בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה

בערב חורפי אחד, בסוף דצמבר 2021, חזר סגן מנהל המחלקה העסקית בבנק מרכנתיל לביתו בכפר איכסאל. הרכב נעצר בחניית הבית, ובנו הקטן ישב לצדו. מה שנראה כמו סוף של יום עבודה רגיל נהפך בתוך שניות לרגע שהגדיר מחדש את חייו. ירייה אחת נורתה לעברו, פגעה ברגלו, והוא מצא עצמו מדמם מול ילדו ההמום. האירוע האלים הזה, שנדמה בתחילה כתקיפה מסתורית ללא מניע, עמד במרכז מאבק משפטי שנמשך שנים, עד שבית הדין האזורי לעבודה בנוף הגליל הכריע: הירי הזה קשור במישרין לעבודתו, והוא יוכר כפגיעה בעבודה.

פסק הדין המפורט, שניתן באחרונה, מתאר מסכת אירועים חריגה, של עובד בנק נורמטיבי שמילא תפקיד בכיר בסניף שהוגדר מראש כבעייתי. הסיפור מתחיל באותה ירייה בערב חורפי, אך אינו נגמר שם. חודשים אחר כך הוצת רכבו של העובד בחניון העירייה מול סניף הבנק, ובעקבותיו הוא קיבל שיחת טלפון מאיימת שנאמר בה במפורש כי, "המכה הראשונה זה היתה ברגל, השנייה רכב, השלישית מחסלים אותך אם אתה חוזר לעבודה באום אל פחם". בעיני השופט, המשפט הזה היה נקודת המפנה. בית הדין קבע כי "אירוע הירי מיום 30.12.21 יוכר כפגיעה בעבודה", לאחר שהשתכנע שלא מדובר בסכסוך אישי אלא באיום ישיר הנובע מתפקידו של העובד בסניף הבנק ובחשיפתו לגורמים עברייניים.

העובד, ששמר על אנונימיות בפסק הדין, שימש בתקופה הרלוונטית סגן מנהל המחלקה העסקית בבנק מרכנתיל בסניף אום אל־פחם. תפקידו כלל אחריות לאישור פתיחת חשבונות בנק, חלקם - כך עולה מן הראיות - עוררו חשדות כבדים. הוא העיד כי, "ניסו גורמים עוינים לפתוח חשבונות בנק פיקטיביים ולבצע בהם פעולות בלתי חוקיות", וכי העובדה שסירב לאשר חלק מהחשבונות הציבה אותו בחזית מול אותם גורמים. הסניף שבו עבד הוגדר על ידי הבנק עצמו כ"סניף בסיכון גבוה", וכפי שהעיד מנהל הביטחון של מרכנתיל, מדובר בסניף "בעייתי" הסובל מאירועי אלימות.

לא ייחס מיד את התקיפה לעבודתו בבנק

עדותו של העובד בבית הדין היתה ממושכת ומפורטת, וקטעים ממנה מצוטטים בפסק הדין כמעט מלה במלה. הוא תיאר כיצד פעל בתפקידו תוך מודעות לסיכון, אך לא האמין באמת שייהפך למטרה לאירוע ירי. לדבריו, "אמרתי לעצמי תתגבר על זה... חזרתי. מסוף ינואר עד האירוע השני, שהציתו לי את הרכב". הוא סיפר כי גם לאחר האירוע הראשון, הירי, הוא לא ייחס מיד את התקיפה לעבודתו בבנק, צפני שהוא לא ידע לנקוב באדם מסוים שעלול לפגוע בו. רק לאחר האירוע השלישי, שיחת האיומים, נהפכה את התמונה לברורה.

• הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל
• תאונת עבודה – 90% מהתביעות נכשלות ללא ליווי: איך עו"ד ליאור אליטים משנה את הסטטיסטיקה לטובתך
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עדותו העקבית של התובע, לצד העובדה שכל האירועים התרחשו בתקופה סמוכה ובקשר ישיר למקום עבודתו, גרמה לבית הדין לקבוע כי קיימת זיקה מובהקת בין עבודתו בבנק לבין הפגיעה. השופט מוסטפא קאסם כתב בהכרעתו כי, "שיחת האיומים היא 'החוט המקשר' בין שלושת האירועים, ורק לאחריה, משהדברים נאמרו במפורש על ידי הגורם המאיים, ניתן היה לקשור את שלושת האירועים למקום עבודתו של התובע".

התובע עצמו העיד לגבי הפחד שהוא חי בו כבר אחרי הירייה הראשונה. "ברגע שאמרתי... לבנק, הבנק עצמו יודע שיש גורמים מסוימים... אני לא יכול לעשות את זה, כי יש חשש שירצחו אותי. מה שעשו הפעם זה היה כדור ברגל, פעם שנייה זה יהיה בראש", סיפר האיש בעדותו. הוא תיאר כיצד ניסה לשמור על שגרת חייו, לחזור לעבודה, לתפקד, עד שהציתו את רכבו מול הסניף. שתי יממות לאחר מכן הגיעה אותה שיחת איום ששינתה הכל.

לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין האירוע לעבודה

בית הדין הדגיש כי אף שהמשטרה לא הצליחה לאתר את היורה, המצית או המאיים, ואף שהתיק נסגר בעילה של "עבריין לא נודע", אין בכך כדי לשלול את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין עבודתו של התובע. נקבע במפורש כי מנהלת משאבי האנוש ומנהל הביטחון שהעידו בפני חוקר הביטוח הלאומי אינם מוסמכים לקבוע מה עומד מאחורי הירי, ולכן עמדתם אינה יכולה לשלול את גרסתו של התובע, שנמצאה מהימנה.

• האם בינה מלאכותית יכולה להירשם כממציאה?
• 70 שקל בקופה - 5,000 שקל בבית המשפט
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המס שלא נעלם: מי שלא דיווח בזמן, ישלם שנים אחר כך

בחלק נרחב של החלטתו, הדגיש בית הדין את המבחן המשפטי: האם מדובר בתקיפה על רקע אישי, או בתקיפה הנובעת מעבודתו של העובד? הפסיקה קובעת כי גם תקיפה שאינה מתרחשת פיזית במקום העבודה יכולה להיות מוכרת כתאונת עבודה אם יש קשר סיבתי ברור. אחרי בחינת כל הראיות, בית הדין השתכנע כי התקיפה לא נבעה מנסיבות אישיות. השופט כתב כי, "עניין לנו בעובד בנק נורמטיבי, ללא כל אינדיקציה לעולם הפלילי, שבתפקידו היה קיים סיכון שאינו מבוטל... ולמרבה הצער, סיכון זה בא לכדי מימוש".

התובע עצמו סיפר כיצד מצא עצמו בחזית של מערכת יחסים טעונה בין הבנק לבין גורמים עברייניים באזור. הוא העיד כי "כל משפחות הפשע... אני הייתי שם בחזית. ...אני הייתי בפרונט כל הזמן. והבנק ידע, המנכ"ל ידע, הסמנכ"לית ידעה". זו היתה המציאות היומיומית שלו - הלקוחות הבעייתיים שמנסים לפתוח חשבונות פיקטיביים, הלחץ המתמיד מצד גורמים שאינם מקבלים את סירובו, והאחריות הכבדה שהיתה עליו במסגרת התפקיד.

האירוע השני, הצתת הרכב, נושא בחובו משמעות סמלית ברורה. הרכב לא הוצת בביתו, אלא במקום המוגדר זיקה ישירה לעבודתו - בחניון של העירייה מול הסניף. האירוע השלישי השליך אור מובהק על השניים שקדמו לו. השופט ציין כי "שריפת הרכב דווקא במיקום זה... נושאת מסר שאולי ניתן לקשור למקום העבודה", אך הדגיש כי רק עם שיחת האיום התברר הקשר לחלוטין. על פי העדות, התובע התקשר בזמן אמת לקצין הביטחון של הבנק וגם למשטרה, אך התלונה הרשמית הוגשה רק כעבור כשלושה חודשים. הוא גם לכך התייחס בפירוט בבית המשפט. "אמרו לי שלא מספיק שקצין ביטחון של הבנק יגיש... אתה חייב להגיש תלונה. אז הלכתי להגיש". הוא הסביר שההמתנה לא נבעה מרשלנות, אלא מחשש ממשי לחייו, לצד ההבנה שהדיווח הראשוני כבר בוצע.

המעסיק הכיר בכך שהתובע פעל מול גורמים שעלולים להיות אלימים

בית הדין קבע כי החששות האלה לא רק סבירים - הם תואמים את המציאות שהתבררה במהלך הדיון. הגדרת הסניף כסניף בסיכון גבוה, קיומם של ניסיונות מתועדים לפתיחת חשבונות פיקטיביים, עדויות בדבר אירועים אלימים שהתרחשו בעבר בסניף ואפילו בסניפים אחרים של אותו בנק - כל אלה חיזקו את גרסתו של התובע. גם המעסיק עצמו הכיר בכך שהתובע פעל מדי יום מול גורמים שעלולים להיות אלימים. סמנכ"לית משאבי האנוש אף ציינה כי התובע ביקש תוספת סיכון לסניף, וטען כי הוא נמצא ברמת סיכון גבוהה. למרות זאת, התובע העיד כי לא הועבר מהסניף, בין השאר משום שההנהלה ראתה בו גורם שמצליח לשמור על שקט תפעולי.

בסופו של יום, ובניגוד לעמדת המוסד לביטוח לאומי, בית הדין קבע בהחלטתו כי מכלול הראיות מצביע בבירור על קשר סיבתי בין התקיפה לבין עבודתו של התובע. בתוך כך, הוזכר כי לא נדרש "מידת שכנוע העולה מכל ספק", וכי אין הכרח לזהות את התוקפים כדי להגיע למסקנה המתבקשת. ליבת ההכרעה היתה הזיקה לעבודה, והזיקה במקרה הזה - כך קבע בית הדין - הוכחה במידה מספקת. פסק הדין הסתיים בהכרה רשמית באירוע הירי כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,500 שקל.

הסיפור הזה, מעבר למקרה הפרטני, מעלה שאלות קשות על מציאותם של עובדים במוקדי סיכון, על הגבול הדק בין תפקיד מקצועי לבין סכנת חיים, ועל המצב שבו עובד בנק מן השורה מוצא עצמו תחת איומים ואלימות של ממש. פסק הדין אינו עוסק במדיניות הבנק, באחריותו או בהתנהלות המצופה ממנו, אלא בשאלה המשפטית הצרה - האם הירי הוא תאונת עבודה. אך מתוכנו עולות תמונות מטרידות של מציאות אלימה החורגת בהרבה מתפקידם השגרתי של עובדי בנק.

למה בכלל היה צורך להגיע לבית הדין לעבודה?

מכיוון שהמוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה של העובד והחליט שהירי בביתו לא קשור לעבודה. העובד טען שהפגיעה נובעת מהתפקיד שלו בבנק ומההתעסקות שלו עם גורמים עברייניים. לכן הוא פנה לבית הדין כדי שיוכר כנפגע עבודה, ויוכל לקבל זכויות בהתאם.

איך בית הדין ידע שלא מדובר בסכסוך אישי?

הנקודה ששכנעה את השופט היתה בעיקר שיחת האיום השלישית, שבה אמרו לתובע בצורה מפורשת כי,"המכה הראשונה ברגל... השנייה רכב... השלישית מחסלים אותך אם אתה חוזר לעבודה". ברגע שהמאיים הזכיר ספציפית את החזרה לעבודה, זה חיבר את כל שלושת האירועים - הירי, הצתת הרכב, ושיחת האיומים - לעבודה בבנק.

אבל למה המשטרה לא מצאה חשודים?

אף שהעובד דיווח מיד, ואף הגיע מאוחר יותר להגיש תלונה רשמית, המשטרה ציינה שמדובר במספר של מכשיר מסוג טוקמן (Prepaid), ו"עבריין לא נודע". זה קורה לא מעט במקרים שבהם גורמים עברייניים נוקטים באמצעי הסוואה. בית הדין הדגיש שהעובדה שהמשטרה לא איתרה חשודים לא שוללת את האפשרות שמדובר בפגיעה על רקע העבודה.

כפי שהעיד בעצמו, הוא פחד. הוא אמר שאם ינקוב בשמות של גורמים מסוימים, הוא עלול לסכן את חייו ואת בני משפחתו. במגזר, כך לפי עדותו, הגשת תלונה נגד עבריינים עלולה לגרור נקמה מיידית, והוא פחד שהפעם הבאה לא תהיה "רק" ברגל.

האם בית הדין האמין לגרסה של העובד?

מאוד. השופט כתב במפורש שהתרשם שמדובר באדם נורמטיבי, שהעיד בצורה אמינה ועקבית, ושלא היה לו שום קשר לעולם הפלילי. עדותו תוארה כ"מהימנה", וזה היה גורם משמעותי בהחלטה.

מהו המשקל של העובדה שהסניף הוגדר כסניף בסיכון גבוה?

משמעותי מאוד. גם מנהל הביטחון וגם סמנכ"לית משאבי האנוש של הבנק אישרו שסניף אום אל־פחם נחשב סניף בעייתי עם אירועי אלימות. העובד עצמו פעל בתפקיד שבחזית - אישורים ופתיחת חשבונות - ולכן הוא היה חשוף לעימותים עם גורמים עברייניים.

האם העובד המשיך לעבוד אחרי הירי?

כן. אחרי שהחלים, הוא חזר לעבוד למשך כמה חודשים. בית הדין ראה בכך חיזוק לכך שהוא לא רצה לנצל את האירוע או להגזים בתיאורו. בפועל, הוא המשיך בשגרת העבודה עד שהרכב שלו הוצת, ורק אחרי שיחת האיום הוא הפסיק להגיע לסניף.

למה התביעה לביטוח הלאומי הוגשה רק בספטמבר 2022?

מפני שעד אז העובד לא ידע בוודאות שיש קשר בין כל האירועים לבין העבודה. רק אחרי שיחת האיום, שבה נאמר במפורש "אם אתה חוזר לעבודה", הוא הבין שזה קשור לתפקיד שלו. זו נקודה שחשובה להבנת ההשתלשלות: לא הייתה לו סיבה לטעון לקשר לעבודה לפני שהמאיים אמר זאת במפורש.

מה הרגיש השופט לגבי העובד?

השופט לא כתב אמירות רגשיות, אבל מבין השורות ברור שהיתה אמפתיה והבנה כלפי מצבו. הוא ציין שמדובר באדם שבנה קריירה, רצה להתקדם, ועבר אירועים קשים שלא היו בשליטתו. העובדה שהעובד אמר: "הקריירה שלי... פתאום קרה לי מה שקרה. וכולם התנערו ממני", בוודאי השפיעה על האופן שבו התקבלה עדותו.

מה המשמעות של ההכרה בירי כתאונת עבודה?

זה אומר שהתובע זכאי לזכויות המוקנות לנפגעי עבודה: דמי פגיעה, קצבת נכות מעבודה (אם תיקבע), ושירותים רפואיים במסגרת הפגיעה. ההכרה משנה את כל ההתייחסות למקרה, מ"תקיפה באקראי" לאירוע שנובע מהעבודה עצמה.

הבנק עצמו לקח אחריות על מה שקרה?

פסק הדין לא עוסק באחריות הבנק ולא בוחן את התנהלותו. הוא מתמקד רק בשאלה אם מדובר בתאונת עבודה לצורך ביטוח לאומי. עם זאת, מהעדויות עולה בבירור שהבנק היה מודע לסיכונים בסניף וידע שהתובע נמצא בחזית מול גורמים עברייניים.