הכחיש, הכחיש והכחיש - ואז ההקלטה שינתה הכל
צ'ק על סכום של 18 אלף שקל חזר מהבנק, ומי שחתם עליו לכאורה טען שמעולם לא ראה אותו. הוא אפילו העלה גרסה שלפיה הצ'ק נגנב, אבל הוא לא פנה למשטרה ולא הביא מומחה משלו. בית המשפט בחן חתימות, שיחה מוקלטת מ-2021, ופסיקה ותיקה מ-1968 - וההחלטה לא היתה לטובתו.
אדם שטוען שהצ'ק שלו נגנב, שהחתימה עליו זויפה, ושהוא בכלל לא מכיר את מי שתובע אותו - זו הגנה שנשמעת מוכרת מדי טוב לשופטים שיושבים בתיקים שקשורים לצ'קים. אבל הפעם היא נתקלה במשהו שקשה להתווכח איתו: הקלטה של שיחת טלפון, ומומחה לגרפולוגיה שמצא התאמה של 85% בין שתי חתימות.
כך זה התחיל: חברה שעוסקת בניכיון צ'קים ובמתן הלוואות חוץ-בנקאיות קיבלה שיק על סכום של 18 אלף שקל, זמן פירעון אפריל 2022, לפקודת חברת בנייה. על גב הצ'ק התנוססו שתי חתימות היסב: הצ'ק עבר מיד ליד בין כמה גופים פיננסיים, עד שהגיע לידי התובעת כחלק מעסקת ניכיון מול חברה שהיתה אז לקוחה שלה. את הצ'ק הזה, כך טענה התובעת, מסר לה בעל השליטה באותה חברת ניכיון, משום שהוא היה חייב לה כספים רבים.
מה שהפך את הסיפור למסובך יותר היה שהתובעת בעצמה מכרה בהמשך את הצ'ק לחברת ניכיון צ'קים אחרת. כשהצ'ק חזר מהבנק עם הסיבה "חשבון נסגר", התובעת נאלצה לקנות אותו בחזרה, ומחקה מעליו את חתימת ההיסב המאוחרת. במקביל, החברה שממנה הגיע הצ'ק במקור פשוט נעלמה מהמשחק - מי שעמד מאחוריה נכנס להליכי חדלות פירעון, וכל ההליכים נגדו הוקפאו.
התובעת פנתה אז ישירות למי שחתום, לכאורה, כמושך הצ'ק, אבל הוא סירב לשלם. הוא הגיש התנגדות לביצוע הצ'ק בהוצאה לפועל, קיבל רשות להתגונן, וטען: מעולם לא חתמתי, לא הכרתי את התובעת, לא קיבלתי שקל, והצ'ק כנראה נגנב ממני.
"התאמה מופלגת וזהות" בין החתימות
בדיון ההוכחות התברר שהתמונה מורכבת יותר. לתובעת היה בידה צ'ק קודם של אותו גורם, שנפרע כדין בלי שום בעיה, ואותו הצ'ק שימש בסיס להשוואה גרפולוגית. המומחה מטעם התובעת, מרדכי (מוטי) ורדי, בדק את שני השיקים וקבע בחוות דעתו כי החתימה על שניהם "פשוטה מאוד ומזכירה את האות הלועזית Z", ומצא ביניהן "התאמה מופלגת וזהות". לדבריו, לא נמצאו שום סימנים לזיוף, לא אטיות בכתיבה ולא עצירות חשודות. רמת הוודאות שקבע היתה של 85% - רמה גבוהה מאוד לבדיקה שנעשית על סמך צילום ולא על מסמך מקור. הנתבע מצדו, לא הביא חוות דעת נגדית משלו, ולא הגיש תלונה במשטרה על הגניבה או הזיוף הנטענים - עובדה שהשופטת לא היתה מוכנה לתת לה לעבור בשקט.
אבל מה שבאמת הכריע את הכף היה הקלטה. נציגת התובעת יצרה קשר טלפוני עם הנתבע עוד לפני שהתבצעה עסקת הניכיון, כדי לוודא שהצ'קים תקינים, כולל הצ'ק הקודם ששימש להשוואה. בשיחה, כך עולה מהתמלול, אישר הנתבע "באופן פוזיטיבי ובלתי מסויג" את פרטי הצ'קים, את העובדה שהוא זה שהוציא אותם, ואת קבלת התמורה עבורם. בעדותו בבית המשפט הוא ניסה לפצל את השיחה לשניים: הוא הודה שקולו נשמע בחלק הראשון, אך הכחיש שהוא זה שמדבר בחלק השני - זה שבו ניתן האישור.
השופטת נעמה פרס, הרשמת הבכירה בבית משפט השלום ברחובות, לא קנתה את הגרסה המפוצלת. היא כתבה בפסק הדין כי "הכחשתו הגורפת של הנתבע נותרה כטענה בעלמא, ללא כל תימוכין חיצוניים", ושהיא אינה יכולה "להדוף את מסכת הראיות הפוזיטיבית שהציגה התובעת להוכחת אמיתות החתימה". בנוסף, היא הזכירה כלל ותיק מתקדים של בית המשפט העליון מ-1968: מי שידע או היה צריך לדעת שחתימתו זויפה, ובחר לשתוק בזמן אמת בעוד צד שלישי מסתמך על הצ'ק בתום לב, לא יכול לחזור ולטעון זיוף בשלב מאוחר יותר. ובלשון בית המשפט, השיחה הטלפונית "מקימה מניעות משפטית וראייתית כלפי הנתבע".
כל טענות ההגנה נפלו בזו אחר זו
גם שאר קווי ההגנה נפלו בזה אחר זה: טענת החברה שהצ'ק "לא שלם ותקין למראהו" בשל ריבוי ההיסבים, נדחתה משום שלפי חוק פקודת השטרות, מי שפרע צ'ק כמסב חוזר לזכויותיו הקודמות כאוחז כשורה. גם הטענה שלא צורף הסכם הלוואה לבקשת הביצוע, נדחתה אחרי שהתברר שההסכם פשוט לא הועבר לתיק בית המשפט בטועות מנהלתית, אך כן צורף במקור.
בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את התביעה במלואה וחייב את הנתבע בתשלום מלוא סכום השיק - 18 אלף שקל - עם חידוש הליכי ההוצאה לפועל. עם זאת, בגלל התקלה בצירוף המסמכים מצד התובעת, השופטת החליטה שלא לפסוק לזכותה הוצאות משפט. זו תזכורת קטנה לכל מי שחותם על צ'ק ואז מקבל טלפון "רק לוודא פרטים", שגם שיחה כזו, אם היא מוקלטת, יכולה להפוך אחר כך לראיה מכרעת נגדו.
