מה באמת מחפשים בחבר: מחקר חדש מוצא שאנחנו בוחרים ידידים לפי כללים מתקופת האבן

רוב האנשים משוכנעים שהם בוחרים חברים מתוך שיקול מעשי: מישהו שיעזור בלימודים, שותף טוב לדירה או קשר שיקדם את הקריירה. מחקר חדש מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה מצייר תמונה אחרת. לפי הממצאים, ההעדפות שמנחות אותנו בבחירת ידידים נשענות על תכונות ששירתו הישרדות בעברם הרחוק של בני האדם, בתקופה שבה שיתוף פעולה בין ציידים לקטים קבע מי ישרוד.

החוקרים ערכו שני ניסויים. בראשון השתתפו 156 סטודנטים שזווגו לזרים בני אותו מין וקיימו שיחה של חצי שעה. בסיומה דירגו זה את זה, וקיבלו אפשרות להחליף כתובות מייל, מהלך שהתרחש כשהעניין היה הדדי. במקביל נמדדו נתונים פיזיים כמו כוח אחיזה, כוח חזה והיקף שריר הזרוע. התכונות שניבאו בצורה החזקה ביותר רצון בחברות היו שיתופיות, מראה פיזי ונוכחות דומיננטית. גברים נטו להחליף כתובות מייל בשיעור גבוה יותר מנשים, גם כשהדירוגים עצמם היו דומים.

הניסוי השני נערך ברשת בקרב 444 משתתפים. כל אחד הגדיר את המטרה החשובה ביותר בחייו באותו רגע, ובהמשך דירג תמונות של פנים זרות כמועמדים אפשריים לחברות. קבוצה נפרדת דירגה את אותן תמונות לפי תכונות: פריון אבותי, נטייה לשיתוף, מעמד חברתי, מראה וכוח. כאן הופיע הממצא המעניין. התכונות שהפכו אדם לחבר רצוי התיישרו אך במעט עם המטרה האישית שהמשתתף הצהיר עליה. רוב השונות בשיפוט נבעה מהעדפות שפועלות מעבר למטרה הנוכחית.

החוקרים מכנים את המנגנון הזה בכינוי ציורי, מעין בלוטות טעם חברתיות, שמכוונות אותנו כלפי אנשים בעלי סימנים של שותף אמין. אמינות בשיתוף פעולה, יכולת פיזית, פוטנציאל מנהיגותי וסימני בריאות היו קלף מנצח בקבוצות אנוש קדומות, שבהן חבר טוב היה שותף ארוך טווח קריטי להישרדות ולהשגת מזון.

עם זאת, הצוות מסייג. הממצאים משאירים מקום לכך שגם המטרות העכשוויות משפיעות על הבחירה, והמדגם התבסס על סטודנטים ועל משתתפי אינטרנט בלבד, בבדיקה של חברויות בין בני אותו מין. עדיין, התוצאות משתלבות במגמת מחקר רחבה יותר. עבודה קודמת מצאה שסנכרון פעילות מוחית בזמן צפייה משותפת בסרטונים מנבא היווצרות חברות עתידית.

הממצאים מצטרפים לגוף ידע מתרחב בפסיכולוגיה אבולוציונית, שבוחן כיצד העדפות חברתיות עתיקות ממשיכות לפעול בעולם מודרני לגמרי. חוקרים מזכירים שהמוח האנושי עוצב על פני מאות אלפי שנים בקבוצות קטנות, שבהן בחירת בני ברית מתאימים הכריעה בין שגשוג למחסור. כיום, כשרוב הקשרים נרקמים במשרד, בקמפוס או ברשת, אותם מנגנונים ממשיכים לכוון את תחושת המשיכה או הריחוק, גם כשההיגיון המודע מציב שיקולים אחרים לגמרי.

המסקנות מקבלות משנה חשיבות דווקא בעידן שבו בדידות הפכה לסוגיה חברתית מרכזית. ההבנה שבחירת החברים שלנו נשלטת בחלקה על ידי דחפים עתיקים עשויה לסייע להסביר מדוע קשרים מסוימים נרקמים בטבעיות ואחרים דורשים מאמץ רב יותר.

ההשלכות נוגעות גם לעולם המקצועי ולרשתות החברתיות. מעסיקים שמנסים לבנות צוותים מגובשים, ופלטפורמות שמבקשות לחבר בין אנשים, פועלים לעיתים מול נטיות עתיקות שמעדיפות סימנים של אמינות, חום ומעמד. הבנה של המנגנונים האלה עשויה לשפר את הדרך שבה מתוכננים מרחבים חברתיים, מהמשרד המשותף ועד אפליקציות ההיכרות, ולסייע לאנשים לזהות מתי תחושת החיבור נובעת מהתאמה אמיתית ומתי מרושם ראשוני חיצוני. בסופו של דבר, המחקר מזכיר שחברות עמוקה נשענת על שילוב של דחף מולד ושל היכרות שנבנית עם הזמן, ואנשים שמכירים את הנטיות האלה עשויים לגלות סבלנות רבה יותר כלפי קשרים שדורשים זמן להבשיל.