ביהמ"ש העליון מסיים סופית את פרשת קרקעות הפטריארכיה בירושלים

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נעם סולברג, דחה את בקשתה של חברת הימנותא לדיון נוסף בפסק הדין, אשר ביטל את חיובה של הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית לפצות אותה ב-13 מיליון דולר, בשל פרשת ההונאות בקרקעותיה של הפטריארכיה בירושלים בתחילת המאה ה-21. 

בית המשפט העליון קיבל בדיוק לפני שנה את ערעורה של הפטריארכיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, ברוב דעות של השופטים עופר גרוסקופף ויעל וילנר, נגד דעת המיעוט של הנשיא יצחק עמית. גרוסקופף מתח ביקורת קשה על התנהלותם של הימנותא והקרן הקיימת (בעלת השליטה בה) ועו"ד יעקב וינרוט המנוח, שהיה דמות מרכזית בפרשה.

קרקעות הפטריארכיה משתרעות על פני 520 דונם בשכונות רחביה, טלביה וניות, וקק"ל חכרה אותן עד השנים 2052-2051. בנויים עליהן מוזיאון ישראל, בית הכנסת הגדול, בתי מלון, מוסדות ציבור ובנייני מגורים, וחלקן עודן פנויות לבנייה. בשנת 2000 הצליחו שלושה נוכלים לשכנע את הרשויות, כי הפטריארכיה מעוניינת להחכיר אותן לקק"ל ל-999 שנים תמורת 16 מיליון דולר. הימנותא שילמה סכום זה, ועוד 4 מיליון דולר לווינרוט שייצג את הנוכלים.

מאחר שעל הקרקעות נרשמו הערות אזהרה לטובת הימנותא, ביקשה הפטריארכיה  - עוד לפני שבית המשפט ביטל את העסקה - להשיבן לידיה. בשנת 2007 כתבו הצדדים פרוטוקול ששיקף את ההסכמות ביניהן, ואשר כלל שתי חלופות להסכם עתידי: הפטריארכיה תפצה את הימנותא ב-13 מיליון דולר (הפער בין הסכום ששילמה הימנותא לבין זה שהוחזר לה), וזו תוותר על הערות האזהרה; או שהפטריארכיה תאריך את זכויות החכירה של קק"ל ב-150 שנה תמורת 4.5 מיליון דולר; האפשרות הראשונה נקבעה כברירת המחדל.

הפרוטוקול אושר בישיבה חגיגית שארגן וינרוט בנוכחות השופטים בדימוס אביגדור משאלי ודן ארבל, אותם הזמין לשמש כעדים להצהרות הצדדים בעל-פה על ההסכמות ביניהם. מימושו הותנה בשורה של תנאים מתלים, כולל אישור של המדינה למינויו של תיאופולוס ג'אנופולוס לפטריארך היווני-אורתודוקסי, ואישור הסינוד שלה. אולם, הפטריארכיה לא חתמה על ההסכם, בנימוק שהצד השלישי (דוד סופר) שאמור היה לממן את התשלום חזר בו, ולכן אינה יכולה לשלם.

בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט משה בר-עם) קבע שהפרוטוקול היה הסכם מחייב, הפטריארכיה הפרה אותו ולכן חייב אותה בתשלום הסכום שננקב בו. אולם, גרוסקופף קיבל את ערעור הפטריארכיה, קבע שלא היה זה הסכם מחייב וכאמור ביטל את חיובה בתשלום.

טענתה המרכזית של הימנותא בבקשה לדיון הנוסף הייתה, כי מדובר בתפנית חדה המעבירה את הדגש בחוזים מן הפן המהותי (התוכני) אל הן הצורני (הכתב), תוך סטייה מן ההלכה המקובלת בבית המשפט העליון מזה עשרות שנים וחזרה להלכה שננטשה זה מכבר. היא הזהירה, כי יהיו לכך השלכות רוחב ניכרות, במיוחד לגבי מסמכי ביניים.

לא הלכה חדשה אלא חזרה להלכה ישנה

סולברג אומר: "אין לכחד, דעת הרוב בפסק הדין מחזירה את הפן הצורני-פורמליסטי - דרישת הכתב - לקִדמת הבמה. כל זאת, במוּדע, בכוונת מכוון, באופן גלוי וברור על פני הפסק, ועל יסוד זה, הצוּרני, גם הוּשתתה לבסוף הכרעתו האופרטיבית של פסק הדין. עוד נכון אני לקבל, כי יש ממש בטענת הימנותא" בנוגע להשלכות הרוחב של הפסיקה.

לדברי סולברג, הוא התלבט בטרם החליט לדחות את הבקשה לדיון נוסף. הוא החליט לדחות אותה בשל שורה של נימוקים. "ראשית, אין מדובר בהלכה שנתחדשה יש מאַיִן. על כך, אין עוררין. זאת, שכן גם לשיטת הימנותא, לא בהלכה חדשה שנפסקה בסוגיה אשר טרם נדרשה לה פסיקת בית משפט זה עסקינן, אלא, לכל היותר, בשינוי של ההלכה הקיימת – שינוי דרמטי ומשמעותי ביותר של מגמת הפסיקה, גורסת אמנם הימנותא, אך זאת דווקא לנוכח ואל מול הקיים".

שנית, "השינוי הנטען בהלכה הנוהגת, הוא שינוי במובן של הסטת 'מרכז הכובד' הקיים לנקודה אחרת בתנועת המטוטלת, מן הקוטב המהותי לעבר הקוטב הצורני. מדובר אפוא, על שינוי, לא על ניגוד; שינוי שמשמעותו תנודה, להבדיל מהיפוך הלכה על פיה". אין לדעת כרגע האם מדובר בשינוי נקודתי, "סטיית תקן" מן ההלכה הקיימת, ויש להמתין להמשך התפתחות הפסיקה כדי לדעת האם אכן השתנתה מהותית.

• ביהמ"ש העליון מסיים סופית את פרשת קרקעות הפטריארכיה בירושלים

הפרשה נמשכת כבר 25 שנה

סולברג מציין, כי "אין לשלול אפשרות כי כבר 'בזמן אמת', עם היוולדה של הלכה חדשה המבשׂרת על שינוי מגמת ההלכה הנוהגת, עשויה להיות הצדקה לדיון נוסף בה. כך, כשמדובר בסטִיה ניכרת, חריגה משמעותית ביותר מן ההלכה הקיימת, אשר נמצא כי די בה כדי לבסס צורך לבחינה נוספת ומורחבת כבר בנקודת הזמן הנוכחית, חלף המתנה לראות מה יילד יום".

אולם, ממשיך סולברג, "לא כך בענייננו. דעת הרוב בפסק הדין, אמנם מבקשת 'לנער את האבק' מעל היסוד הצורני-פורמליסטי – דרישת הכתב – אך ברי כי אין לקרוא אותה כמבקשת לאיין את היסודות המהותיים לכריתת חוזה בהתאם להלכה הנוהגת... לא כל שכן, שאין להבינהּ ככזו המסיטה את הספינה אל מחוזות אחרים ורחוקים".

לבסוף מזכיר סולברג, כי הפרשה נמשכת מזה 25 שנה, והסכסוך האזרחי בין הימנותא לבין הפטריארכיה מתנהל מזה 15 שנה. התמשכות ההליכים היא שיקול מרכזי ולעיתים שיקול מכריע בהחלטה האם להיענות לבקשה לדיון נוסף. הימנותא חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את הימנותא ייצגו עוה"ד נדב ויסמן, רועי דלח וגלעד ליאונרד, ואת הפטריארכיה - עוה"ד יאיר עשהאל ויוסף חסיד.

• אלקין: בשנת 2014 דובר על יעקב ליצמן כראש ממשלה זמני לאחר הפלת נתניהו
• פארק השעשועים ניצח: יקבל רישיון למרות הקרקע החקלאית