נאט"ו מציגה עסקאות ביטחוניות ב-12 מיליארד דולר: המסר לטראמפ ברור

נאט"ו מציגה שורת עסקאות ביטחוניות בהיקף של כ-12 מיליארד דולר, במאמץ להראות לממשל טראמפ שאירופה מגדילה הוצאות ביטחון ולא נשענת עוד באותה מידה על ארה"ב. העסקאות כוללות מטוסי מודיעין, מערכות התרעה אוויריות, מטוסי תובלה ויכולות נגד רחפנים. מאחורי המספרים עומד שינוי עמוק יותר: אירופה מנסה להגדיל עצמאות ביטחונית, אבל עדיין תלויה בטכנולוגיה אמריקאית בתחומים קריטיים.

העסקה הבולטת היא רכישה של מערכות גילוי מכ"ם אוויריות מחברת סאאב השוודית על ידי 11 מדינות. שווי העסקה מוערך בכ-5 מיליארד דולר, והיא תחליף בהדרגה דגם אמריקאי של בואינג שהגיע לסוף חייו המבצעיים. עבור אירופה, זהו סימן חשוב: חלק מהיכולות שבעבר נרכשו מארה"ב עוברות כעת לספקים מקומיים. סאאב, שכבר נהנית מעלייה חדה בביקוש הביטחוני באירופה, מקבלת כאן חיזוק נוסף למעמדה כספקית מרכזית של מערכות מודיעין ותעופה.

במקביל, נאט"ו אינה מתנתקת מהתעשייה האמריקאית. דנמרק, פינלנד, גרמניה ונורבגיה צפויות לרכוש עד חמישה מטוסי Triton של נורת'רופ גראמן, בעסקה של כ-2.7 מיליארד דולר. מדובר במערכות מודיעין ימי ומעקב מתקדם, תחום שבו לאירופה עדיין אין חלופה מלאה. זה ממחיש את הדילמה: טראמפ דורש מאירופה להוציא יותר על ביטחון, אבל בוושינגטון מעדיפים שחלק גדול מהכסף ימשיך לזרום לחברות אמריקאיות.

עסקה נוספת כוללת רכישת מטוסי A400M של איירבוס על ידי שבע מדינות, בהיקף מוערך של כ-4.3 מיליארד דולר. המטוסים מיועדים לתובלה צבאית, תדלוק אווירי ותמיכה בפריסה מהירה של כוחות. אלה בדיוק התחומים שבהם אירופה מנסה לסגור פערים שנחשפו בעקבות המלחמה באוקראינה: מחסור בכושר ייצור, תלות בארה"ב, והבנה שמלחמה מודרנית דורשת מלאים, לוגיסטיקה ויכולת תגובה מהירה.

המסר הפוליטי ברור כמעט כמו המסר הצבאי. פסגת נאט"ו באנקרה מתנהלת במידה רבה סביב הרצון לשכנע את טראמפ שהברית משתנה. במשך שנים הוא תקף את בעלות הברית בטענה שהן נהנות מהמטרייה הביטחונית האמריקאית בלי לשלם מספיק. כעת, נאט"ו מגיעה עם מספרים: מיליארדים במכרזים, תוכניות רכש גדולות והתחייבות להשקיע יותר מ-40 מיליארד דולר ביכולות נגד רחפנים בחמש השנים הקרובות.

הדגש על רחפנים אינו מקרי. המלחמה באוקראינה הפכה אותם לאחד הכלים המרכזיים בשדה הקרב: זולים, קטלניים, קשים ליירוט ומשפיעים על כל רמת הלחימה. נאט"ו מבינה שהעליונות הצבאית העתידית תלויה לא רק במטוסי קרב וטנקים, אלא גם במערכות גילוי, שיבוש, יירוט וניהול מידע בזמן אמת.

ועדיין, אירופה רחוקה מעצמאות ביטחונית מלאה. היא מגדילה תקציבים, מעדיפה יותר ייצור מקומי ומחזקת חברות כמו סאאב ואיירבוס, אבל בתחומים כמו מודיעין ימי, הגנה אווירית מתקדמת ורחפנים כבדים היא עדיין זקוקה לאמריקאים. לכן העסקאות החדשות הן פחות הכרזה על ניתוק מארה"ב ויותר ניסיון לאזן מחדש את היחסים: אירופה משלמת יותר, קונה יותר בבית, אבל שומרת קשר הדוק עם התעשייה הביטחונית האמריקאית.