הנאמן האשים עורך דין בזיוף החתימה של הלקוחה

מה קורה כשעורך דין שייצג חייבת בהליך חדלות פירעון מגיש תביעת חוב על שכר הטרחה שלא שולם לו, והלקוחה לשעבר טוענת שהחתימה על ההסכם מזויפת? זהו סיפור סבוך שהגיע לשולחנה של השופטת בלהה יהלום בבית משפט השלום בירושלים, ובסופו היפוך מוחלט של החלטת הנאמן.

עו"ד מרקו מנחם ציגוואלה ייצג את תמר ציון יערי, חייבת שניתן בעניינה צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון ביולי 2023. לטענת עו"ד ציגוואלה, השניים חתמו על הסכם שכר טרחה ב-20 ליוני 2023, עוד לפני מתן הצו, ולפיו הוא יגיש עבורה בקשה לאיחוד תיקים תמורת 2,808 שקל בצירוף מע"מ, וימשיך לייצג אותה בהליך חדלות הפירעון תמורת 23.4 אלף שקל נוספים, בצירוף מע"מ. לדבריו, ציון יערי שילמה לו חלק מהכסף אך נותרה חייבת 19,219 שקל, ולכן הוא הגיש תביעת חוב לנאמן.

החייבת טענה מנגד כי חתימתה על הסכם שכר הטרחה מזויפת, וכי עורך הדין "סיבך אותה ולא נתן לה ייעוץ נכון". כדי לתמוך בטענתה, היא הציגה דו"ח נוכחות מקורס כבאות והצלה בראשון לציון, שלפיו היא שהתה שם בדיוק במועד שבו נטען שנפגשה עם ציגוואלה בקפה ארומה בבית שמש, לצורך חתימה על ההסכם. עו"ד ציגוואלה השיב שייתכן כי החייבת לקחה הפסקה מהקורס לצורך הפגישה, והעלה כי מניסיונו, הפסקה שכזו בהכשרות של שירות המדינה היא דבר אפשרי.

הנאמן, עו"ד אורי שמעון, קיבל את עמדת ציון יערי ודחה את תביעת החוב. הוא קבע כי מהשוואת החתימות על מסמכים שונים עולה שהחתימה על הסכם שכר הטרחה שונה, וכי לא ניתן לקבל את הטענה שהיא יצאה מקורס בראשון לציון לפגישה בבית שמש. הנאמן אף הוסיף כי "זיוף חתימת הלקוח הוא מעשה חמור ביותר, העומד בסתירה ליחסי האמון בין עו"ד ללקוח", ודחה את התביעה על הסף.

• דייר מוגן זכה במשפט - וסירב לשלם לעו"ד שייצג אותו
• תבע את המעסיק - חזר לעבודה וביטל את התביעה; העו"ד דרש פיצוי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"הנאמן אינו מומחה לגרפולוגיה"

עו"ד ציגוואלה ערער על ההחלטה לבית המשפט, וטען כי הנאמן אינו מומחה לגרפולוגיה ולא מוסמך לקבוע ממצאים לגבי אמיתות חתימה. הוא הדגיש שהחייבת שילמה לו 6,988 שקל במשך ארבעה חודשים בהתאם להסכם, מה שמוכיח שההסכם אכן שיקף את רצון הצדדים. גם הממונה על חדלות פירעון תמך בערעור, וציין כי בהיעדר תלונה במשטרה, בלשכת עורכי הדין, או חוות דעת גרפולוגית - לא ניתן היה לקבוע שהחתימה זויפה.

השופטת יהלום קיבלה את הערעור במלואו. בפסק הדין שניתן באחרונה, היא קבעה כי ניתן אמנם להטיל ספק באותנטיות החתימה, "אך לא היה מקום להרחיק לכת ולעשות את הספק לוודאי". השופטת הסתמכה על פסיקת בית המשפט העליון, שלפיה כשנתבע כופר בחתימתו, על התובע להוכיח שהחתימה אמיתית - אך אין בכך קביעה שלפיה הנאמן רשאי לקבוע שמדובר בזיוף ללא ראיות מספקות.

השופטת בחנה את החתימות בעצמה וציינה כי "הן אינן זהות, אך לחלוטין אין להוציא מכלל אפשרות כי מדובר בווריאציות שונות של חתימת אותו אדם עצמו". היא הוסיפה שלזכות עורך הדין עומדת גם העובדה שהחייבת לא הגישה תלונה במשטרה או בלשכת עורכי הדין, כפי שהיה מצופה אם טענת הזיוף היתה נכונה.

• נתניהו: באלפי מקרים לא נרשמים שמות הנפגשים אתי
• ביהמ"ש: מנהל עסקיה של קורין אלאל גנב ממנה מאות אלפי שקלים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• שילם 4,200 ש' למוסך על תיקון שלא בוצע - וזה הפיצוי

חשבון חשמל לעומת חוזה עם עו"ד

מעבר לסוגיית החתימה, השופטת דחתה גם את טענת הנאמן שלפיה החוב אינו "חוב עבר" שניתן להגיש בגינו תביעת חוב. הנאמן השווה את שכר הטרחה לחשבונות חשמל ומים - תשלומים שוטפים שנוצרים מדי חודש ואינם חוב עבר. השופטת יהלום סירבה לקבל את ההשוואה הזו, וקבעה כי ההבדל ברור: חשבונות חשמל ומים משולמים לפי צריכה שוטפת, בעוד חוזה התקשרות עם עורך דין כולל התחייבות מראש ללימוד תיק, הכנתו וייצוג בו, כנגד תשלום גלובלי שסוכם בעת החתימה.

השופטת אף הפנתה את ההיגיון של הנאמן נגדו: אם מותר לחייב בהליך חדלות פירעון לשלם חשבונות חשמל ומים, "כך הם מתירים לו לשלם לעורך דינו - שאם לא כן תינעל דלת בפני חייבים ועורכי דין יחששו לייצגם, דבר שעלול לסכל את תכלית החוק".

בסופו של דבר הערעור התקבל, תביעת החוב אושרה במלואה בסכום של 19,219 שקל, והנאמן חויב לשלם לעו"ד ציגוואלה הוצאות משפט בסכום של 1,500 שקל.