העליון מגביל את הגמול ושכר הטרחה בתביעות ייצוגיות בתחום ההנגשה
גרוסקופף: הגמול לתובע ושכר הטרחה לעורך דינו יינתנו כסכום גלובלי ולא באחוזים משווי ההנגשה; רצוי שלא לאשר פרויקטים ציבוריים כלליים כחלק מההסדרים בתביעות אלה
"כאשר הסעד העיקרי שניתן במסגרת ההליך אינו כספי, ואף תועלתו מבחינת הקבוצה אינה ניתנת לאומדן כספי באמצעות תחשיב כלכלי אמין (להבדיל מחוות דעת המסמנת את המטרה סביב הסכום המבוקש), דרך המלך היא קביעת גמול ושכר טרחה על בסיס השיטה הגלובלית, וכך ראוי לפעול ברובם המכריע של המקרים בתביעות הנגשה". כך קובע לראשונה שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף. הוא גם קורא לבתי המשפט שלא לאשר פרויקטים ציבוריים כלליים כחלק מהסדרת תביעות הנגשה.
בפסיקה בתחום התביעות הייצוגיות קיימות שתי שיטות לקביעת הגמול שיקבל התובע ושכר הטרחה שיקבל בא כוחו, אם התביעה מתקבלת או מושג בה הסדר. הראשונה והעיקרית היא באחוזים מתוך הפיצוי המשולם לקבוצה, והשנייה היא סכום גלובלי שאינו נגזר מסכום הפיצוי אלא משורה של שיקולים. בית המשפט העליון כבר קבע שיש להעדיף את השיטה הגלובלית כאשר הסעד שנפסק אינו ניתן לכימות או לאומדן כספי, וכעת נקבע כהלכה - לאחר פסקי דין סותרים בבתי המשפט המחוזיים - שזו השיטה בה יש לפעול בתביעות הנגשה.
לא לשימוש פיקטיבי בשיטת האחוזים
תביעות הנגשה עוסקות בהפרת החובה הקבועה בחוק להנגיש שירותים ציבוריים לבעלי מוגבלות, למשל: תחבורה ציבורית ומוסדות חינוך. ברוב המכריע של המקרים, הסדרים או פסקי דין בתביעות כאלו מחייבים את הנתבעים לבצע את ההנגשה ולכן לא ניתן לכמת בצורה כספית את התועלת שהפיקה הקבוצה מן ההליך. למרות זאת, נעשו מדי פעם נסיונות להעריך בצורה מספרית את התועלת - וגרוסקופף אומר, כי מדובר בנסיונות מלאכותיים שאינם מאפשרים לגזור מן התוצאה את הגמול ושכר הטרחה.
גרוסקופף מסביר: "בהעדר יכולת לכמת באופן אמין את התועלת הממשית לקבוצה או לציבור, הרי שנשמט הבסיס האנליטי לתחשיב, והוא הופך לחסר כל הצדקה רעיונית. בנסיבות אלה מוטב לזנוח את שיטת האחוזים, מאשר לעשות בה שימוש פיקטיבי, שאין לו כל אחיזה במציאות.
"ויודגש, גם במסגרת השיטה הגלובלית יש לתת משקל להיקף של טובת ההנאה שהושגה לטובת הקבוצה, ועל כן שיקולים כגון עלות ביצוע ההנגשה; היקף הפעולות שבוצעו ומספר חברי הקבוצה שנהנו מההנגשה, בוודאי צריכים להשפיע על גובה הגמול ושכר הטרחה. אולם, התחשבות זו אינה יכולה להיעשות על דרך של חישוב אחוזים מבסיס פיקטיבי, שאינו משקף דבר, אלא אין מנוס מלבצע אותה על פי תחשיב גלובלי, תוך הסתייעות במדיניות הנוהגת בפסיקה בעניין זה".
חשש שפרויקטים נועדו להגדיל את התשלום
גרוסקופף מוסיף, כי "אין לשלול כי במקרים מתאימים, בהם אפשר לכמת את שווי הסעד שנפסק בתביעת הנגשה, ולו על דרך האומדן, באופן אשר משקף בצורה נאותה את התועלת האמיתית לקבוצה, ניתן לעשות שימוש בשיטת האחוזים. יחד עם זאת, מדובר בעיקר במקרים בהם הסדר הפשרה כולל רכיב משמעותי של פיצוי פרטני לחברי הקבוצה או של העברה כספית לקרן" התביעות הייצוגיות שבמשרד המשפטים.
עוד עוסק גרוסקופף בהשלכות של "הטבות בעין" הניתנות בשנים האחרונות בתביעות הנגשה, מעבר לתיקון הליקויים: תוספת הנגשה מעבר לחובה הקבועה בחוק ופרויקטים לטובת הציבור בכללותו. לדעתו, קיימת בעייתיות כפולה בסוג השני: זוהי התערבות בשיקול הדעת של הנתבע לגבי הוצאת כספיו (שהם כספי ציבור), וקשה לתמחר אותם לצורכי הגמול ושכר הטרחה ואף קיים חשש שהם מיועדים להגדיל אותם בצורה מלאכותית. לכן, הוא סבור, לרוב בית המשפט אינו צריך לאשר פרויקט שכזה כחלק מהסדרת התביעה.
גרוסקופף קיבל את ערעורה של עיריית לוד לגבי הגמול ושכר הטרחה שנפסקו לתמיר מאור ועו"ד יעל דיין בהסדר בעקבות בקשה לתביעה ייצוגית בשל אי הנגשת תחנות אוטובוסים בעיר. ההסדר כלל את הנגשת התחנות והקמת מתחם משחקים ציבורי שיכלול הנגשה. בית המשפט המחוזי מרכז פסק גמול של 160,000 שקל ושכר טרחה של 400,000 שקל - כאחוזים מעלותו של הקמת המתחם. גרוסקופף פסק, כי קביעת הסכומים צריכה להיעשות בשיטה הגלובלית ולכן הם יעמדו על גמול של 100,000 שקל ושכר טרחה של 300,000 שקל.
המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת רות רונן הסכימו עם גרוסקופף, אם כי סברו שאין לקבוע כעת מסמרות בשאלה האם עלותה של ההנגשה צריכה להוות שיקול להשתמש בשיטת האחוזים גם בתביעות כאלה. את העירייה ייצג עו"ד אורי הברמן.
