מלחמת איראן עלולה להוסיף מיליארדים לחשבון הריבית של ארה"ב

המלחמה של ארה"ב וישראל מול איראן כבר אינה רק אירוע ביטחוני או גיאופוליטי. בוול סטריט מתחילים לתמחר אותה גם דרך שוק האג"ח, והמשמעות עבור הממשל האמריקאי עשויה להיות תוספת של מיליארדי דולרים בתשלומי ריבית.

החשש המרכזי של המשקיעים הוא שהמלחמה תמשיך להזין אינפלציה, בעיקר דרך מחירי האנרגיה ועלויות הובלה, ותאלץ את הפד לשמור על ריבית גבוהה יותר לאורך זמן. התוצאה היא מכירת אג"ח ממשלתיות אמריקאיות ועלייה בתשואות, בעיקר בחלקים הארוכים של העקום. תשואת אג"ח ממשלת ארה"ב ל־10 שנים עומדת כעת על 4.58%, לעומת כ־4% לפני תחילת המלחמה. מדובר גם ברמה גבוהה משמעותית מהתחזית ששימשה את משרד התקציב של הקונגרס, שעמדה על 4.13% לשנה הנוכחית.

לפי חישובים המבוססים על מודלים של משרד התקציב של הקונגרס, אם התשואה ל־10 שנים תישאר ברמה הנוכחית עד סוף שנת התקציב, שתסתיים ב־30 בספטמבר, תשלומי הריבית של ארה"ב יגדלו בכ־8 מיליארד דולר. הבעיה עלולה להיות חמורה בהרבה אם הרמות הנוכחיות יישמרו לאורך זמן. אם התשואה ל־10 שנים תישאר סביב 4.58% במהלך שנת התקציב 2027, תוספת תשלומי הריבית לממשל האמריקאי עשויה להגיע לקצת יותר מ־30 מיליארד דולר.

כיוון בעייתי

גם לפני הזינוק האחרון בתשואות, תחזיות החוב של ארה"ב כבר הצביעו על כיוון בעייתי. לפי תחזיות משרד התקציב של הקונגרס, תשלומי הריבית צפויים לעלות מכטריליון דולר ב־2026 ל־2.1 טריליון דולר ב־2036, בין היתר בשל הגירעון הפדרלי הגבוה והיעדר התקדמות משמעותית בצמצומו.

• טסו לנופש בארה"ב ומקסיקו, חזרו לסכסוך ובית משפט
• ניהול פיננסי ובריאות הלב: הקשר שמתחיל בחשבון הבנק ומסתיים במערכת הלב
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שר האוצר סקוט בסנט טוען כי התחזיות הללו אינן נותנות משקל מספק לפוטנציאל הצמיחה של הכלכלה האמריקאית תחת מדיניות טראמפ. צמיחה גבוהה יותר אכן יכולה להקל על נטל החוב, משום שהיא מגדילה את בסיס המס ומפחיתה את משקל הריבית ביחס לתוצר. אבל בשוק ההון יש מי שחוששים שהמנגנון פועל כעת בכיוון ההפוך. ביל קמפבל, מנהל תיקים ב־DoubleLine, מזהיר כי עלייה בעלויות המימון עלולה להפוך למעגל שמזין את עצמו: הממשלה משלמת יותר ריבית, נדרשת לגייס יותר חוב, והמשקיעים דורשים תשואה גבוהה עוד יותר.

הסימן הבולט ביותר ללחץ הגיע בשוק הארוך. תשואת אג"ח ממשלת ארה"ב ל־30 שנה הגיעה לרמה הגבוהה ביותר מאז 2007, ובמכרז האחרון נקבעה לראשונה מאז אותה שנה תשואה של 5% על חוב ל־30 שנה. העלייה הזו כבר מתורגמת גם לשוק המשכנתאות ולעלויות המימון של משקי בית וחברות.

הטריגר האחרון היה נתון מדד המחירים ליצרן, שהראה עלייה שנתית של 6% באפריל - הרמה הגבוהה ביותר בארבע שנים. עבור המשקיעים, זהו סימן לכך שעלויות הייצור הגבוהות יעברו בהמשך לצרכנים, ויקשו על ירידת האינפלציה. בעקבות הנתון, ציפיות האינפלציה לשנה קדימה בשוק עלו מעל 4%, והאיצו את גל המכירות באג"ח. החשש הוא שהפד יתקשה להישאר בעמדת המתנה אם מחירי האנרגיה והסחורות ימשיכו לדחוף את האינפלציה כלפי מעלה.

• טראמפ מצנן את ההתלהבות: “לא למהר, אין מקום לטעויות”
• כל מה שצריך לדעת על הנפקת ספייסX
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המנכ"לים מורידים את הכפפות: פחות אמפתיה לעובדים, יותר דרישה...

הבנקים המרכזיים חוששים

בוב מישל, מנהל ההשקעות הראשי בתחום האג"ח, המט"ח והסחורות ב־JPMorgan Asset Management, אומר כי הסיפור של עליית התשואות בעולם הוא במידה רבה סיפור של בנקים מרכזיים שמעדיפים לא לפעול. לדבריו, המשקיעים מעריכים שהבנקים המרכזיים חוששים יותר מהנזק הכלכלי של העלאת ריבית מאשר מהאינפלציה עצמה. מישל מתאר את חזרת "משקיעי האג"ח המשמעתיים" - אותם שחקנים שמענישים ממשלות דרך השוק כאשר הם סבורים שהמדיניות הפיסקלית או המוניטרית רופפת מדי. אם הבנקים המרכזיים לא יגיבו ללחצי המחירים, הוא אומר, השוק עצמו יהפוך את הגיוס ליקר יותר.

העלייה בתשואות הארוכות כבר מציתה דיון בוול סטריט על צעדים אפשריים מצד קובעי המדיניות. אחת האפשרויות היא שהאוצר יגביר את ההסתמכות על חוב קצר מאוד, מה שעשוי להוריד את העלות המיידית של המימון אך להגדיל את הסיכון בעתיד. אפשרות אחרת שנידונה היא מהלך בסגנון Operation Twist, שבו הפד מוכר אג"ח קצרות וקונה אג"ח ארוכות כדי ללחוץ מטה את התשואות הארוכות. רוברט דישנר מ־Neuberger Berman אומר כי מהלך כזה אינו פשוט לביצוע, אך אפשרי, והיעד הסביר יותר יהיה ניהול קצב העלייה בתשואות ולא עצירתה המוחלטת.

בסופו של דבר, רוב המשקיעים היו מעדיפים לראות טיפול ישיר יותר בגירעון - באמצעות העלאת הכנסות ממסים או קיצוץ הוצאות. אלא שכמעט אף אחד מהם אינו מעריך שקיים כיום רצון פוליטי אמיתי לעשות זאת. קנת רוגוף, כלכלן מהרווארד ולשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע, מזהיר כי ארה"ב ומדינות חוב גדולות אחרות לכודות בלחצים פופוליסטיים, וכי קיצור מח"מ החוב יכול להוזיל עלויות בטווח הקצר אך להחריף את ההתאמה אם הריביות יישארו גבוהות לאורך זמן.