מה קורה כאשר ההורים ועורכי דינם רוצים ניצחון בכל מחיר ופוגעים בילד
בית המשפט למשפחה דחה בקשה של אב להליכי ביזיון נגד אם בנוגע לזמני השהות עם בנם, בנימוק שהסכסוך כה עמוק - גם בגלל עורכי הדין - עד שהליכים אלו רק יחמירו את המצב
שופט בית המשפט למשפחה בנוף הגליל, איתי כרמי, דחה בקשה של אב להליכי בזיון בית המשפט נגד אם, בטענה להפרת הוראות בית המשפט בנוגע לזמני שהות. כרמי אומר, כי ניתן להפעיל הליכים אלו בתחום זה, אך בשלב זה הוא סבור שהדבר יגרום לילד בן השמונה יותר נזק מאשר תועלת.
כרמי מציין, כי מדובר בהליך בו רף העוינות גבוה במיוחד והוא גם נחלתם של עורכי הדין. האב טען, כי האם מפרה באופן קבוע את זמני השהות בהם אמור להיות הבן במחיצתו, מונעת קשר טלפוני ביניהם ומסיתה את הילד נגדו. האם טענה, כי דווקא האב הוא המפר את זמני השהות, וכי סירובו של הילד לשהות אצל אביו נובע מחוויות מורכבות שעבר אצלו.
שאלות לגבי תום הלב של האב
בהתייחסו להליכי בזיון בית המשפט בכלל, אומר כרמי: "הליך לפי הפקודה נושא עיצומי כפיה חמורים של קנס או מאסר. פוטנציאל הפגיעה בחירותו של אדם או בקניינו הופכים את הפקודה לכלי אכיפה חמור, שיש להפעילו בזהירות ובאיפוק... הדברים מקבלים גוון נוסף ומשמעותי בכל הקשור להחלת הפקודה במרחב המשפחתי, שאז על בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו גם את ההיבטים המיוחדים לסכסוכי משפחה, בכלל; ולקונפליקט הורי שבמרכזו קטין, בפרט. כך למשל אופיו המתמשך והמשתנה של הקשר, ההשפעה על היחסים ההוריים ועל רווחתו של הקטין הנמצא בתווך".
על בקשתו של האב, אומר כרמי: "העיתוי, היקף ההפרה הנטענת וניסוח הסעדים, מבססים אפשרות לפיה הבקשה נועדה להשיג תוצאה החורגת מהתכליות המצומצמות של הליך לפי הפקודה, ומעלים שאלות בדבר תום הלב שבעצם הגשתה או המידתיות שבנקיטתה". בנסיבות העניין, הפקודה עדיין איננה הכלי המתאים: ההפרות אינן מובהקות והאם לא מנעה מהילד לשהות עם אביו, ונראה שיש צורך בפחות אכיפה ויותר הדרכה.
עוד נמצא, כי היו הפרות גם מצידו של האב, וכי רוב הטענות מצידו נגעו לתקופה בה הילד היה בחו"ל עם אמו. לדברי כרמי, "ההליך המשפטי איבד מתכליתו לשמש אמצעי ליישוב מחלוקת והפך לחלק אינהרנטי בה. הצדדים אינם שותפים לתהליך שנועד ליישם שגרה בריאה, שקטה, יציבה, אלא חולקים צורך בהכרעה, תיקוף הצדק הסובייקטיבי וניצחון שבצידו שליטה".
כרמי מוסיף: "הקטין אינו רק נושא ההכרעות המתקבלות במסגרת בית המשפט, אלא גם (ולמעשה בעיקר) מי שחי את המציאות שההליכים והקונפליקט ההורי יוצרים עבורו. דברַי שאמרתי מעציבים ומרחיקי לכת, אך נטועים בהתנהלות ההורים ובאי כוחם... הטלת קנסות על פי הפקודה לא רק שאינה מתאימה בנסיבות, אלא עשויה להפוך לחוליה נוספת בשרשרת ההתדיינות באופן שיעמיק את השבר ויחזק את הנטייה (עליה עמדתי) לתיקוף והכרעה כמבעים של מאבקי שליטה".
בעתיד ייתכנו אמצעי אכיפה
כרמי מסכם: "אף שאני ער לכך שבמקרה זה, בין צדדים אלו, דווקא הימנעות מהטלת סנקציה עלולה להתפרש כהשלמה עם הפרות או כחולשתו של האפיק האכיפתי, איני סבור כי זהו המקרה שבו אכיפה על פי הפקודה תשרת את טובת הקטין. כפי שהראיתי, ההליך שלפנַי אינו מצדיק בשלב זה מעבר ממישור ההכוונה והאחריות למישור האכיפה והציות. הקושי אינו נעוץ בשאלת קיומם של זמני השהות, אלא בכך שהיחסים ההוריים במרחב המשפחתי והמשפטי מעצבים את המציאות שבה חי הקטין.
"כפיית ציות במקרה זה, בשלב זה, לא רק שתחטיא את יעד צמצום המחלוקת, אלא תהפוך לתחנה נוספת במסלולה ועשויה אף להעצימה. תחת עידוד שיתוף פעולה היא תעודד המשך התחשבנות, ותחת התמקדות בצורכי הקטין היא תחזק את הנטייה לבחון את ההתנהלות ההורית דרך עדשה של צדק, הפרה וניצחון.
"אין בדברַי אלה כדי להפחית מעוצמת החובה המוטלת על כל אחד מההורים לקיים את זמני השהות, או כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להפעיל בעתיד אמצעי אכיפה משמעותיים וחמורים היכן שהדבר יידרש. ואולם לעת הזו, במערכת הנסיבות כפי שהונחה לפניי, טובת הקטין מחייבת פחות התדיינות ויותר הורות". את האב ייצג עו"ד מקסים ליפקין, ואת האם - עו"ד מאיה הר-ציון.
