ביהמ"ש העליון יוצר מדרון חלקלק להקפאת נכסים דיגיטליים בידי המשטרה

שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, קבע בשבוע שעבר, כי המשטרה יכולה להקפיא חשבון קריפטו שאינו מצוי בישראל, אם המחזיק בו מסכים מרצונו לשתף פעולה עימה. עם כל הכבוד הראוי להחלטתו של השופט שטיין,  יש לזכור, כי מדובר היה בהחלטה של דן יחיד, שאמנם יש לה משקל מנחה משמעותי, אך היא אינה שקולה להלכה רחבה של הרכב בן שלושה שופטים. לפיכך, גם אם לא תוגש בקשה לדיון נוסף (בה יש קושי מסוים), הרי שלטעמי יש לאתגר אותה משום שהיא פותחת למשטרה מדרון חלקלק של וולונטריות.

לטעמי השאלה שבית המשפט העליון אמור היה לשאול היא: האם במדינת חוק רשאית רשות אכיפה ישראלית לעקוף את גבולות הסמכות שלה באמצעות פנייה "וולונטרית" לחברה זרה, ובכך להקפיא רכוש, לקבל מידע ולפגוע בפרטיותו של אדם מחוץ לישראל, שאינו תושב ישראל - בלי צו בר-תוקף, בלי ביקורת שיפוטית אפקטיבית ובלי מסלול מוסדר של עזרה משפטית בין מדינות? ונא לזכור, שהחשד בתיק בו עסקינן הוא לעבירות כלכליות ולא לעבירות טרור.

כמו חיפוש בבית, "רק אם אתה מסכים"

להמחשה אפתח בדוגמא אבסורדית: שוטרים דופקים באמצע הלילה על דלתו של אדם הפותח את הדלת. השוטרים מבקשים ממנו "באופן וולונטרי" לערוך חיפוש בביתו. למרות שכולם יודעים שלא חייבים לתת לשוטרים להיכנס לבית, איני מכיר אנשים רבים שלא יתנו "הסכמה וולונטרית" שכזאת. אם השוטרים ימצאו ב"חיפוש הוולונטרי" משהו שירצו להחרים/להקפיא – האם יוכלו לעשות זאת ללא צו? ודאי שלא.

כעת קחו את אותה דוגמא לגבי בנק זר או נותן שירותים פיננסים,  שמשטרת ישראל פונה אליו "וולונטרית" לגבי לקוח ומבקשת להקפיא את חשבונו "בצורה וולונטרית, רק אם אתה מסכים", או כמו שנהוג לכנות זאת במחוזותינו: בשיטת מצליח. 

• רבעון ראשון מאכזב: גל ביטולי הנפקות ודוחות מעורבים בשוק הנכסים הדיגיטליים
• ג'יי.פי מורגן חושף הפסד ענקי וחברת ההסעות השיתופיות מתחילה להיסחר מתחת למחיר ההנפקה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כעת תוסיפו שאותו בעל חשבון כלל אינו תושב ישראל. אותו גוף עדיין לא יודע, כי המשטרה פנתה אליו בלי לציין סכומים, ולכן היא "שוכחת" לציין שהסכומים החשודים הם בקושי 5% מאלה שבחשבון. ומדוע? כי המשטרה מתבססת על כך שאותו גוף ישתף איתה פעולה "בצורה וולונטרית" ולא ישאל שאלות מיותרות, כי הרי ניתן לסמוך על המשטרה.

לכולנו ברור שאותו גוף אמור לבקש לכל הפחות צו משפטי כלשהו, לרבות צו שמושג לפי חוקי העזרה הדדית בין מדינות. עכשיו תארו לכם מצב שהמשטרה תשלח לאותו גוף את פסק הדין של השופט שטיין. כעת המדרון החלקלק ניכר לעין כל. ואיננו מדברים על חשיפתו של הגוף הזר לתביעה, בטענה שהפר את חוקי הגנת הפרטיות החלים עליו במקום מושבו.

מספיקות "מחשבות" של המשטרה?

האם זו הייתה כוונת המחוקק כאשר חוקק חוקים, לרבות חוקי עזרה הדדית בין מדינות? האם המשטרה אינה חייבת לפנות לבית המשפט כדי להוציא צווי תפיסה, כי היא מתבססת על ה"וולונטריות" של הגוף אליו תפנה? האם מספיקות "מחשבות" של המשטרה כדי להקפיא חשבונות בישראל ובעולם? ואינני אומר "חשדות"; חשד צריך לחקור, אבל למה שהמשטרה תתאמץ לחקור, אם די במחשבות כדי להקפיא חשבונות. האם כבר לא צריך שבתי המשפט יאזנו אותה ויאפשרו ביקורת שיפוטית על החלטותיה? האם המשטרה מעולם לא טעתה?

• חתונה בכנסייה או חנוכייה בבית: מה קובע האם מדובר ביהודי?
• נתן לאחותו קרקע במתנה, התחרט - מה קבע ביהמ"ש?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• שילם 4,200 ש' למוסך על תיקון שלא בוצע - וזה הפיצוי

מדוגמאות אלה ברור, שהחלטתו של השופט שטיין פותחת פתח למדרון חלקלק מאוד, המפליג לעולמות שמעבר לתיק הנדון. ואל תגידו "סמוך על המשטרה שהיא לא תקח את זה לשם"; הניסיון מלמד שזו תשובה בלתי משכנעת, בלשון המעטה.

בשלב מוקדם זה, ניתן לקוות שההחלטה תמותן על ידי בית המשפט העליון עצמו (למשל בדיון נוסף) או בית המשפט המחוזי, אליו הוחזר התיק לשמיעת הטענות לגופו של עניין, שירסן את המשטרה ויצמצם מאוד את החלטת ביהמ"ש העליון כך שדה-פקטו יבטל אותה, אך מוקדם מכדי להגיד.  ימים יגידו, אך מישהו חייב לעצור את הכדור מלהתגלגל במדרון החלקלק, כי המשטרה כבר דחפה אותו ובית המשפט העליון נתן לו דחיפה נוספת.

 עו"ד אורי גולדמן, מייצג בתחומי הקריפטו ואיסור הלבנת הון