניהולית בסניף?
באופן ישיר, לא. ואולם בעקיפין, ההכרה בכך שאירוע בעבודה יכול להוביל לקריסה נפשית מטילה אחריות כבדה יותר על מנהלים ומנהלות לפעול ברגישות, בייחוד כלפי עובדים מבוגרים, נשים - ובפרט מול בקשות לגיטימיות כמו ליווי בן זוג לטובת ביצוע הליך רפואי.
במקרה אחר, הכריע בית הדין הארצי לעבודה בחודש שעבר במקרה עם פסק דין חשוב שצפוי להשפיע על הפרשנות של המושג "תאונת עבודה". במרכז המקרה נמצאת אשה, עובדת במוסד חינוכי, שנהגה לנסוע לעבודה במסלול קבוע. בוקר אחד היא החליטה לעצור בדרך לקנות קפה במאפייה סמוכה ולהוריד את בתה בבית הספר - סטייה של כמה דקות מהמסלול הרגיל שלה. במהלך העצירה, היא מעדה ונפצעה. היא פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה להכיר בתאונה כתאונת עבודה, אך נדחתה בטענה שהסטייה מהדרך שוללת את ההכרה בכך. המוסד לביטוח לאומי טען כי החוק מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה בדרך לעבודה או ממנה, וסטייה מהדרך, שאינה לצורך עבודה, שוללת את ההכרה בכך. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את עמדת הביטוח הלאומי, וקבע כי הסטייה לצורך קניית קפה אינה חלק מהדרך לעבודה. האשה ערערה על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה שהסטייה היתה מינורית, חלק מהשגרה היומית, ואינה מנתקת את הקשר לעבודה. היא הדגישה כי מדובר בפעולה סבירה של עובד בדרכו לעבודה, שאינה צריכה לשלול את זכויותיה.
.jpg "חוזה")
הבת דרשה לשמש אפוטרופוסית - מה קבע ביהמ"ש?
בתו של אדם בן 77 טענה כי אביה סובל מדמנציה, וכי אחיה לחצו עליו לבטל את ייפוי הכוח המתמשך שמינה אותה לקבל החלטות עבורו. בית המשפט בחן כמה חוות דעת של מומחים, ואף שמע את האיש עצמו בדלתיים סגורות - וקבע כי אין למנות לו אפוטרופוס: "יש לכבד את רצונו של האדם
ולשמור על חירותו", כתבה השופטת בהכרעת הדין שלה
בית המשפט לענייני משפחה בקריות הכריע באחרונה במקרה רגיש במיוחד הנוגע לאדם בן 77, אלמן, המתגורר בבית אבות. אחת מבנותיו ביקשה למנות אותה כאפוטרופוס על ענייניו האישיים והרכושיים, בטענה שאביה סובל מירידה קוגניטיבית ואף אובחן כחולה דמנציה. לדבריה, אחיה לחצו על האב לבטל את ייפוי הכוח המתמשך שערך לטובתה. מנגד, יתר האחים התנגדו נחרצות וטענו כי האב כשיר לקבל החלטות בעצמו, וכי מאחורי בקשת האחות עומדת מטרה של שליטה וניסיון להתעשר על חשבון רכושו של האב. השופטת שירי היימן נדרשה לשאלה האם יש למנות לאדם אפוטרופוס, או שמא יש להותיר בידיו את חירותו לקבל החלטות. הכרעתה משרטטת קווים ברורים לגבי האיזון העדין בין שמירה על טובתו של אדם מבוגר לבין כיבוד רצונו וזכויותיו.
המבקשת, בתו הבכורה של האיש, טענה כי מצבו הרפואי הידרדר מתחילת 2023, וכי כבר במרץ באותה השנה ערך לטובתה ייפוי כוח מתמשך כדי להבטיח שתוכל לדאוג לו ללא צורך בהליכים משפטיים ומבלי להיאבק מול אחיה. בנובמבר 2024, כך לדבריה, ביטל האב את ייפוי הכוח, אך לא מיוזמתו אלא בעקבות לחץ שהופעל עליו על ידי יתר ילדיו. עוד הוסיפה הבת כי אביה מקבל החלטות שאינן לטובתו: החלפת מטפל סיעודי, המרת שעות טיפול בכסף, שינוי מיופה כוח בביטוח הלאומי ואף סירוב לצאת מבית האבות לטיפולים רפואיים שהיא קבעה לו. "האדם אינו מסוגל להבין את משמעות המסמכים עליהם הוא חותם", כתבה בבקשה, וביקשה לאסור על חתימתו על מסמכים נוספים. במהלך הדיון אף הציעה המבקשת כי ימונה גוף חיצוני כאפוטרופוס, אם לא היא עצמה, תוך שמירה על האינטרס של אביה. היא הטילה ספק באמינות חוות הדעת הפסיכיאטרית שהציגו אחיה, וטענה כי, "ד"ר גרינברג הסתמכה על נתונים חלקיים ומגמתיים".
האחים מצדם, טענו כי הבקשה חסרת בסיס וכי אביהם אינו זקוק כלל לאפוטרופוס. לטענתם, מאחורי המהלך עומד ניסיון חוזר של אחותם לשלוט בחיי ההורים. הם אף הזכירו מקרה מן העבר, שבו פעלה המבקשת מול אמם המנוחה בדרך דומה, עד שבית המשפט הוציא נגדה צו הגנה שהורה להתרחק מהאם. לטענת האחים, "האחות מפעילה לחצים על האב ופוגעת בחייו", וכי מדובר ב"דפוס התנהגות חוזר ונשנה". לדבריהם, חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מצביעות על כך שהאב סובל מירידה קוגניטיבית קלה בלבד, אך תפישת המציאות שלו תקינה, כושר השיפוט שלו במצב טוב והוא מסוגל לנהל את ענייניו.
חוות הדעת הרפואיות: ירידה קוגניטיבית אך לא אי־כשרות
בפני בית המשפט הוצגו ארבע חוות דעת רפואיות. הראשונה, פסיכיאטרית מ-2023, קבעה כי האב "בשלבים ראשונים של תהליך דמנטי" אך כשיר לחתום על צוואה וייפוי כוח מתמשך. חוות דעת גריאטרית נוספת מאותה שנה הצביעה על "תמונה של דמנציה מלווה בהפרעות התנהגות", אך גם היא לא המליצה על מינוי אפוטרופוס. שתי חוות הדעת שהציגו האחים, מ-2024, חיזקו את התמונה: ד"ר נפאע ציין כי מדובר ב"דמנציה בדרגה קלה", אך הדגיש כי "האדם יכול לקבל החלטות על עצמו אם כי תשוש מבחינה תפקודית". ד"ר גרינברג קבעה כי ציון המבחן הקוגניטיבי של האב היה 27 מתוך 30, וכי "יש לו יכולת קוגניטיבית מספקת לחתום על מסמכים משפטיים, בוחן מציאות ושיפוט תקינים". בית המשפט קבע כי אף אחת מהחוות לא מצביעה על צורך במינוי אפוטרופוס. "בכולם צוין תהליך דמנטי קל וירידה קוגניטיבית שאינה עולה כדי אי כשרות", כתבה השופטת היימן.
- בעלים של חברה בן 50 חטף אירוע מוחי - איך למנוע מהחברה לקרוס?
- הבעיה הגדולה של רילוקיישן - מה קורה כשאחד מבני הזוג רוצה לחזור ואיך מחלקים את הרכוש כשנפרדים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העמדה המקצועית המשמעותית ביותר היתה של עובדת סוציאלית לסדרי דין, שנפגשה עם האב, שוחחה עמו ואספה מידע ממוסדות שונים. בתסקיר שהוגש בינואר 2025 נכתב כי, "מדובר בקשיש עם תחילתה של ירידה קוגניטיבית קלה ולאור מצבו הרפואי כיום התרשמתי כי הוא אינו זקוק למינוי אפוטרופוס בעבורו". העובדת הסוציאלית הוסיפה כי, "שיפוטו ובוחן המציאות שלו תקינים", וציינה כי מצבו אף השתפר לאחר שהופסקו תרופות מרובות שנטל בעבר. גם עובדת סוציאלית המתמחה באלימות במשפחה, שטיפלה במשפחה בעבר, העידה כי כיום מצבו של הקשיש יציב, וכי הוא צלול יותר משהיה בעבר.
חקירת המשטרה נגד עו"ד תיחשב "אירוע מיוחד בעבודה"
פסק דין חשוב: עורך דין שנחקר באזהרה בפרשה שבמרכזה ראש עיריית יהוד לשעבר, יוסי בן דוד, טען כי מצבו הנפשי הידרדר בעקבות החקירה. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי למרות קשיים בדיונים ושיהוי
בהגשת התביעה, יש להכיר בחקירה כאירוע חריג במסגרת עבודתו, והורה על מינוי מומחה פסיכיאטרי לבדיקת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מצבו הנפשי של התובע
הסיפור מתחיל בראשית העשור הקודם, כשעורך דין יליד 1960 מצא את עצמו בלב פרשה פלילית שטלטלה את עיריית יהוד, והביאה בסופו של דבר להרשעתו של ראש העיר דאז, יוסי בן דוד. התובע, שעבד כעורך דין בתחילת דרכו וניסה לבסס את מעמדו המקצועי, שימש מי שנכנס בנעליו של עורך דין אחר בפרשת נדל"ן מסועפת, ונהפך - בעל כורחו - לדמות מפתח בעסקות שהובילו לחשדות החמורים נגד בכירים בעירייה. אף שמעולם לא הוגש נגדו כתב אישום, זומן התובע כמה פעמים למסור עדות, עד שביום חורפי אחד בינואר 2014, חקירתו קיבלה תפנית דרמטית.
במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה נאמר לו לפתע כי הוא נחקר באזהרה בחשד לשיבוש הליכי משפט. "חקירה קשה, משפילה, פוגענית, מלווה בצעקות והרמת קול, והתלוו לה איומים לא מרומזים על פגיעה בעיסוקו", תיאר התובע בבית הדין את מה שהתרחש באותו היום. לטענתו, הוא הוכנס לחדר קטן וצפוף, דבר שהעצים את תחושת הקלסטרופוביה שממנה סבל, ונלקחו ממנו טביעות אצבע ודגימות DNA. החוויה, כך העיד, הותירה אותו מושפל ומבוהל, עד שחשש כי מיד לאחר מכן הוא יילקח להארכת מעצר.
האירוע הזה היה, לטענתו, נקודת השבר. עד אז הוא הצליח לשמור על יציבות יחסית, אך מאז החקירה הידרדר מצבו הנפשי במהירות. "נעשיתי כעסן מופנם, בטחוני העצמי אבד לי. משרד מצליח דעך וכעת הוא בשלבי סגירה", טען התובע. הוא סיפר כי חדל לטפל בתיקים משפטיים, הפסיק לגבות שכר טרחה, ואף לא הופיע לדיונים בבתי משפט. התיאורים האלה נתמכו במסמכים רפואיים, בהם חוות דעת של פסיכיאטרים שקבעו כי הוא סובל מהפרעה חרדתית ודיכאונית ממושכת, תגובתית לסטרס הקשור לעבודתו.
מנגד, המוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתו להכיר בחקירה כתאונת עבודה. בהחלטה שנמסרה לו נכתב כי, "לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב משלח ידך, ואשר הביא להתפתחות מחלתך", וכי מדובר במחלה טבעית שאינה קשורה לעבודתו. בנוסף טען הביטוח הלאומי כי התביעה הוגשה באיחור - מכתב הדחייה נשלח ב-2018 לכתובתו הרשומה ברעננה, בעוד שהתביעה לבית הדין הוגשה רק בינואר 2021.
- נפל מגג של מפעל - וזה הפיצוי שיקבל
- האם נזיפה מהבוסית יכולה להיחשב תאונת עבודה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ואולם השופטת שרון אלקיים קיבלה חלקית את טענות התובע. היא אמנם ציינה כי, "התנהלותו של התובע לא חפה מקשיים", וכי "על פניו יש לקבל את טענתו של הנתבע כי התביעה התיישנה", אך הוסיפה כי בית הדין מוסמך להאריך מועד במקרים מיוחדים. בנסיבות העניין, כך נקבע, התובע לא לקה בחוסר מעש, ואף הציג סיבה סבירה לאיחור, שכן לא הוכח כי ההחלטה נמסרה לו בזמן אמת. "אילו היה מקבל את מכתבה של פקידת התביעות בשנת 2018, לא סביר שהיה ממתין עד 2021", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם.
