סוכנות הנסיעות אמרה "לא ניתן לבטל" - מה קבע ביהמ"ש?
כך ביטול טיסה בעקבות מבצע עם כלביא, נהפך לתביעה על סוכנות שלא טרחה להרים טלפון. בית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא קבע כי העובדה שהנתבעת לא היתה חייבת להחזיר בעצמה את מחיר הכרטיס, לא פוטרת אותה מהחובה לפעול למימוש זכויות הלקוחה מול ארקיע
נוסעת שרכשה כרטיסי טיסה לקלמטה שביוון גילתה על בשרה כמה מסובך יכול להיות מצב שבו טיסת הלוך מבוטלת, אבל טיסת החזור לא. פסק דין חדש שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות מסביר בדיוק למה במקרה הזה זו לא היתה החלטה של חברת התעופה שקבעה את התוצאה, אלא ההתנהלות של הסוכנות שדרכה בוצעה ההזמנה.
התובעת הזמינה, כך עולה מפסק הדין, שתי טיסות באמצעות בי טי אל טרוול: טיסת הלוך מתל אביב לקלמטה ב-22 ליוני 2025, וטיסת חזור בחזרה לתל אביב ב-3 ביולי 2025. שתיהן הופעלו על ידי ארקיע ונרכשו בהזמנה אחת בסכום של 3,325 שקל. ואז החל מבצע עם כלביא, וארקיע הודיעה על ביטול טיסת ההלוך בלבד - עם החזר כספי מיידי רק עבור הכרטיס הזה.
מבחינת התובעת זה היה מובן מאליו: אם הטיסה הראשונה מבוטלת, שיבטלו גם את הטיסה בחזרה. אבל הנתבעת סירבה, בטענה שמדובר ב"טיסות שילוב" המנוהלות כשתי הזמנות נפרדות לגמרי, עם שני מספרי הזמנה ושני "חוקי כרטיס" שונים. לפי הנתבעת, זה גם היה כתוב באתר במהלך ההזמנה, עוד לפני שהתובעת שילמה.
ארקיע מצדה, הבהירה בהודעתה שנוסעים שהזמינו דרך סוכנויות נסיעות וטיסתם עד ל-15 ליולי 2025 מבוטלת, צריכים לפנות לסוכנות שממנה רכשו את הכרטיס. התובעת עשתה בדיוק את זה, יותר מפעם אחת, כולל כשהיא ציינה שגם טיסת הלוך נוספת שהזמינה בוטלה מאותה הסיבה. הנתבעת עדיין סירבה, כי לטענתה טיסת החזור לא בוטלה על ידי ארקיע וכי הטיסות מנוהלות בנפרד.
בית המשפט לא קיבל את זה כתירוץ מספיק. ראשית, הוא קיבל את עמדת הנתבעת לגבי עצם ההפרדה בין הטיסות: מהמסמכים עלה שבכרטיסים, וגם לאורך שלבי ההזמנה, צוין בבירור שמדובר ב"שילוב טיסות" עצמאי. כלומר הנתבעת עמדה בחובת הגילוי שלה, והתובעת היתה צריכה לדעת שביטול טיסה אחת לא מבטל אוטומטית את השנייה. בהקשר הזה מצטט פסק הדין את הרשמת הבכירה הלנה בורוכוביץ' ליטוין, שקבעה בעניין דומה כי "כאשר הטיסות נרכשו מאת סוכנות הנסיעות כשתי יחידות נפרדות ומקטע אחד בוטל הדבר לא יטיל בהכרח אחריות על המפעיל של היחידה שלא בוטלה".
אבל כאן בדיוק מתחיל הסיפור השני, החשוב יותר: מה עשתה הסוכנות בפועל אחרי שהתובעת פנתה אליה? ולחלק הזה התייחס בית המשפט בחומרה. חוק שירותי תעופה קובע בסעיף 15 שנוסע רשאי לבקש מסוכנות הנסיעות לסייע לו במימוש זכויותיו מול חברת התעופה, וכשהוא מבקש זאת הסוכנות חייבת לפנות בפועל למפעיל הטיסה. בפסק הדין המנחה של בית הדין לחוזים אחידים בעניין דיזנהויז יוניתורס נקבע שסוכנות נסיעות לא יכולה לצאת מהתמונה ברגע שנחתם החוזה, אלא נותרת מחויבת להעביר מידע ולטפל בתלונות מול הספק.
הבעיה של הנתבעת: היא לא הציגה שום ראיה לכך שבאמת פנתה לארקיע כדי לברר את האפשרות להשבת הכסף עבור כרטיס החזור. כפי שנכתב בפסק הדין, "לא עולה כי הנתבעת פנתה לארקיע בבקשה להשבת כספי התובעת או הציגה אסמכתאות המעידות על בירור שנערך מולה", וטענותיה לגבי עמדת ארקיע "נטענו בעלמא, מבלי שנתמכו בתיעוד כלשהו". בית המשפט אף השווה זאת לפסק דין אחר של השופט דר להב, שבו סוכנות דומה כן זוכתה מאחריות, כי היא כן פנתה בפועל לגורם הרלוונטי לאחר קבלת פניית הנוסעים. הנתבעת בתיק הנוכחי פשוט לא עשתה את הצעד הזה.
המסקנה היא שהעובדה שהנתבעת לא היתה חייבת להחזיר בעצמה את מחיר הכרטיס, לא פוטרת אותה מהחובה לפעול למימוש זכויות הלקוחה מול ארקיע. אי-הפעולה הזו הוגדרה כהפרה של חובת השירות והסיוע החוזית, שמזכה בפיצוי לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).
בית המשפט הבהיר גם את מה שהוא לא קבע: אין קביעה שלפיה הנתבעת החזיקה שלא כדין בכספי התובעת, ואין חיוב בהשבת מלוא מחיר הכרטיס, כי לא הוכח שפנייה לארקיע היתה בהכרח מובילה להחזר. בסופו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לתובעת 800 שקל עבור הפרת ההסכם, בתוספת 100 שקל הוצאות משפט. שאר הסעדים שנתבעו נדחו, ונקבע שפסק הדין לא מונע מהתובעת להגיש בעתיד תביעה נפרדת נגד ארקיע עצמה בנוגע לכספי טיסת החזור.
