איירבוס ואייר פראנס אחראיות למות 228 נוסעים - ההרשעה שמטלטלת את עולם התעופה
בית משפט לערעורים בפריז קבע אחריות להריגה ברשלנות בפרשת טיסה 447, והטיל על כל אחת מהחברות קנס של 225 אלף אירו - תקרת הענישה לתאגידים בצרפת. שתי החברות הודיעו שיערערו לבית המשפט העליון
17 שנה אחרי שטיסה 447 של אייר פראנס התרסקה באוקיינוס האטלנטי והותירה 228 הרוגים, בית משפט לערעורים בפריז קבע כי איירבוס ואייר פראנס נושאות באחריות פלילית להריגה ברשלנות. הרשעה פלילית של יצרנית מטוסים וחברת תעופה סביב אסון של מטוס נוסעים אינה תרחיש שכיח.
כל אחת מהחברות תחויב בקנס של 225 אלף אירו, כ-260.6 אלף דולר - הקנס המרבי שהדין הצרפתי מאפשר לעבירה זו כשמדובר בתאגידים. זה נשמע קנס מגוחך, אבל יש במקביל הליך אזרחי שם הסכומים גבוהים פי כמה וכמה. התביעה טענה שהתרשלות מצד היצרנית ומצד המפעילה תרמה באופן ממשי להתרסקות, ובית המשפט אימץ את הקו הזה.
המסלול המשפטי התחיל ב-2011, כשהוגשו כתבי אישום נגד שתי החברות. מאז התקיימו דיונים בערכאות שונות, ובסוף השנה שעברה נערך משפט חוזר מלא שהוביל לפסק הדין הנוכחי. שתי החברות הודיעו שיפנו לבית המשפט לערער שוב על ההחלטה, בין היתר על בסיס החלטות קודמות שזיכו אותן. באייר פראנס ציינו שהערעור מאריך הליך שכבר נמשך זמן רב, ופוגע בעיקר במשפחות הקורבנות.
חיישן שקפא, צוות שלא הוכשר
המטוס, איירבוס A330, טס ביוני 2009 מברזיל לפריז. לפי ממצאי חוקרי התאונה בצרפת, צינור הפיטו - רכיב שמספק נתוני מהירות אוויר - קפא בגובה שיוט. בעקבות כך התקבלו בתא הטייס נתונים לא יציבים על מהירות, יחד עם התרעות הזדקרות חוזרות. צוות הטיסה הגיב בהרמת אף המטוס, מה שהפחית עוד יותר את המהירות והוביל להזדקרות. הטייסים לא הצליחו להשיב שליטה, והמטוס צלל לאוקיינוס. כל 216 הנוסעים ו-12 אנשי הצוות נהרגו.
בית המשפט קבע כי איירבוס ידעה לאורך זמן שחיישן המהירות בדגם זה רגיש לקיפאון, אך העריכה בחסר את רמת הסיכון. אייר פראנס הורשעה משום שלא סיפקה הכשרה מספקת בהיבטי בטיחות הנוגעים לתגובה לאירועים מסוג זה.
בית המשפט: לא תקלה בודדת - אלא שרשרת כשלים שניתן היה לצפות
פסק הדין מרחיב מעבר לשאלה האם הייתה תקלה טכנית במטוס, ומתמקד בשאלה האם החברות יכלו לצפות את הסיכון ולפעול מוקדם יותר כדי לצמצם אותו. שופטי הערעור קבעו כי לא מדובר ב"אירוע בלתי צפוי" או בטעות אנוש נקודתית בלבד, אלא בשרשרת כשלים שבה גם היצרנית וגם המפעילה החזיקו במידע מוקדם שהיה אמור להוביל לפעולה. לפי ההכרעה, איירבוס כבר קיבלה לאורך השנים דיווחים על בעיות בצינורות הפיטו מדגם זה ועל מצבים שבהם נמסרו לטייסים נתוני מהירות שגויים או לא יציבים בגובה רב.
בית המשפט קבע כי החברה אמנם החלה בתהליך החלפת החיישנים, אך עשתה זאת באיטיות יחסית ולא נתנה משקל מספק להשלכות האפשריות של הכשל. ביחס לאייר פראנס, השופטים הדגישו כי החברה הייתה מודעת לקשיים מבצעיים שנוצרו במצבי אובדן נתוני מהירות, אך ההכשרה שסופקה לצוותים לא הכינה אותם באופן מספק להתמודדות עם תרחיש של הזדקרות בגובה רב ועם עומס ההתראות שעלול להיווצר בתא הטייס.
בית המשפט קבע כי הפער בין הידע שהיה בידי החברה לבין ההדרכה בפועל היווה רכיב משמעותי בקביעת האחריות הפלילית. עוד עולה מההכרעה כי בית המשפט לא קיבל את טענת ההגנה שלפיה פעולות הטייסים ניתקו את הקשר הסיבתי בין התקלה לבין האסון. להפך, השופטים קבעו שהתגובה האנושית הייתה חלק מהסיכון שהיה צפוי מראש במצב של אובדן נתוני מהירות ובלבול בתא הטייס, ולכן האחריות אינה מוטלת רק על הצוות אלא גם על מי שתכנן את המערכות והכשיר את המפעילים.
תקדים נדיר בענף התעופה
התאונה נחרתה גם בשל מאמץ החיפוש החריג: רק אחרי כמעט שנתיים, ובתום כמה מסעות חיפוש, אותרו השרידים ומקליטי הנתונים.
הפרשה האיצה שינויי הכשרה בטיסות בגובה רב, שלב שבו תאונות קטלניות פחות שכיחות אך מציבות אתגרים של זיהוי תקלות וניהול עומס מידע. איירבוס ביצעה סדרת התאמות לטיפול בכשל הרלוונטי ב-A330, מטוס שממשיך להיות נפוץ בקווים ארוכי טווח. ההכרעה בצרפת בולטת על רקע מקרים אחרים.
בארצות הברית, למשל, משרד המשפטים הגיע להסדר עם בואינג שמנע הרשעה פלילית חמורה, אחרי שהיצרנית הודתה כי הטעתה רגולטורים סביב מערכת בקרת טיסה ב-737 מקס - מערכת שיוחסה לשתי התרסקויות שבהן נהרגו 346 בני אדם.
ההשוואה חושפת עד כמה נדיר לראות קביעה פלילית ישירה נגד חברות בענף, גם כשברקע עומד כשל מערכתי. המשמעות של פסק הדין חורגת מהקנס עצמו. הרשעה פלילית של יצרנית מטוסים ושל חברת תעופה עשויה לחזק תביעות אזרחיות של משפחות הקורבנות ולשמש בסיס לטענות בדבר אחריות מערכתית רחבה יותר.
מעבר לכך, היא משדרת מסר לענף שלפיו בתי המשפט מוכנים לבחון לא רק את רגע התאונה, אלא גם את תהליכי קבלת ההחלטות, הערכת הסיכונים והכשרת הצוותים שקדמו לה. ערעור אם יהיה לא ייבחן בבית משפט באופן המהותי של בדיקה של ראיות, אלא יתמקד בשאלות משפטיות של יישום הדין והליך הוגן.
משמעות הדבר היא שבית המשפט הגבוה יותר לא צפוי לנהל מחדש את חקירת התאונה או לשמוע עדים מחדש, אלא לבחון האם הדין יושם באופן תקין והאם נפלו פגמים משפטיים מהותיים בפסק הדין. בשל כך, מומחים למשפט צרפתי מעריכים כי הסיכוי להפוך את ההרשעה עצמה מוגבל יחסית, גם אם ההליך המשפטי עדיין לא הסתיים סופית.
