שוכרת הפסיקה לשלם בטענה לגביית יתר: האם מותר לה? ומה קבע בית המשפט?
דירה בפתח תקווה שפוצלה ללא היתר, חשבונות שלא הוצגו במשך שנים, והאשמות הדדיות של המשכיר והשוכרת - איך מסדרים מחלוקות כספיות בין משכיר לשוכר?
מחלוקת סוערת בין משכיר לשוכרת בפתח תקווה הגיעה לסיומה בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר, ובו נקבע כי שוכרת שהחליטה על דעת עצמה להפסיק להעביר תשלומים שוטפים, פעלה שלא כדין, גם אם טענותיה על גבייה ביתר היו כנות.
התיק עסק בדירה שהשכיר מרדכי קוממי להילה קוצר. מה שהתחיל כיחסי שכירות רגילים הידרדר לסכסוך חריף, כשהתברר לשוכרת כי הדירה פוצלה לכמה יחידות ללא היתר - מה שיצר בלבול בתשלום החשבונות. קוממי הגיש תביעה על סכום של 7,662 שקל, בטענה שקוצר לא שילמה חובות עבור ועד בית, חשמל, מים וארנונה, ואף לא ביצעה סיוד ונקיון בעת הפינוי. קוצר מצדה, הגישה תביעה נגדית על סכום של 10,000 שקל, בטענה לגבייה שלא כדין, עוגמת נפש והתנהלות פוגענית של המשכיר.
הרשמת הבכירה יעל טימנס קיבלה את התביעה העיקרית באופן חלקי, ודחתה את התביעה הנגדית במלואה. קוצר חויבה לשלם לקוממי 4,417 שקל. הנקודה המרכזית בפסק הדין נגעה לשאלה האם שוכר שמאמין שגבו ממנו כספים ביתר רשאי פשוט להפסיק לשלם. התשובה של בית המשפט היתה חד-משמעית: לא.
קוצר לא הכחישה שהחל ממאי 2025 היא הפסיקה להעביר תשלומים שוטפים. לטענתה, הדבר נבע מכך שחשבונות הארנונה, החשמל והמים היו רשומים על שמו של המשכיר, שגבה מהדיירים סכומים גבוהים מהסכומים ששולמו בפועל. היא חישבה את חלקה בארנונה לפי שטח של 80 מ"ר, ולא לפי 178 מ"ר שרשומים בעירייה, ולפי החישוב שלה היא גילתה שהיא שילמה ביתר. על בסיס הגילוי הזה היא קיזזה תשלומים באופן חד-צדדי.
מה לעשות כשיש מחלוקת כספית?
הרשמת טימנס לא קיבלה את הגישה הזו. "חובת השוכר לשלם דמי שכירות ותשלומים שוטפים היא חובה עצמאית, ואין הוא רשאי להפסיק תשלומים אלו באופן חד צדדי", היא כתבה בפסק הדין, והוסיפה כי, "שוכר אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולהפסיק לשלם דמי שכירות או תשלומים שוטפים בטענה ששילם ביתר חובות קודמים". לדבריה, גם אם קיימת מחלוקת כספית כנה, "אין בה כדי להצדיק הפסקת תשלומים, והיא לכל היותר מקנה לשוכר זכות תביעה כספית נגד המשכיר".
מעבר לכך, בית המשפט ציין כי טענותיה של קוצר לגבי תשלומי יתר לא נתמכו בראיות מספקות. "לא הוצגה כל ראיה באשר לשטח הדירה, התשלומים שהיה עליה לשלם והפגמים שנפלו, לכאורה, בחישוב שערך התובע", קבעה הרשמת, "מלבד תחשיב שלא ברור מניין נשאבו הנתונים המופיעים בו, שנערך על ידי הנתבעת עצמה". רכיב התשלומים השוטפים שלא שולמו, בסכום של 2,917 שקל, התקבל במלואו.
גם בנושא הניקיון והצבע של הדירה בזמן הפינוי, נקבעה עמדה ברורה. קוצר לא הכחישה שלא ביצעה סיוד ונקיון כפי שדרש ההסכם, אבל טענה שלא היה טעם לעשות זאת מכיוון שהמשכיר ממילא תכנן לערוך שיפוצים בדירה בעקבות חקירת הפיקוח על הבנייה. הרשמת דחתה את הטענה וקבעה כי, "הנתבעת אינה אמורה להתחשב בשיקולי כדאיות ויעילות של התובע. ההסכם מטיל עליה חובה מפורשת של סיוד ונקיון, והיה עליה לבצע את המוטל עליה בהתאם להסכם". בית המשפט פסק לטובת המשכיר סכום של 1,500 שקל ברכיב הזה.
דרישת המשכיר "חסרת תום לב"
לעומת זאת, דרישתו של קוממי להשלמת דמי שכירות מלאים עבור אוגוסט 2025, נדחתה. בית המשפט קבע שהמשכיר עצמו ביקש מהשוכרת לפנות את הדירה לפני תום תקופת השכירות, בעקבות חקירת הפיקוח על הבנייה בנוגע לפיצול הדירה, ולכן דרישתו לתשלום מלא בגין חודש הפינוי "הינה חסרת תום לב".
התביעה הנגדית, שכללה דרישה לפיצוי עבור עוגמת נפש, נדחתה אף היא. קוצר טענה שקוממי התנהל כלפיה באלימות מילולית, דפק על דלתה בחוזקה ואיים לנתק לה את החשמל. אבל בית המשפט ציין כי "חרף האמור, בחרה התובעת שכנגד להמשיך ולהתגורר בדירה, וכאשר עזבה, עזבה לדרישתו של התובע, ולא עקב רצונה. בכך יש כדי לשלול טענתה כי חשה מאויימת". בנוסף, נקבע כי מחלוקת על תשלומים בין שוכר למשכיר אינה מחלוקת חריגה שמצדיקה פיצוי על עוגמת נפש. בית המשפט לא קבע צו להוצאות משפט לטובת אף אחד מהצדדים.
