סעודיה משקמת את קו הנפט האסטרטגי: חזרה לקיבולת מלאה של 7 מיליון חביות ביום

סעודיה מודיעה כי קו הנפט מזרח-מערב - המכונה גם "פטרוליין" - חזר לקיבולת מלאה של כ-7 מיליון חביות ביום. הצינור, באורך 1,200 קילומטרים, עובר משדות הנפט באבקאיק שבמזרח הממלכה אל נמל יאנבו בים האדום, ומאפשר ייצוא ישיר לשווקים הגלובליים מבלי לגעת במצר הורמוז.

הצינור נבנה בשנות השמונים, בזמן מלחמת איראן-עיראק, בדיוק לתרחיש כזה. ארמקו עבדה מסביב לשעון כדי להעביר את זרימות הנפט ממסוף המפרץ לנתיב המערבי, וכעת הגיע לתפוקה המרבית שלו. "בדיעבד, הצינור הזה נראה כמו הברקת גאונות", אמר בכיר בתעשיית האנרגיה במפרץ. אמין נאסר, מנכ"ל ארמקו, אישר כי הצינור הוא "הנתיב המרכזי שאנו מסתמכים עליו כרגע".

החזרה לפעולה המלאה הגיעה אחרי שפגיעה בתחנת שאיבה הורידה את הקיבולת בכ-700 אלף חביות ביום. התקיפה האיראנית, שבוצעה לאחר הכרזת הפסקת האש, ממחישה את הסיכון לנתיבים החלופיים בדיוק כשהשוק נשען עליהם. הנזק תוקן בתוך ימים ספורים.

המחסור בהורמוז - כמה גדול הוא באמת

כדי להבין את משמעות הצינור, צריך להסתכל על התמונה הכוללת. בשגרה, כ-20 מיליון חביות נפט וארבעה מיליון חביות מוצרים מזוקקים חוצים מדי יום את מצר הורמוז - כ-20% מאספקת הנפט העולמית, מתוך צריכה יומית של כ-103 מיליון חביות. היקף הזרימה שנפגע מאז פרוץ הלחימה עומד על כ-8 מיליון חביות ביום - הנחסרות מהשוק העולמי בפועל.

• סימן ראשון לפתיחה בהורמוז: מכליות סיניות עוברות במצר
• סגירה בוול סטריט - ירידות חדות בפאלו אלטו ונייס
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

7 מיליון החביות של הצינור הסעודי נשמעות כמו פתרון כמעט מלא. אבל זאת תמונה מטעה. כ-2.5 מיליון חביות מהצינור כבר מיועדות לצרכי הפנים של סעודיה במערב הממלכה ואינן זמינות לייצוא. בנוסף, הצינור מותאם לנפט "קל" בלבד, ולא לנפט הכבד שמופק בחלק מהשדות המזרחיים. כלומר, יכולת הייצוא המעשית דרך הנתיב הזה עומדת על כ-4.5 עד 5 מיליון חביות ביום - לא 7.

גם לאיחוד האמירויות יש מנגנון עקיפה: צינור Habshan-Fujairah באורך 360 קילומטרים, בקיבולת של כ-1.5 עד 1.8 מיליון חביות ביום. נמל פוג'יירה עלה בצורה חדה, ובשבועות האחרונים טיפל בממוצע ב-1.9 מיליון חביות ביום. אבל פוג'יירה שוכן 130 קילומטרים בלבד דרומית להורמוז, וספג כבר שבע תקיפות איראניות מאז פרוץ המלחמה.

עיראק הגיעה להסכם עם הכורדים וטורקיה שפותח צינור שהיה סגור שנים, ומאפשר להזרים עד 3 מיליון חביות ביום דרך נמל ג'יהאן הטורקי. תוספת משמעותית, אבל גם כאן הצינור פועל בקצב נמוך מהתיאורטי בשל מגבלות תפעוליות. מדינות רבות שחררו מאגרי חירום אסטרטגיים - בסך כ-400 מיליון חביות בסה"כ - שמספקים כרית זמנית. מכליות בודדות מנסות לעבור בנתיב צמוד לחופי עומאן, רחוק מהשליטה האיראנית הישירה.

• שתי מכליות נסוגו מהורמוז ברגע האחרון - איראן שוב מאיימת
• כמה שווה אפרודיטה לניו-מד? ניתוח
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• סעודיה למדינות אסיה - "רוצים נפט? שלמו עוד 20 דולר לחבית"

בכל מקרה, איראן אישרה לעיראק כ"מדינת אחות" לעבור במצר ללא בעיה, אם כי, המסר אומנם נאמר, אך בפועל עוברות ספינות עיראקיות אבל באופן מדוד ועם תשלום אגרה. 

כשמצרפים את כל הנתיבים החלופיים - הצינור הסעודי, הצינור האמירתי, העקיפה העיראקית ושחרור המאגרים - מגיעים להחזרה של 10 מיליון חביות ביום לזרימה. כשמתייחסים גם לרזרבות העולמיות שכעת משמות את העולם, אז מקבלים שהמחסור היומי מסתכם ב-8-10 מיליון חביות ביום. זה הנתון שמסביר מדוע ברנט נסחר עדיין סביב 96-97 דולר לחבית - גבוה בכ-27 דולר מהרמות שלפני המלחמה - גם אחרי הפסקת האש.

סעודיה גם בצד המרוויח

יש כאן אירוניה כלכלית שאי אפשר להתעלם ממנה. סעודיה גובה כרגע פרמיה של כ-20 דולר לחבית על הנפט הסעודי מסוג Arab Light למדינות אסיה, מעל המחיר האזורי שעצמו כבר גבוה משמעותית מרמות לפני המלחמה. הפרמיה מגלמת את עלות ההובלה הגבוהה, הסיכון הביטוחי וקוצר ההיצע. מדינות אסיה - בפרט יפן, דרום קוריאה וסין - משלמות מכיוון שאין להן ברירה.

כלומר, סעודיה שנפגעת במלחמה הזו, גם דרך הפגזות וטילים על מתקנים מרכזיים, וגם דרך צמצום ייצוא הנפט, בעצם מצליחה לפחות בהיבט הכלכלי לכפר על כך דרך עליית מחירים כשכאמור היא גם מצליחה להעביר נפט דרך צינור  הנפט למערב. 

האיום שיכול לסגור הכול: באב אל-מנדב - הסיכון הגדול שמעט מדברים עליו הוא מצר באב אל-מנדב, שהחות'ים מאיימים לחסום. המצר שוכן בין תימן לקרן אפריקה, ודרכו חייבות לעבור כל הספינות שיוצאות מנמל יאנבו לכיוון אסיה. אם החות'ים יממשו את האיום, הצינור הסעודי כולו הופך לנתיב שמוביל למבוי סתום. "שני ברזי הנפט הגדולים של העולם ייסגרו בו-זמנית".

שיקום מהיר - אבל הדרך ארוכה - במקביל לשיקום הצינור, סעודיה אישרה שמתקן ההפקה הימי מניפה חזר לפעילות. שדות נוספים, ובהם חורייס, עדיין בתהליכי תיקון לאחר שפגיעות קיצצו כ-300 אלף חביות ביום מכל אחד מהאתרים. ארמקו בנתה לאורך שנים עתודות תחזוקה ומלאי חלפים שמאפשרים שיקום בתוך ימים - אבל כל פגיעה חדשה מחזירה את השוק לאי הוודאות.

כווית, קטאר ועיראק תלויות כמעט לחלוטין בהורמוז ואין להן נתיב עקיפה משלהן. עבורן, כל יום שהמצר חסום הוא יום של איבוד הכנסות ישיר. הסיכום פשוט: הצינור הסעודי עשה עבודה מרשימה בצמצום הנזק, אבל הוא לא מחזיר את השוק לשגרה. עד שהורמוז לא ייפתח לתנועה רחבה ורציפה, פרמיית הסיכון נשארת בתוך כל מחיר נפט בעולם.