האב חתם בשמה על צ'קים - והיא תשלם 1.5 מיליון שקל

אשה צעירה בעלת רישיון תיווך, נועה בנימין, מצאה את עצמה נתבעת על סכום של 1,540,800 שקל - כסף שלטענת התובעת, י.ב.י. סיישל סחר, מגיע לה עבור צ'קים שנמשכו מחשבון הבנק של הנתבעת ולא כובדו. בנימין עצמה טענה להגנתה כי אביה, עוזי בנימין, זייף את חתימתה, ניהל בחשבונה מכבסת כספים ועשה כל זאת מאחורי גבה ובלי ידיעתה. בית משפט השלום בתל אביב-יפו, בפני השופט עדי הדר, דחה את הגרסה שלה על כל חלקיה, ובפסק דין מפורט שניתן באחרונה קיבל את תביעת החברה במלואה.

לפי הממצאים שנקבעו בפסק הדין, י.ב.י. סיישל סחר מימנה במשך שנים את עסקיו של אבי הנתבעת, עוזי, שנקלע לקשיים כלכליים ולא יכול היה לפתוח חשבון בנק על שמו. כדי לעקוף את הבעיה, הוא רשם חברה על שם זוגתו וניהל את עסקיו, בענף הבנייה, דרך חשבון הבנק של בתו. לפי גרסת התובעת, שאושרה על ידי בית המשפט, הנתבעת היתה שותפה מלאה לכל העניין.

הצ'קים שנמסרו ל-י.ב.י. היו חלק משירותי ניכיון שיקים שסיפקה החברה לאב, וב-2020 ו-2021 כובדו צ'קים שנמשכו מהחשבון של הנתבעת בהיקף של מיליוני שקלים. רק כשהאב הפסיק לעמוד בתשלומים ונקלע לקשיים, קרס גם העסק המשותף, והצ'קים האחרונים לא כובדו.

מכבסת כספים או מכבסת מלים?

בנימין ניסתה לטעון בהתנגדותה שהיא לא היתה מעורבת כלל - שאביה ומנהל התובעת, ירין בן יאיר, עשו שימוש בחשבון שלה ללא ידיעתה ורקמו מזימה נגדה. היא תיארה את חשבון הבנק שלה כ"מכבסת כספים" שבה ניהל האב עסקות של 10 מיליון שקל בממוצע, כשהחברה העבירה לחשבונה לכאורה רק כ-4 מיליון שקל בחזרה. בית המשפט לא קיבל זאת. בפסק הדין נקבע כי "תשובות הנתבעת היוו מכבסת מלים למצב עובדתי לפיו היא ואביה ניהלו עסק אחד, ולכל הפחות עירבו בין עסקיהם".

• טען שלא היה שותף בחשבון כדי לא לשלם חובות - אבל הווטסאפ הראה משהו אחר
• חשבון משותף או נפרד: כל מה שצריך לדעת לפני שמקבלים החלטה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הרגעים הדרמטיים יותר בהליך היה כשנתבעת עומתה עם דבריה שלה בחקירה קודמת, שבה אישרה שאביה "החזיק בשיקים מחשבונה". בחקירה המאוחרת היא ניסתה לסייג את הדברים ולטעון שהיה "פנקס שיקים באוטו" של אביה, ושהוא היה מגיע אליה עם כל צ'ק כדי שהיא תרשום אותו. בית המשפט קבע שההסבר הזה "אינו הגיוני בעליל" ו"מהווה ניסיון לא מוצלח לשפר בדיעבד גרסה קודמת".

לא פחות חשוב, הנתבעת אישרה בחקירה שבדקה את הפעילות בחשבון שלה "בסוף כל יום". כשהיא נשאלה כיצד בדיקה יומית מתיישבת עם היקף הפעילות הגבוה לאורך שנתיים, לא הצליחה בנימין לספק תשובה שמניחה את הדעת.

האב לא עזר לגרסתה

גם העדות של האב עצמו לא סייעה לנתבעת, ובפועל דווקא הכשילה אותה. האב אישר שהיה ברשותו כרטיס בנקאי של חשבון הנתבעת, שהוא ידע את הסיסמה לכרטיס, ושניהל מחשבונה עסקים שוטפים. תוך כדי עדותו הוא אפילו ייחס את החשבון לעצמו, נתפס, ותיקן את עצמו בדיעבד. "אותה טעות שבה על עצמה בהמשך", קבע בית המשפט.

• טיסה בוטלה שלוש פעמים - הפיצוי? 3,000 שקל בלבד
• שוכר נתן הלוואה למשכיר - המשכיר לא החזיר וגם לא טיפל בגג שדלף
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מנהלת בי"ס תפצה מורה לשעבר ב-55 אלף שקל

מעבר לכך, האב הודה שהנתבעת ידעה שהוא נמצא במצב כלכלי קשה, ובכל זאת העמידה לרשותו את החשבון שלה. בית המשפט ציין כי מכיוון שהנתבעת טענה בעצמה שאביה "פעל נגדה בקנוניה נכלולית ובאופן פושע", ממילא לא ניתן לתת לעדותו "משקל רב, אם בכלל".

אחד הנימוקים המעניינים שציין בית המשפט הוא שהנתבעת, שתיארה את אביה במלים קשות כמו "קנוניה נכלולית וזדונית" ו"פועל בצורה פושעת", לא שלחה נגדו הודעת צד שלישי ולא התלוננה נגדו במשטרה על זיוף חתימתה. "הנתבעת הסתפקה בהצהרות לוחמניות כלפיו בהליך זה בלבד", נכתב בפסק הדין. בית המשפט הוסיף כי זו הסיבה שהאב "נחלץ לעזרת הנתבעת בהליך זה וסיפק גרסה כוזבת שנועדה לחלץ כביכול את בתו מכל אחריות אזרחית - בבחינת יד רוחצת יד".

השופט הדר קבע כי הנתבעת העמידה את חשבון הבנק שלה לרשות אביה באופן מלא, לאורך תקופה ארוכה ובהסכמתה המלאה. לפיכך, לפי סעיף 23 לפקודת השטרות, היא "מושתקת מלטעון לזיוף חתימתה". בנוסף לחיוב בסכום התביעה המלא - 1,540,800 שקל - חויבה הנתבעת לשלם לתובעת אגרות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 80 אלף שקל.

מקרה נוסף - השתמש בחשבון של אחיו לניכוי צ'קים

בשנה האחרונה נדון בבית משפט השלום מקרה דומה שבו צעיר העמיד את חשבון הבנק שלו לטובת פעילות עסקית של קרוב משפחה, והסתיים בחיוב כספי משמעותי, למרות טענות לחוסר מעורבות.

באותו תיק, מדובר היה בסטודנט בשנות ה־20 לחייו שאפשר לאחיו לנהל פעילות דרך חשבונו, אחרי שהאח נקלע להגבלות בנקאיות. הפעילות כללה ניכיון צ'קים והעברות כספים בהיקף של כמה מיליוני שקלים לאורך כשנה. בתחילה, רוב הצ'קים כובדו, אבל בהמשך נוצרו פערים, וצ'קים בהיקף של כ־900 אלף שקל חזרו.

הנתבע טען כי לא היה מעורב בפועל, וכי סמך על אחיו באופן מלא. לדבריו, הוא לא הבין את המשמעות של הפעילות ולא עקב אחרי החשבון באופן שוטף. עם זאת, מהחומר עלה כי הוא קיבל עדכונים מהבנק, השתמש בכרטיס, ואף אישר חלק מהפעולות. בית המשפט קבע כי גם אם לא יזם את הפעילות, הוא היה מודע להיקפים ולסיכונים, או לכל הפחות בחר להתעלם מהם.

בדומה למקרה של נועה בנימין, גם כאן נדחתה הטענה של "שימוש ללא ידיעה". השופט ציין כי עצם העמדת החשבון לשימוש אחר, במיוחד כשמדובר בפעילות עסקית אינטנסיבית, יוצרת אחריות רחבה. כלומר, זה לא מספיק לטעון לחוסר מעורבות, כאשר בפועל קיימת שליטה או אפשרות לפיקוח.

עוד נקודה שעלתה היא היעדר פעולה נגד אותו קרוב משפחה. הנתבע לא הגיש תביעה נפרדת ולא פנה לרשויות, מה שחיזק את התחושה שמדובר בהסכמה, גם אם לא פורמלית. 

בסופו של דבר, בית המשפט חייב את בעל החשבון לשלם את מלוא סכום החוב, תוך הדגשה שמדובר בדפוס חוזר: שימוש בחשבונות של צדדים שלישיים כתחליף לפעילות עסקית מסודרת, שמסתיים לא פעם בסכסוכים משפטיים ובהטלת אחריות על מי שהעמיד את החשבון.