סולברג: לחדש את בית הדין המשותף לעליון ולרבניים להכרעה במירוץ סמכויות

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נעם סולברג, מציע לחדש את פעילותו של "בית הדין המיוחד" כערכאה שתפתור מחלוקות בענייני סמכות בין בתי המשפט האזרחיים לבין בתי הדין הרבניים. סולברג דיבר בערב הוקרה שערכה לשכת עורכי הדין לעו"ד הרב שמעון יעקובי, מי שהיה מנכ"ל בתי הדין והיועץ המשפטי שלהם.

מקורו של בית הדין הוא מנדטורי: דבר המלך במועצה על ארץ ישראל - מן התקנות הבריטיות שעודן בתוקף בישראל. נאמר בה: "כל אימת שמתעוררת שאלה באם משפט מסוים הוא משפט של מעמד אישי בגדר שיפוטו הייחודי של בית דין דתי, או לא, יובא העניין לפני בית דין מיוחד".

סעיף 9 בפקודת בתי המשפט המנדטורית, שגם הוא עדיין בתוקף, מוסיף:  "בית הדין המיוחד... יהא מורכב משני שופטים של בית המשפט העליון ומהנשיא של בית הדין הגבוה ביותר בישראל של כל עדה דתית אשר לפי טענת צד מן הצדדים למשפט יש לו לאותו בית דין השיפוט היחיד בדבר".

 ערכאה זו אמורה להכריע במירוצי סמכויות בין בתי המשפט לבתי הדין. סולברג מדגיש, כי זהו החוק - אך הוא אינו מיושם בפועל, למרות שבמשך שנים רבות הוקמו בתי דין כאלה. הוא מציין, כי לא תמיד גברו שני השופטים על הדיין: היו מקרים של הסכמה פה אחד, והיו מקרים בהם אחד השופטים הצטרף לדיין.

הכינוס האחרון היה ב-1994

"ברבות הימים חל שינוי משמעותי בשדה זה. פסיקת בית המשפט העליון, שאותה הוביל הנשיא [אהרון] ברק, הלכה והקשיחה את התנאים להקמתו של בית דין מיוחד; נקבע גם, בניגוד לפסיקה קודמת, כי בית הדין המיוחד כפוף ומחויב לפסיקותיו של בית המשפט העליון. בהתאם לכך, אחרון כינוסיו של בית הדין המיוחד אירע לפני למעלה משלושה עשורים, בשנת 1994; והפעם האחרונה שבה דן בית משפט בטענת בעל דין שלפיה ראויה הקמתו של בית דין מיוחד... [הייתה] בבג"ץ שהוגש בשנת 2007 והוכרע בשנת 2009".

סולברג מוסיף: "למאזין הַרָגִיש, שנים אלה שהזכרתי - שנות ה-90 וראשית שנות ה-2000 - אינן נשמעות כנקודות סתמיות וניטרליות בזמן; מדובר בשנים שבהן חלו תמורות נרחבות במשפט הישראלי. את קורותיו של בית הדין המיוחד קשה לנתק מהן". סולברג מצטט את דבריו של פרופ' מני מאוטנר, השינויים שהחלו שוטפים את המשפט הישראלי מראשית שנות ה-80 והפכו לשיטפון בעשורים הבאים, אופיינו בירידת הפורמליזם ובעליית הערכים.

לפי מאוטנר, ממשיך סולברג, ההסבר לשינויים הללו לא נעוץ בהתפתחות פנים-משפטית בלבד, אלא היה חלק ממערכה חברתית כוללת ורחבת היקף על הגמוניה. המפתח להבנת התהליך לא היה טמון בשאלה מהו הדין, אלא דווקא בשאלה מי דן; מי קובע את הדין. כל זאת, הוסיף מאוטנר, כחלק מהתגוששות בין מוקדי כוח שונים: המערכת הפוליטית מזה, בית המשפט והפקידות הבכירה בשירות הציבורי מזה".

"שיג ושיח, עיון ודיון, כן ואמיתי"

סולברג אומר: "דומה אפוא, כי ירידת קרנו של בית הדין המיוחד, אינה אלא ביטוי נוסף לאותה מגמה כללית שאפיינה את פסיקת בית המשפט העליון בעת ההיא -פסיקה שהלכה והעצימה את כוחו של בית המשפט, ושכּללה, בין היתר, גם כמה היבטים של גריעה מסמכויות בתי הדין הדתיים". הוא מזכיר, כי בעבר כבר קרא "להסטה מסוימת של כיוון הספינה, למחוזות של 'צמצום עצמי' מצידו של בית המשפט, בין היתר על מנת לאפשר יותר שיח ותקשורת עם מוסדות אחרים, חלף ריכוז כוחות הולכים וגדלים בבית המשפט".

• עתירה לבג"ץ: למנות נשים לבוררות בבתי הדין הרבניים
• הבית שווה 3.5 מיליון, הוא קיבל 50 אלף ש' - בג"ץ: לא נתערב

לדברי סולברג, "ייתכן, כי 'חידוש ימינו כקדם', בכל הנוגע לשימוש במנגנון בית הדין המיוחד, עשוי להיות ביטוי נאה וחשוב לכך... לגבי הברכה שעשויה לצמוח מן הפנייה אל בית הדין המיוחד, ראוי להזכיר את עצם קיומם של דיאלוג ושיח, המאפשרים להסיר מחיצות ולייצר קירוב מסוים; את טיובה האפשרי של ההכרעה הסופית - עניינים שלגביהם יכולני להזכיר את חובת הדיון, שקלא וטריא בין הדיינים במקורות ההלכה, ושמלמדת על התרומה ועל התועלת שבהחלפת דעות ושיח. לצד זאת, תיתכן גם לגיטימציה עדיפה להכרעה שהיא פרי שיח משותף, להבדיל מ'הנחתה' שיפוטית.

"לא אכחד. בסתר ליבי אני מייחל לכך שבית הדין המיוחד ישמש 'דוגמית' קטנה, פרט שיוכל ללמד על הכלל; על זניחת דעות קדומות, על סיעור מוחות משותף, על התועלת הצפונה בשיג ושיח, עיון ודיון, כן ואמיתי".