חברת ניקיון תשלם עשרות אלפים לעובדת - וזו הסיבה

עובדת ניקיון שהועסקה בבית ספר בנצרת במשך כארבע שנים, גילתה שתלושי השכר שלה לא שיקפו את המציאות - ובית הדין האזורי לעבודה בנוף הגליל-נצרת פסק לטובתה עשרות אלפי שקלים. ריחאב עבדאללה עבדה כעובדת ניקיון בבית הספר אבן ח'לדון שבנצרת מאוגוסט 2016 ועד שנפצעה בעבודה ביוני 2020. היא הועסקה על ידי נץ (פ.א.ח) שירותים, שסיפקה שירותי ניקיון לעיריית נצרת במסגרת מכרז. לאחר פציעתה, התובעת לא שבה לעבודה, והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי נסיבות סיום ההעסקה.

לב התביעה היה סביב פערים שנחשפו בין תלושי השכר, דו"חות הנוכחות של החברה ודו"חות הנוכחות שהוציאה העירייה. ההשוואה המדוקדקת חשפה תמונה מטרידה: בחודשים רבים, כשמחברים את שעות העבודה הרגילות שצוינו בתלוש עם שעות החופשה או הבונוס, מקבלים בדיוק את מספר השעות שמופיע בדו"ח של העירייה.

השופטת מירב ניר שלו קבעה בהחלטתה כי, "חלוקת רכיבי השכר בתלושי השכר לרבות בונוס, הבראה וחופש, היתה מלאכותית והכינויים אשר צוינו בתלושי השכר נועדו למראית עין בלבד, כאשר מדובר בשכר עבודה לכל דבר ועניין".

"שמנו את זה במשכורת של פלונית"

עדותו של פארוק חסן, בעלי החברה והמנכ"ל שלה, רק חיזקה את התמונה. חסן הודה בחקירתו כי החברה נהגה שלא לדייק ברישומיה, והסביר זאת כך: "מגיעה לפעמים עובדת שהיא עובדת יום אחד או יומיים וזו בעיה... העובדת הזאת מבקשת שכאילו תשים את זה במשכורת של פלונית. תשים את זה במשכורת של פלונית ואני כבר אתחשבן איתה. ככה אנחנו עושים".

כשנשאל מה נכון - התלושים או דו"חות הנוכחות - התחמק חסן ולבסוף אמר כי, "מה שהיא קיבלה בתלוש זה מה שהיא קיבלה בפועל". אלא שבהמשך הוא אישר כי ייתכן שהרישום של ימי חופשה בתלוש שיקף למעשה שכר עבודה, והודה כי נהג לעגל פינות.

בית הדין ציין גם כי החברה לא הביאה לעדות את תופיק, אחיו של חסן, שהיה המפקח הישיר של התובעת ומי שקיבל אותה לעבודה, ואף סיכם עמה את התנאים. "חזקה כי עדותו היתה תומכת בגרסת התובעת", קבע בית הדין.

העירייה לא פיקחה

בית הדין הטיל אחריות גם על עיריית נצרת, במסגרת החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה. הממונה מטעם העירייה, סביח מילחם, הודה שהוא לא בדק את תלושי השכר של העובדים, ואמר כי, "זה לא התפקיד שלי". כשנשאל אם גורם אחר בעירייה בדק, הוא השיב "לא יודע". בית הדין קבע כי, "העירייה לא ראתה עצמה אחראית בצורה כלשהי לזכויות העובדים, ולכן גם לא נקטה בצעדים כלשהם כדי לוודא כי זכויותיהם משולמות על ידי החברה כדין".

בית הדין חייב את החברה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: השלמת שכר עבור שעות נוספות בסכום של 6,541 שקל; פיצוי עבור אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסכום של 5,000 שקל; פיצוי עבור תלושי שכר פיקטיביים בסכום של 15 אלף שקל; דמי חגים בסכום של 7,495 שקל; דמי הבראה בסכום של 8,540 שקל; פדיון חופשה בסכום של 9,244 שקל; תוספת ותק בסכום של 1,751 שקל; קרן השתלמות בסכום של 13,461 שקל; ופיצוי עבור אי הפקדה לפנסיה בסכום של 34,080 שקל, בניכוי הסכומים שהופקדו.

העירייה חויבה להשתתף ביחד ולחוד עם החברה בתשלום של מרבית הרכיבים, למעט פיצויים עבור אי מתן הודעה על תנאי עבודה, תלושים פיקטיביים וקרן השתלמות. כמו כן, החברה חויבה בהוצאות משפט בסכום של 7,500 שקל והעירייה בסכום של 5,000 שקל. בסך הכל היא תקבל כ-107 אלף שקל. תביעת התובעת להפרשי שכר עבור עבודה ביום המנוחה השבועי נדחתה, לאחר שבית הדין קבע כי יום ראשון היה יום המנוחה המקובל עליה, ולא יום שישי כפי שהיא טענה.