המיתוס מתנפץ: היתרון של היד החזקה נובע בעיקר מתרגול, פחות מנטייה מולדת

האם היתרון של היד החזקה שלכם הוא באמת גזירת גורל ביולוגית שנולדתם איתה? במשך עשרות שנים, עולם המדע היה בטוח שחצי אחד של המוח מחווט מראש לשלוט טוב יותר בצד אחד של הגוף, ובכך קובע אם נהיה ימניים או שמאליים. אולם מחקר משותף ויוצא דופן של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ואוניברסיטת ג'ונס הופקינס טורף כעת את הקלפים, ומציע הסבר פשוט ומפתיע בהרבה: הדומיננטיות של היד שלכם היא בעיקר תוצר של תרגול מצטבר לאורך השנים.

הצוות, בהובלת שלושה חוקרים ובהם הנוירולוג ג'ון קרקאואר, ביקש ממשתתפים ימניים ובריאים לכתוב את האות A ואת הספרה 8 שוב ושוב, שמונה פעמים בכל יד. עד כאן התוצאה צפויה: היד הימנית הובילה. ואז הגיע החלק המקורי של הניסוי. אותם משתתפים נדרשו לכתוב את אותם סימנים באמצעות המרפקים, כשעט מוצמד לזרוע, מצב שבו שני הצדדים שווים בהיעדר תרגול קודם.

רשת נוירונים מלאכותית שאומנה לדרג את צורת הכתב כאיכותית או ירודה ניתחה את התוצאות. כאן התמונה השתנתה לחלוטין: המשתתפים הימניים כתבו בצורה דומה בשני המרפקים, והפער בין הצד הדומיננטי לצד השני כמעט נעלם. חצי מהמשתתפים תרגלו בהמשך עם המרפק בצד החזק, וחצי עם המרפק בצד החלש, ובשני המקרים חל שיפור מובהק באיכות הכתב. היתרון של הצד הדומיננטי, שנראה מובן מאליו, התפוגג ברגע שהמשימה עברה לאיבר שמעולם לא תרגל אותה.

המסקנה מפנה זרקור אל התרגול. לפי החוקרים, הזרוע הדומיננטית מיומנת יותר מפני שהשקענו שנים בתנועות המדויקות שדורשים כלי כתיבה, מחבט טניס או כפית. הכלים האלה הופכים למעין הרחבה של היד, והמיומנות נבנית סביבם. ברגע שמסירים את התרגול, כמו במקרה של המרפקים, המיומנות פשוט מתאדה יחד איתו.

הסוד טמון בשנים של אימון

הזווית הזו נוגעת גם בעולם השיקום. ג'ון קרקאואר ידוע ממחקריו על התאוששות מוטורית אחרי שבץ, תחום שבו חזרה על תנועות מדויקות היא לב הטיפול, ואם המיומנות של היד נשענת בעיקר על תרגול, המשמעות מעודדת עבור מטופלים שמשקמים תפקוד אבוד. גם בספורט ובנגינה נראה אותו דפוס: שחקן טניס או פסנתרן בונים שליטה עדינה בזרוע החזקה משנים של חזרות, יותר מאשר מכישרון מוחי מולד. כעשירית מהאוכלוסייה בעולם שמאלית, וגם אצלה נבנית הדומיננטיות באותו אופן, סביב הכלים והמשימות שחוזרים על עצמם.

הממצא מסתדר עם היגיון פשוט מתחום רכישת המיומנויות: מה שמתרגלים הרבה, עושים טוב יותר. ועדיין, נותרת חידה פתוחה. מחקרים קודמים הראו שהעדפת יד מופיעה עוד בשלב העוברי, בטרם הלידה, והמחקר הנוכחי מתמקד בבוגרים ימניים בריאים, והשאלה מדוע ההעדפה הראשונית נוצרת מלכתחילה נותרת פתוחה.

יש גם מגבלות. המדגם כלל בוגרים ימניים ובריאים בלבד, וכתיבה במרפק היא משימה מלאכותית שרחוקה מהתנועות היומיומיות. עם זאת, עצם הרעיון שהדומיננטיות נשענת על תרגול יותר מאשר על גזרה מוחית קבועה מציב אתגר של ממש בפני תפיסה מושרשת במדעי המוח, וגם רומז על גמישות רבה יותר של המערכת המוטורית ממה שנהוג לחשוב. עבור מי שמנסה לפתח מיומנות חדשה, המשמעות מעודדת: היכולת נבנית בעיקר מחזרה ומתרגול, ופחות מנתונים שנקבעו מראש.

מעבר למעבדה, למחקר יש נגיעה מעשית לחיי היומיום. אם מיומנות עדינה נבנית בעיקר מחזרה, כדאי לגשת ללימוד של כלי נגינה, ריקוד או מלאכת יד מתוך סבלנות לתרגול מדורג. גם מבוגרים שחוששים שהגיל חוסם רכישת יכולות חדשות מקבלים כאן מסר מעודד, שכן המערכת המוטורית משתפרת עם אימון עקבי בכל שלב בחיים. הממצא מזכיר שגם הרגלים יומיומיים, מהקלדה במקלדת ועד אחיזה בכוס קפה, הם תוצר של אלפי חזרות שהצטברו לאורך השנים.