הפסקת האש היא הזמן המתאים להצביע על כמה נקודות ושאלות
גם במלחמה מוצדקת מאין כמותה, שלא בטוח האם הסתיימה וטרם ברור מהן תוצאותיה, מותר ואף רצוי לעמוד על עובדות ולהציב תמיהות
הפסקת אש 1. הפיראטיות משתלמת?
מצר ברינג. האם רוסיה תמנע את המעבר לקוטב הצפוני? (צילום: נאס"א)
עד 27 בפברואר חצו בממוצע 140 מיכליות ביום את מצר הורמוז, כאשר בבטנן 20% מתפוקת הנפט והגז הטבעי בעולם, והן לא שילמו אף סנט כדמי מעבר. איראן סגרה את המצר עם פרוץ המלחמה והחלה לגבות 2 מיליון דולר מכל אחת מבין המיכליות הבודדות שהורשו לעבור (כמובן, לא כולל אלו שהובילו את הנפט שלה). היא אמורה לפתוח את המצר במסגרת הפסקת האש, אבל לא ברור האם ומתי זה יקרה, והאם היא תמשיך לגבות את התשלום.
מעבר למשמעות הקשה מאוד לכלכלה העולמית, מדובר בתקדים מסוכן במיוחד. החוק הבינלאומי ברור: יש חופש שיט בנתיבי מים טבעיים; מותר לגבות תשלום בנתיב מעשה ידי אדם, כמו תעלת סואץ או תעלת פנמה. אבל אם איראן תצא בשלום מהסחטנות הפיראטית שלה - כלומר, אפילו אם תורשה לגבות את דמי הפרוטקשן - זו עלולה להיות רק ההתחלה.
האיזור הרגיש ביותר באסיה ואולי בעולם הוא מצר טייוואן, שבין האי לבין סין. מה יקרה אם בייג'ינג תחליט לא לפלוש, לא להפציץ, אלא לדרוש תשלום ממי שיעבור שם ולהחליט מי כן ומי לא? רוסיה יכולה לעשות את אותו הדבר במצר ברינג שבין אלסקה לסיביר, המוביל לאיזור הקוטב הצפוני שמקבל חשיבות גוברת בתחרות בין המעצמות. ואולי ספרד תגיב על צעדיו של דונלד טראמפ בדרישת תשלום מאוניות אמריקניות במצר גיברלטר?
2. השלכות עולמיות
פסגת נאט"ו במלאת 75 שנים לברית, 2024. קריסתה תהיה פרס ענק לרוסיה, סין ואיראן
מה שיקרה בנתיבי השיט הוא רק אחד מן ההיבטים האסטרטגיים המשמעותיים של המלחמה באיראן, אפילו אם היא כבר הסתיימה. ארה"ב אולי תצא מנצחת (טראמפ לבטח יכריז על כך, עם או בלי קשר למציאות), האיום האיראני אולי יורחק ואף יוסר (כנ"ל לגבי בנימין נתניהו), אך עלולות להיות למלחמה השלכות שליליות משמעותיות לגבי המערב - וכן, זה כולל את ישראל.
החמורה שבהן היא התפרקות אפשרית של נאט"ו, כאשר טראמפ מדבר במפורש על עזיבת הברית - פנטזיה שלו עוד מכהונתו הראשונה. טראמפ כועס על חברות נאט"ו שלא נחלצו לעזרת ארה"ב - במלחמה שהיא יצאה אליה מבלי להיוועץ בהן ואפילו בלי להודיע להן, ולמרות שלכל בר-דעת היה חייב להיות ברור שיש סכנה משמעותית שהן ייפגעו ממנה (בגלל חסימת הורמוז). פרישה של ארה"ב מהברית תמוטט אותה ותהיה הפרס הכי גדול שיכולות לקבל רוסיה, סין - וגם איראן.
- איראן תקפה אתמול בסעודיה, ארה"ב הבליגה; מה אפשר ללמוד מכך?
- אחרי המלחמה - טראמפ ניצח, המשטר האיראני ניצח, וישראל?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- איראן תקפה אתמול בסעודיה, ארה"ב הבליגה; מה אפשר ללמוד מכך?
ריכוז הכוחות, המשאבים ותשומת הלב של ארה"ב באיראן פוגע ביכולת לסייע לאוקראינה, שממילא נתונה למצבי רוחו של טראמפ. היא גם מדללת בהכרח את מה שניתן להציב מול סין, אותה רואים כל האמריקנים כאיום הגדול ביותר על ארצם. ולבסוף: איש אינו יכול לדעת האם בהמשך הדרך המשטר האיראני אכן יקרוס, או שיגיע למסקנה שעליו לאמץ את מודל צפון קוריאה, אשר פיתחה נשק גרעיני ומאז איש אינו מעז לגעת בה.
3. מדינות המפרץ
מטוס טייפון של חיל האוויר הסעודי. לא ירו אפילו כדור אחד (צילום: גורדון זאמיט, ויקיפדיה)
לפני שטראמפ מעניש את מדינות נאט"ו על שלא התערבו במלחמה לא להן, אולי כדאי שיבדוק מה לעשות עם מדינות המפרץ - שמזה עשרות שנים קונות נשק במאות מיליארדי דולרים, אך לא ירו אפילו כדור אחד מאז תחילת המלחמה. על פי נתונים שראיתי לפני שבועיים, 44% מהטילים והכטב"מים האיראניים כוונו לעבר איחוד האמירויות ורק 14% לעבר ישראל - אבל האיחוד וסעודיה וקטאר וכוויית ובחריין ועומאן הסתפקו באיומים מילוליים.
כמה מספרים רק כדי לסבר את האוזן. לסעודיה יש צבא של 247,000 חיילים ותקציב ביטחון של 80 מיליארד דולר בשנה; היא מצוידת ביותר מ-1,000 טנקים תוצרת ארה"ב ו-300 מטוסי קרב אמריקניים ואירופיים. איחוד האמירויות מוציאה 24 מיליארד דולר בשנה לביטחון, צבאה מונה 195,000 איש ויש לה 80 מטוסי F-16 ו-60 מטוסי מיראז' 2000. קטאר מפעילה 96 מטוסי קרב אמריקניים ואירופיים, ויש לה 30,000 חיילים.
סעודיה, קטאר וכוויית היו בין עשר יבואניות הנשק הגדולות בעולם בשנים 2024-2020; הייבוא הסעודי זינק ב-41% לעומת ארבע השנים הקודמות. אז ברור שמדינות המפרץ מפחדות מאיראן, במיוחד אם המשטר שלה ישרוד ויהיה תאב נקם. אבל אם זה המצב, בשביל מה הן קנו את כמויות הנשק האדירות הללו? איראן נטולת ההגנה האווירית מרתיעה את מדינות המפרץ, החמושות עד צוואר במיטב המטוסים. משהו כאן עקום לגמרי.
4. החוק הבינלאומי
נושאת המטוסים אברהם לינקולן ערב המלחמה
דונלד טראמפ כבר אמר שמבחינתו החוק הבינלאומי הוא תחושת הבטן שלו, מה שאולי מסביר מדוע אין לו בעיה להפר אותו. פגיעה בתשתיות אזרחיות ובגשרים היא לכאורה פשע מלחמה, שכן אמנת רומא מונה "תקיפה מכוונת נגד מטרות אזרחיות" ברשימת העבירות הללו, כמו גם "תקיפה מכוונת שתגרום ביודעין... לנזק ליעדים אזרחיים". כך גם "תקיפה מכוונת של מערכות תחבורה". העובדה שתשתיות כאלה משמשות גם את צבא האויב, מחייבת איזון עדין בין פגיעה מותרת לפגיעה פסולה - והכרזותיו של טראמפ על החזרת איראן לתקופת האבן והרס הציביליזציה שלה מלמדות שאין איזון כזה.
גם ישראל לכל הפחות הולכת על חבל דק מאוד בלבנון. ישראל כ"ץ - שכנראה חוטף כאב בטן אם אינו מאיים על מישהו פעם ביום - הכריז שישראל תהרוס את הכפרים בדרום לבנון ולא תאפשר ל-600,000 תושביהם לחזור. לא היה ברור האם הוא מתכוון לתמיד או רק עד הסרת איום חיזבאללה (שזה בערך אותו הדבר). אבל בכל מקרה, "התקפה מכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית או נגד אזרחים בודדים שאינם לוקחים חלק בלחימה" היא פשע מלחמה, ואילו "הגליה או העברה כפויה של אוכלוסייה" היא פשע נגד האנושות. נותר רק לקוות, שהפרקליטות הצבאית תבחן כל צעד שכזה ושהממשלה תימנע מפשעים כאלה.
5. כל היסטוריון מתחיל
שיירה אמריקנית במצר הורמוז, 2016
יש כמה דברים שכל היסטוריון מתחיל וכל מזרחן שנה א' היו יכולים לומר למקבלי ההחלטות בירושלים ובוושינגטון עוד לפני המלחמה. מהלומות חיצוניות יכולות לזעזע משטרים ולהוביל לנפילתם בעתיד, אבל כמעט ולא קורה שהן מפילות אותם באופן מיידי. בפעם האחרונה בה נדרשה כניעה ללא תנאי, כפי שדרש טראמפ מאיראן באחד הפיתולים שלו, היה צורך בכיבוש של כל קילומטר מרובע (גרמניה) ובשתי פצצות אטום (יפן). איראן יכולה לסגור בקלות את הורמוז ולגרום משבר כלכלי עולמי.
אם הדברים הללו לא נאמרו - זה רע מאוד. אם הם נאמרו והדרג המדיני התעלם מהם - זה רע עוד יותר. לכך יש להוסיף את העמידוּת, הן של איראן והן של חיזבאללה (לפחות נכון לעכשיו). בכלל, לא כדאי לזלזל במדינה בעלת תרבות והישגים בני אלפי שנים, ומסוכן מאוד להתעלם מהכוח שיש לאידיאולוגיות רצחניות ומיכולת ההישרדות של מבצעיהן.
6. מערכת החינוך
הרוב המכריע של בתי הספר אינם ערוכים ללמידה מרחוק
נקודה אחת על ישראל. אולי לא הכי חשובה כאשר עשרות ישראלים נהרגו ואלפים איבדו את בתיהם, אבל מרגיזה במיוחד: מערכת החינוך. ולמה? כי היא לא הייתה מוכנה לקורונה למרות האיומים הבטחוניים, לא הייתה מוכנה לחרבות ברזל למרות הקורונה, ולא הייתה מוכנה לאיראן למרות חרבות ברזל.
שנים דיברו איתנו על סכנת הפלישה של חיזבאללה, ואך טבעי היה לצפות שחלק מההכנות לקראתה יהיה כיצד להפעיל את מערכת החינוך במצב בו רבבות תלמידים נעקרים מבתיהם. הגיעה הקורונה והתברר שאיש לא חשב על למידה מרחוק וחלופות אחרות. גם בשנה השנייה של המגיפה, המענה היה חלקי בלבד.
ב-2021 הודיע משרד החינוך, לאחר דוח של מבקר המדינה, כי הוא "גיבש תפיסה אסטרטגית ללמידה משולבת דיגיטל כבסיס לתוכנית עבודה רב-שנתית לאומית". ארבע שנים מאוחר יותר מצא מתניהו אנגלמן, כי התוכנית טרם הושלמה. כאשר פרצה חרבות ברזל התברר, שחסרים מחשבים לתלמידים ב-72% מבתי הספר ולמורים ב-48% מהם. רמת ההצטיידות הדיגיטלית של 89% מבתי הספר בתחילת 2023 הייתה נמוכה או בינונית.
את הנתונים הללו פרסם אנגלמן בינואר השנה. חודשיים מאוחר יותר, תלמידי ישראל שוב נתקעו בלי פתרונות של ממש. מן הסתם יהיה עוד דוח של המבקר, ובשעת החירום הבאה - מלחמה, מגיפה, רעידת אדמה - נגלה שוב שדבר לא השתנה.
