ראש מועצה חסמה תושב בפייסבוק - והוא תבע 50 אלף שקל
תושב תל מונד, עו"ד יעקב כשדי, שנחסם מהפרופיל של ראש המועצה, תבע 50 אלף שקל בטענה לפגיעה בחופש הביטוי ובכבודו. אך השופט קבע שאין לו עילת תביעה, וחייב אותו בהוצאות משפט של 20 אלף שקל
עורך הדין ותושב תל מונד, יעקב כשדי, גילה יום אחד שהוא לא יכול יותר לראות את הפוסטים של ראש המועצה המקומית, לין קפלן, בפייסבוק. הוא גם טען שנחסם מעמוד הפייסבוק הרשמי של המועצה. מבחינתו, מדובר היה במתקפה על זכויות היסוד שלו - על חופש הביטוי, על הזכות לקבל מידע, ועל הכבוד שלו כאזרח ותושב. הוא הגיש תביעה על סכום של 50 אלף שקל בבית משפט השלום בנתניה כנגד קפלן וכנגד המועצה המקומית תל מונד.
אבל השופט חילמי חג'וג' לא השתכנע. בפסק דין שניתן באחרונה, נדחתה התביעה על כל העילות שנכללו בה. בנוסף, כשדי חויב לשלם 10,000 שקל הוצאות לכל אחת מהנתבעות - ובסך הכל 20 אלף שקל.
כשדי טען שקפלן חסמה אותו הן מהפרופיל האישי שלה והן מעמוד הפייסבוק הרשמי שלה, וכך גם מעמוד המועצה. לדבריו, החסימה נעשתה על רקע ביקורת שהביע כלפיה ברשתות החברתיות, וזאת ללא כל הודעה מוקדמת וללא נימוק. הוא טען שמדובר בחשבונות בעלי אופי ציבורי מובהק, שבהם מתפרסמות הנחיות ביטחוניות ועדכונים לתושבים, ושחסימתו "מהווה מתקפה חזיתית מרושעת ונפשעת על זכויות יסוד שלו כאדם וכתושב".
מנגד, קפלן טענה שכשדי אינו תושב תמים המבקש לממש את זכות הביקורת שלו, אלא פעיל פוליטי יריב שכל מטרתו לפגוע בה. לדבריה, "האופן בו בחר התובע להתנהל מולה בהזדמנויות שונות חוצה את גבולות השיח הנורמטיבי ומהווה השתלחות בוטה וקיצונית שאין הדעת סובלת". היא הוסיפה שכשדי לא נחסם מעמוד הפייסבוק הציבורי שלה, אלא רק מהפרופיל האישי, ושהיא החליטה לחסום אותו כדי למנוע ממנו גישה למידע אישי שלה ושל בני משפחתה. המועצה מצדה, טענה שכשדי מעולם לא הוכיח שנחסם מעמוד המועצה, ושצילומי המסך שצירף לתביעה אפילו לא כללו תאריך.
השופט: אין עילת תביעה
השופט חג'וג' בחן את שלוש העילות שעליהן ביסס כשדי את תביעתו - פגיעה בכבוד האדם מכוח חוק יסוד, הפרת חובה חקוקה ורשלנות - ודחה את כולן. בנוגע לעילה מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קבע השופט בצורה חד-משמעית כי "שיטת המשפט שלנו טרם הכירה ב'עוולה חוקתית' כעילת תביעה עצמאית וישירה המאפשרת פסיקת פיצויים בנזיקין". עוד הוא הבהיר כי "הוראות חוק היסוד הן הוראות כלליות ועקרוניות, המהוות סטנדרט התנהגות נורמטיבי", ולא חובה ספציפית שאפשר לתבוע על הפרתה.
גם בנוגע לעוולת הרשלנות, השופט לא השתכנע. הוא ציין כי "התובע מנסה ליצור יש מאיין", וקבע שלא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות: לא חובת זהירות מושגית, לא חובת זהירות קונקרטית, ולא קשר סיבתי לנזק. לגבי הטענה שקפלן טעתה בהבנת אופי החשבון שלה, קבע השופט שטעות בפרשנות משפטית או "הבנה לקויה" של מצב דברים, כשלעצמה, אינה מקימה עילת רשלנות.
אתר "חרא.ישראל" ומה שהתובע ניסה להסתיר
אבל החלק אולי המעניין ביותר בפסק הדין עוסק בהתנהלותו של כשדי עצמו. השופט קבע כי "התובע גילה טפח אך כיסה טפחיים". מה שכשדי שכח לספר לבית המשפט, הוא שהוא עצמי פעיל פוליטי שהתמודד בבחירות למועצת תל מונד, הוא מפעיל אתר אינטרנט בשם "חרא.ישראל" שבו הוא מדרג את בעלי התפקידים במועצה ב"מדד חרא", ואפילו העניק לקפלן "מדליית זהב שבועית", לאחר שכינה אותה "אסתטיקה רעילה" ו"המרססת". גם את מנכ"לית המועצה זיכה ב"מדליית כסף".
בנוסף, כשדי, שבתו עלתה לכותרות לאחר שזכתה בתביעה שהגישה נגד יאיר נתניהו, הסתיר את העובדה שכבר ניהל הליכים משפטיים קודמים כנגד הנתבעות בעניין דומה, כולל עתירה מנהלית שנמחקה. השופט ציין כי "מן הראוי היה שהתובע יפרוס בפני בית המשפט את מלוא התמונה העובדתית כהווייתה, בדיוק ובשלמות, מבלי להסתיר נתונים או הליכים רלוונטיים".
פסק הדין אמנם עוסק בסכסוך מקומי של תושב מול ראש מועצה, אבל הוא מעלה שאלות רחבות הרבה יותר: האם חסימה בפייסבוק על ידי נבחר ציבור מהווה פגיעה בזכויות יסוד? האם אפשר לתבוע על כך פיצויים? לפי פסק הדין הנ"ל, לפחות בנסיבות שהוצגו כאן, התשובה היא לא. בית המשפט העליון, כפי שצוין בפסק הדין, קבע בפרשת קוניק כי החלטותיו לא יכולות "לכונן הסדר כולל" בנוגע לחשבונות נבחרי ציבור ברשתות החברתיות, כך שהנושא עדיין רחוק מלהיות סגור.
