כמה טילים נשארו לאיראן? ומה זה אומר על המו"מ הקרוב

בארה"ב מנסים "למכור" לציבור בימים האחרונים תמונה ברורה: המתקפה על איראן הייתה הצלחה ענקית, תוכנית הטילים רוסקה והיד של וושינגטון חזקה יותר לקראת השיחות. אבל מאחורי ההצהרות הפומביות מתחילה להופיע תמונה פחות נוחה. לפי הערכות מודיעין אמריקאיות שפורסמו לאחרונה, איראן עדיין מחזיקה אלפי טילים בליסטיים. חלק מהמשגרים שנפגעו או נלכדו מתחת לאדמה ניתנים לחילוץ או לתיקון, והיכולת ההתקפית שלה רחוקה מלהיעלם לגמרי. איראן נחלשה מאוד - אבל לא נוטרלה. הדיווחים האלו בעיתונות האמריקאית מזכירות את מה שהיה אחרי "עם כלביא". הממשל הציג סיפור על עיכובים של שנים בתוכנית הגרעין של איראן, אך התברר שזה עיכב במספר חודשים טובים ולא יותר מכך.  

הפער בין ההצהרות לבין ההערכות בפועל משפיע ישירות על מה שיקרה בשיחות בין הצדדים ואחרי ההפסקה. אם איראן אכן הושמדה תפקודית, אפשר לדבר על משא ומתן מעמדת כוח אמריקאית ברורה. אבל אם היא מסוגלת להוציא מהמחסנים התת-קרקעיים אלפי טילים, לשקם חלק מהמשגרים ולהחזיר נוכחות אזורית - הסיפור משתנה. זה כבר לא סיום, אלא פרק חדש, בדיוק כמו שגורמים אמריקאים עצמם מציינים בשיחות לתקשורת האמריקאית. 

הארסנל נפגע, אבל לא נעלם וניתן לשדרוג

לפי ההערכות האמריקאיות והישראליות, איראן איבדה בערך מחצית ממלאי הטילים שלה במהלך הלחימה. לפני המלחמה דובר על מעל 2,000 טילים לטווח בינוני. כעת, לפי ההערכות, נותרו לה יותר מ-1,000 - עדיין מלאי גדול. גם אם זה חצי מהכוח המקורי, הוא מספיק כדי לאיים על ישראל, על בסיסים אמריקאיים ועל תנועת ספנות במפרץ, אם המו"מ ייכשל והלחימה תתחדש.

גם בצד המשגרים התמונה אינה שחורה-לבנה. ארה"ב וישראל פגעו ביותר ממחצית מהמשגרים, ויש הערכות ישראליות שמדברות על שני שלישים שיצאו מכלל פעולה. אבל "יצאו מכלל פעולה" לא תמיד פירושו "הושמדו". חלק ניזוקו, חלק נתקעו במתחמים תת-קרקעיים בגלל פגיעה בפתחי היציאה, וחלק ניתנים לחילוץ ולשיקום. ישראל וארה"ב הצליחו לצמצם את קצב השיגורים מעשרות טילים ביום ל-10-15 בלבד ברוב ימי הלחימה. זה הישג, אבל גם סימן שהמכונה האיראנית עדיין עובדת.

• 10 דברים שצריך לדעת על המו"מ בין ארה"ב לאיראן שיפתח מחר בבוקר
• לשלם או להיאבק: העולם חלוק סביב מס הורמוז של איראן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האתגר הגדול: המנהרות וההר

הסיבה העיקרית לכך שאיראן לא יצאה לגמרי מהמשחק טמונה במבנה התוכנית שלה. במשך שנים היא בנתה תשתית צבאית שמבוססת על עומק: מחסנים תת-קרקעיים, מתחמי שיגור חצובים בהרים, מנהרות ופתחי יציאה מרובים - כל זה נבנה בדיוק כדי לעמוד מול קמפיין אווירי כמו זה שהפעילו ארה"ב וישראל. הכוח האווירי הצליח לפגוע קשות בתעשייה הביטחונית, במחסנים, בפתחי היציאה ובחלק מהמשגרים, אבל בסיסים עמוקים בתוך הרים קשה מאוד להשמיד מהאוויר בלבד.

זה לא המקרה הראשון שבו מתברר הגבול של תקיפות אוויריות. גם בעבר, בציד משגרים ניידים, התברר שהעבודה קשה יותר ממה שנראה על הנייר. הפעם כל המערכה התנהלה מהאוויר בלבד. ארה"ב הטילה יותר מ-13,000 חימושים, אבל לא ידוע  מה נשאר מתחת לקרקע.

איראן לא נשארה רק עם טילים בליסטיים. לפי ההערכות היא מחזיקה גם מלאי של טילי שיוט המתאימים לפגיעה בספינות במפרץ או בכוחות אמריקאיים, למשל אם תתפתח שוב התנגשות סביב מצר הורמוז. מלאי הכטב"מים המתאבדים ירד מתחת ל-50% מהכמות ההתחלתית, הן בגלל שימוש מבצעי והן בגלל פגיעה במפעלי ייצור. אבל החשש אינו רק מה שנותר, אלא מה שאפשר להשלים. איראן עשויה להשיג מערכות דומות מרוסיה, גם אם פס הייצור המקומי נפגע, והערוץ החיצוני נשאר פתוח.

• פאלנטיר נופלת בגלל אנתרופיק - ואז טראמפ נכנס לתמונה
• פתאום גם סרוויס-נאו בסכנה: UBS מזהיר - ה-AI דוחק את תוכנות הליבה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• באפט עוצר מיליארדים: הדרמה סביב גייטס מטלטלת את קרן הענק

כאן נכנסות גם סין ורוסיה, יחד עם שאלת הסנקציות והפיקוח על יצוא. הבלימה של איראן לא יכולה להתבסס רק על איום צבאי - היא צריכה לכלול מגבלות סחר, פיקוח על רכיבים, שליטה בחומרי גלם וסגירה של ערוצי אספקה. בלי זה, איראן אולי לא תחזור לרמה הקודמת, אבל תוכל לבנות כוח חלקי ומרתיע.

מה זה עושה לשיחות

וושינגטון נכנסת לשיחות באיסלאמאבאד עם תחושת עליונות. ההצלחה הצבאית יצרה מינוף, אבל אם ההערכות נכונות, איראן מגיעה לשולחן לא רק כצד מובס אלא גם כצד פצוע שנותר מסוכן. זה הבדל גדול. איראן יודעת שכל יום שבו היא לא מפסידה לגמרי הוא יום שבו היא שומרת על כוח מיקוח.

להרחבה: ג'יי.די ואנס: "הפסקת האש עם איראן שבירה מאוד"

הערכות המודיעין מדברות על חשש שאיראן תנצל את ההפוגה כדי להתארגן מחדש: לחלץ משגרים, לפזר מלאים ולבדוק מה שרד. זה לא אומר שהיא חוזרת למלאי המקורי תוך שבועיים, אבל זה נותן לה זמן - והזמן באזור הזה הוא משאב קריטי.

מבחינת ארה"ב וישראל, ההפסקה היא חרב פיפיות. היא מורידה לחץ, מאפשרת מו"מ ומרגיעה את השווקים ואת נתיבי האנרגיה, אבל גם נותנת לאיראן הזדמנות להתאושש.

בשורה התחתונה, איראן ספגה מכה קשה. תעשיית הנשק נפגעה, מלאי הטילים נשחק, משגרים יצאו מכלל פעולה, כטב"מים וצי נפגעו והיכולת להקרין כוח ירדה. אבל זו לא תמונה של אויב שנוטרל. מתחת להריסות, במנהרות ובמתחמים התת-קרקעיים נשאר כוח משמעותי - המספיק כדי להפוך את השיחות הקרובות למורכבות יותר ממה שהבית הלבן רוצה להראות.

להרחבה: 10 דברים שצריך לדעת על המו"מ בין ארה"ב לאיראן.

איראן של אחרי המלחמה אינה איראן שלפניה - אבל היא גם לא חסרת שיניים. היא מדממת ונחלשת, אבל עדיין מסוכנת. הימים הקרובים יקבעו אם ארה"ב וישראל הצליחו לשנות את המאזן האסטרטגי לאורך זמן, או שזה רק עוד סיבוב בדרך ארוכה.