איראן באפריקה מארג אינטרסים צבאיים, כלכליים, מדיניים ודתיים
איראן בונה באפריקה רשת השפעה רחבה שחורגת הרבה מעבר לדיפלומטיה: נשק, סחר, עקיפת סנקציות, פעילות דתית וחדירה למוקדי כוח מקומיים. עבור ישראל והמערב, היבשת הופכת לזירת התמודדות אסטרטגית שבה המאבק מול טהראן מתנהל הרחק מהכותרות - אך עם השלכות ביטחוניות וכלכליות
משמעותיות
במאמר הראשון בסדרה (אפריקה זירת ההתמודדות המתפתחת בין המעצמות) סקרתי במבט על את יבשת אפריקה ולמה מעצמות העל ומדינות אחרות מעוניינות להשקיע בה. אלא שמתברר שלא רק שתי מעצמות העל, ארה"ב וסין, לוטשות עיניים לאפריקה. ככל שמעמיקים לחקור בנושא מתברר שגם איראן, המדינה האחראית לכל כך הרבה בעיות בעולם ובראשן טרור בין לאומי, השקיעה לאורך עשורים ועדיין משקיעה משאבים באפריקה.
האינטרסים של איראן באפריקה מגוונים, אבל בראשם ניצבים אינטרסים אסטרטגיים, כלכליים, צבאיים וגם אינטרסים דתיים מובהקים. גם בעצם ימים אלה, כשההנהגה האיראנית מנהלת מאבק איתנים מול ארה"ב, היא ממאנת להרפות וממשיכה לפרוש את מניפת ההשפעה שלה ביבשת המתפתחת. טהראן מטפחת ובונה באפריקה ציר השפעה אנטי מערבי, כולל אופציות לעקיפת סנקציות כלכליות. בנוסף היא בונה מאחזים צבאיים אסטרטגיים במטרה לאתגר את ארה"ב וישראל.
האיראנים שולחים לאפריקה גם אנשי דת, במטרה להעמיק את ההשפעה הדתית והאידאולוגית ביבשת שבמידה רבה נתונה עדיין להשפעות חיצוניות. האם הניסיונות הללו יימשכו? כנראה שכן, לפחות כל עוד לא הוחלף השלטון במדינה השיעית המובילה. האם האיראנים נוחלים הצלחה? התשובה לשאלה הזאת מורכבת. בשורות להלן אצלול יחד עם הקוראים לנושא מרתק זה.
האינטרסים המרכזיים של איראן באפריקה
האינטרסים המרכזיים של איראן באפריקה מתחלקים לארבעה תחומים שהם אינטרסים צבאיים, יעדים כלכליים, יצירת השפעה מדינית ודיפלומטית והנחלת האידיאולוגיה והדת המוסלמית השיעית במדינות יעד משמעותיות באפריקה שנבחרו בקפידה.
מבחינה צבאית, איראן מתמקדת בשני יעדים שהם מכירת נשק למדינות וארגוני טרור והשגת דריסת רגל צבאית משמעותית באמצעות ייצוא זה. על מנת להשיג את היעד פועלת איראן בשיטתיות ליצירת נתיבי הברחה של אמצעי לחימה לארגוני טרור ולפרוקסי שלה במזרח התיכון.
בין השאר הצליחו האיראנים לאורך שנים להבריח אמצעי לחימה לארגון החמאס, שאותם פגשו לוחמי צה"ל במהלך המלחמה שנכפתה על ישראל בעקבות טבח השבעה באוקטובר. מדובר בכמויות נשק אדירות שהוברחו במשך עשורים, אבל גם ברכיבים מתקדמים לייצור טילים וידע טכנולוגי. לאורך עשורים השקיעו האיראנים מאמצים כבירים בקרן אפריקה, בדגש על סודאן, במטרה לשמר ולשפר נתיבי הברחת אמצעי לחימה לארגוני טרור ופרוקסי באזור. אבל המטרה האיראנית איננה ומעולם לא הייתה עזה לבדה.
לאורך השנים העבירו האיראנים נשק, ידע טכנולוגי ואמצעים טכנולוגיים גם לסודאן עצמה, למאלי, לקניה, גינאה וחוף השנהב. אפילו אתיופיה, שנחשבת בדרך כלל ידידותית לישראל, קיבלה מאיראן מל"טים תוקפים ואמצעי לחימה אחרים, שבהם עשה הצבא שלה שימוש במהלך מלחמת האזרחים בטיגראי. בנוסף, איראן משקיעה הון עתק ומאמצים להבריח נשק לארגוני טרור שאיתם ניתן למנות את אל שבאב בסומלי, שלוחת אל קאעדה בניז'ר ובורקינה פאסו, מיליציות בקונגו והתארגנויות שיעיות בניגריה.
- בעיניים ישראליות טראמפ השיג הרבה בסין
- "לישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם"
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- כרוניקה של עיוורון מרצון: מדוע ישראל לא נערכה לאיום הרחפנים?
איראן ממעטת להעביר נשק באופן ישיר ועושה זאת רק באמצעות נתיבי הברחה עקיפים, תוך ניסיון לטשטש את הקשר שלה להעברות הללו. במקביל, האיראנים טורחים על קיום קשרים רשמיים עם מדינות שתחתן הם חותרים. מדינות שתקציבי הביטחון שלהן אינם גדולים ואין באפשרותן לרכוש נשק מתוחכם ויקר, עשויות בהחלט לרכוש נשק איראני ובכלל זה אמצעי לחימה יעילים וזולים שכבר נוסו בשדה הקרב.
את התמורה גובה איראן בכסף מלא או בדרכים אחרות, לרבות העמקת ההשפעה שלה באזורי היעד. אמנם לא ניתן להשוות בין היקפי הייצוא האיראני לבין הייצוא של יריבתה הגדולה באזור, שהיא ישראל, אבל הכספים שנכנסים לקופת האוצר האיראני בדרך זאת בהחלט מסייעים למשטר האיראני לשרוד. לשם השוואה, ישראל ייצאה לאפריקה בשנת 2021 נשק וחימוש בסך כולל של 11.3 מיליארד דולר.
מנגד, הייצוא האיראני לאפריקה באופן כללי נמדד באותה השנה על פי ההערכות בחצי מיליארד דולר בלבד. לסכום הזה יש להוסיף הברחות נשק ואמצעי לחימה, שקשה עד בלתי אפשרי להעריך את הסכומים שלהן. אבל ברור שמדובר בעשרות ואולי מאות מיליוני דולרים לכל היותר.
היעדים הכלכליים של איראן באפריקה
היעד הכלכלי החשוב ביותר של איראן באפריקה הוא בראש ובראשונה לעקוף את משטר הסנקציות המערבי, לפרוץ את הבידוד הבינלאומי ולמצוא שווקים חלופיים לייצוא ולרכישת חומרי גלם חיוניים. איראן מקדמת מזה שנים אסטרטגיה של פיתוח קשרים באפריקה, המגובה בהקצאת ערבויות והשקעה ממשלתיות של מיליארדי דולרים. היקף הסחר של איראן עם עשרות מדינות ביבשת צמח משמעותית ומסתכם על פי ההערכות בסך של 1.3 מיליארד דולר בשנה.
חמשת היעדים הכלכליים המרכזיים של איראן ביבשת הם השגת מחצבים וחומרי גלם בדגש על תוכנית הגרעין, עקיפת סנקציות והלבנת כספים, מציאת שוקי יעד חדשים, פיתוח שווקים קיימים ומציאת נתיבי מסחר חדשים. במאמר קודם (אפריקה זירת ההתמודדות המתפתחת בין המעצמות) נסקרו בהרחבה משאבי הטבע האדירים שאפריקה יכולה להציע, והאיראנים מודעים היטב לחשיבות שלהם. חוץ מאורניום מעוניינים האיראנים בזהב, יהלומים, חומרי גלם ומתכות תעשייתיות חיוניות.
יעד איראני נוסף הוא עקיפת הסנקציות האמריקאיות והאירופאיות המשתקות והלבנת כספים. איראן הקימה חברות קש ורשתות מסחר במדינות כמו קניה, דרום אפריקה וטנזניה במטרה להסוות עסקאות בינלאומיות. ככל שחברת קש כזאת מתגלה ומוטלות עליה סנקציות, מקימים האיראנים חברה אחרת. מאליו מובן שלא ניתן היה לפעול בשיטה הזאת אילו כל מדינות אפריקה היו מחויבות לסנקציות של ארה"ב. לצורך השגת המטרות שלה, טהראן נעזרת באנשי עסקים מהתפוצה הלבנונית השיעית במערב אפריקה המקורבים לחיזבאללה כדי להעביר כספים, להלבין הון ולרכוש מוצרים אזרחיים וצבאיים שארה"ב אוסרת לייצא אותם לאיראן.
יעד כלכלי נוסף של איראן הוא כאמור מציאת שווקי יעד חדשים לייצוא איראני. מדובר בנפט ומוצרים פטרוכימיים. מגבלות השיווק במערב הפכו את אפריקה באופן טבעי לשוק צרכני משמעותי עבור איראן כמדינה ואנשי עסקים פרטיים כאחד. מדובר בשוק יעד של 1.4 מיליארד בני אדם שאמנם ההכנסות שלהם נמוכות, אבל הם עדיין מייצרים הון עתק עבור איראן. היא מייצאת ליבשת נפט, ביטומן, פלדה, מלט ודשנים כימיים אחרים. בנוסף, איראן מעניקה למדינות ולגופים שונים באפריקה גם שירותי הנדסה וטכנולוגיה.
חברות ממשלתיות איראניות מתחרות על מכרזים להקמת תשתיות אנרגיה, זיקוק, סכרים ורשתות חשמל במדינות שונות ביבשת, המכניסים לה מיליארדי דולרים. יחד עם כל אלה שוקדת איראן על אבטחת נתיבי סחר ימיים ויצירת אחיזה בנמלים לחופי היבשת האפריקאית. הרפובליקה האסלאמית עושה כל מה שביכולתה במטרה לתרגם סיוע צבאי וכלכלי לנכסים אסטרטגיים.
דוגמה טובה לאמור לעיל היא סודאן. במשך תקופה ארוכה לחצה איראן על ממשלת סודאן לקבל זכויות להקמת נמל ימי קבוע בים האדום, אחיזה שתאפשר לה לאבטח את נתיבי הסחר שלה ובמקביל לאיים על חופש השיט הבינלאומי כשהחותים עשויים לשמש מכפיל כוח משמעותי בנושא. עד למועד כתיבת שורות אלה הניסיונות לא צלחו וממשלת סודאן לא העניקה לאיראנים את מבוקשם.
בנוסף, דיווחים שהתפרסמו לאחרונה בתקשורת מצביעים על מתחים בין האיראנים לחות'ים, על רקע העובדה שאיראן לא העבירה להם כספים שהובטחו בעבר ולא מסייעת להם בפעילות כמצופה. עקב כך נמנעים החות'ים, נכון למועד כתיבת שורות אלה, מלסייע לאיראנים באופן פעיל במאבק מול ישראל וארה"ב.
שיתופי פעולה איראניים במסגרת גושים אנטי מערביים
הצטרפותה של איראן לגוש הכלכלות המתפתחות הגדולות (BRICS) לצד דרום אפריקה, אתיופיה ומצרים, הפכה את הארגון לפלטפורמה כלכלית שלא ניתן להפריז בחשיבות שלה עבור הרפובליקה האסלאמית. איראן מקדמת מול מדינות הארגון הסכמי סחר במטבעות מקומיים, כשהמטרה המרכזית היא לנטרל את ההשפעה של הסנקציות האמריקאיות והמערכת הפיננסית הגלובלית. ישראל וערב הסעודית מנסות לפעול במגוון אמצעים כנגד ההשפעה האיראנית המתגברת, אבל ההצלחה שלהן מוגבלת.
איראן ניהלה מגעים מתקדמים וחתמה על הסכם עקרוני עם החונטה הצבאית של ניז'ר לרכישה של 300 טון אורניום מרוכז (המוכר בשם "עוגה צהובה") בשווי מוערך של 56 מיליון דולר ארה"ב. בתמורה התחייבה טהרן לספק לניז'ר סיוע כלכלי, מל"טים תוקפים ומערכות נ"מ כדי לסייע לה במאבקה בארגוני הג'יהאד הסונים.
חשיפת המגעים הללו על ידי המודיעין המערבי הובילה למשבר חריף שבסופו גירשה ניז'ר את הכוחות האמריקנים משטחה, ביטלה את הסכמי ההגנה עם וושינגטון והתרחקה מצרפת שהיא למעשה המפעילה של מכרות האורניום במדינה. בנוסף הקצתה קרן הפיתוח הלאומית האיראנית כשני מיליארד אירו לתמיכה במיזמים מסחריים ופרויקטים של חברות איראניות באפריקה. איראן גם הקימה את קרן הפיתוח המשותפת איראן אפריקה, במטרה למשוך השקעות נוספות בהיקף של מיליארדי דולרים ליבשת.
את בנוסף להקצאה של שני מיליארד דולר נוספים לרכישת זיכיונות במכרות אסטרטגיים. תחומי ההשקעה המרכזיים שמעניינים את איראן הם חקלאות, תשתיות אנרגיה ופטרוכימיה, רפואה והקמת קווי ספנות ישירים למערב ומזרח היבשת. בנוסף העמידה "הקרן לביטוח ערבויות ייצוא" של איראן ערבויות בגובה של עד שלושה מיליארד דולר להפחתת סיכונים למשקיעים.
למעשה, מי שמצטרף לפרויקטים האיראנים כאמור לעיל נמצא במצב של WIN WIN. מצד אחד הוא עשוי לייצר רווחים של מיליארדי דולרים. מצד שני הוא לא חשוף כמעט לסיכונים, מה שאומר שהוא פשוט לא יכול להפסיד.
מערך ההשפעה ואישים איראניים מרכזיים הפועלים באפריקה
כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת, שנים בודדות אחרי המהפכה האסלאמית באיראן, החלה הרפובליקה האסלאמית לטפח את הקשרים שלה עם איראן. החשיבות הרבה שאיראן מייחסת לאפריקה באסטרטגיה שלה, באלה לידי ביטוי בעובדה שאישים בכירים ביותר ברפובליקה פועלים אישית לקידום מערך ההשפעה של איראן באפריקה.
המערך הזה מובל על ידי קבוצה מצומצמת של דרג מדיני בכיר, אנשי דת מקומיים המשמשים כפרוקסי ומפקדים בכוח קודס של משמרות המהפכה. דמויות אלו מנהלות את הזרוע הדיפלומטית הגלויה לצד הפעילות הביטחונית החשאית ביבשת.
עדיין לא ניתן לקבוע מה מידת ההשפעה של המלחמה בין ארה"ב וישראל לבין איראן על המערך הזה, אבל ברור שאיראן תעשה כל שביכולתה על מנת לשמר אותו.
ההנהגה המדינית והדיפלומטית בטהראן
פזשכיאן, עראקצ'י וחמיד שריהארי שלושת האנשים הללו מקדמים את האינטרסים של איראן באפריקה תוך ניצול המעמד וההשפעה שלהם לכאורה באיראן לייצר ממשקים נוחים במדינות היעד. נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, מקדם באופן אישי את הידוק היחסים עם משטרים צבאיים באפריקה. בכך הוא מיישם מדיניות ארוכת שנים שיושמה היטב גם בימי הנשיא הקודם ראיסי.
פזשכיאן מארח משלחות ביטחוניות מאפריקה שהמטרה שלהן היא לחתום על עסקאות נשק וסיוע. בפברואר השנה, זמן מה לפני המתקפה המשותפת של ישראל וארה"ב באיראן, אירחה הרפובליקה האסלאמית את שר ההגנה של בורקינה פאסו, גנרל סלסטין סימפורה בטהראן. במהלך הביקור נחתמה עסקה מול שר ההגנה האיראני עזיז נאסירזאדה לאספקת טכנולוגיה צבאית, כטב"מים וטילים בתמורה לגישה למשאבי טבע.
אישיות איראנית נוספת המעורבת בפעילות מול מדינות באפריקה הוא עבאס עראקצ'י, שר החוץ של איראן. הוא מוביל את המתקפה הדיפלומטית הגלויה של איראן באפריקה ופועל באופן אינטנסיבי מול פורומים כמו גוש ה-BRICS ומדינות אפריקה בדגש על דרום אפריקה, ניז'ר ומאלי. זאת במטרה לעקוף סנקציות אמריקניות ומערביות ולהבטיח גישה למשאבי טבע.
צד נוסף של הפעילות האיראנית באפריקה הוא, כאמור, ייצוא המהפכה האסלאמית. בנושא הזה האיש הפעיל ביותר הוא אייתוללה חמיד שהריארי, מזכ"ל "האסיפה העולמית לקירוב בין המקומות האסלאמיים". שריהארי הוא למעשה האדריכל הראשי של ייצוא המהפכה האסלאמית והשפעת הדת השיעית באפריקה. האיש פועל באמצעות הזמנה ומימון של מנהיגים מוסלמים אפריקאים לטהראן ומימון פעולות שלהם בארצותיהם. נוסף על הפעילות כאמור לעיל, שוקדת איראן כל פעילות דתית באמצעות פרוקסי באפריקה.
האיש המזוהה ביותר עם השפעת איראן ביבשת הוא אבראהים זקזאקי הניגרי. זקזאקי הוא מנהיג "התנועה האסלאמית של ניגריה", ארגון שיעי פרו איראני ענק. הוא פועל בתיאום ישיר עם טהראן, מקדם את האג'נדה של ח'אמינאי, ומפעיל קרנות דתיות (כמו "קרן השוהדא") המרחיבות את רשת ההשפעה האיראנית גם לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ודרום אפריקה.
לא ברור אם ואיך תימשך הפעילות הזאת בעידן שאחרי חאמינאי, אבל אני סבור שאם המשטר לא ישתנה, איראן תחזור עם תום המלחמה לפעול באפריקה באופן זהה.
זרועות הביטחון והפעילות החשאית האיראנית באפריקה
מעבר לפעילות המדינית והכלכלית, מנהלות דמויות צבאיות בכירות באיראן שיתופי פעולה צבאיים שרק הולכים ומתהדקים ככל שעובר הזמן. הבכיר ביניהם הוא רמטכ"ל צבא איראן, עבד אלרחים מוסאווי, המנהל באופן ישיר את שיתופי הפעולה עם צבאות באפריקה. מוסאווי נפגש לעיתים מזומנות עם ראשי צבאות מהיבשת כדי לתאם אספקת כטב"מים (שסופקו כאמור לעיל לסודאן ואתיופיה) וכן הקמת בסיסים ימיים שהמטרה שלהם היא לאבטח את נתיבי השיט והעברות האמל"ח מאיראן לשלוחיה באזור, לרבות חמאס.
מאליו מובן שהמודיעין הישראלי מפקח באופן הדוק ומתמשך על התפתחות הקשרים כאמור ועושה ככל שביכולתו ליירט משלוחים, בדגש על משלוחי נשק ואמל"ח המיועדים לארגוני טרור בעזה וביהודה ושומרון, או לארגוני פרוקסי איראנים הפועלים נגדה. ניתן להעריך במידה רבה של וודאות שככל שמתפתחת הזדמנות מבצעית, פועלת ישראל על מנת ליירט את המשלוחים הללו. לעיתים מדווחים אמצעי התקשורת על פעילות כזאת או אחרת, אבל למיטב הבנתי הצנועה הרוב המכריע של הפעילות הישראלית נותר חסוי.
בכירים איראנים נוספים הפועלים באפריקה הם מפקדי יחידה 400 של כוח קודס, היא יחידת המבצעים המיוחדים של משמרות המהפכה. היחידה הזאת אחראית על הקמת תאי טרור חשאיים ביבשת, גיוס סוכנים מקומיים ותכנון פיגועים נגד מטרות ישראליות ומערביות. על פי ידיעות שהתפרסמו בתקשורת הגלויה נחשפו התארגנויות כאלה בקניה, טנזניה וניגריה.
המאבקים בין איראן לבין ישראל באפריקה נמשכים, כאמור, מתחת לרדאר ללא הפסקה. להערכתי בסיום המלחמה בין ארה"ב וישראל לבין איראן, אם השלטון באיראן לא יתחלף יתגבר המאבק בין ישראל ואיראן על אדמת אפריקה. זה דבר שיש לקחת אותו בחשבון ולהיערך אליו היטב, משום שעשויה להיות לו השפעה משמעותית על הבטחון של מדינת ישראל.
יעדים מדיניים ודיפלומטיים של איראן באפריקה
מעבר ליעדים הכלכליים והצבאיים שהוסברו לעיל על קצה המזלג, הציבה איראן לעצמה יעדים מדיניים ודיפלומטיים משמעותיים באפריקה. במסגרת זאת שוקדים האיראנים על יצירת בריתות בינלאומיות והידוק הקשרים עם מדינות אפריקאיות, במטרה לייצר גוש תומך בפורומים בינלאומיים נגד לחצים מערביים.
למעשה, איראן מנסה לייצר אלטרנטיבה למערב כשחיזוק הקשרים עם מדינות אפריקה אמור להוות תחליף מדיני וכלכלי למדינות המערב, שעדיין נתפסות בהן כקולוניאליסטיות. הרפובליקה האסלאמית פועלת בשיטתיות לטיפוח, הגנה והפעלה של המיעוטים השיעיים והקהילות השיעיות לבנוניות הגדולות הפזורות ברחבי היבשת לצרכיה האסטרטגיים. באמצעות נציגיה באפריקה, איראן מנצלת היטב את המשקעים האנטי מערביים שנותרו במדינות שונות ביבשת תוך שהיא מציגה את עצמה באלטרנטיבה ראויה.
אבל מעבר למשקעים כאמור, הבעיה החמורה ביותר של המערב היא ההזנחה ארוכת השנים של אפריקה והעדר ניסיון אמיתי לסייע בבעיות היסוד של היבשת. זאת ועוד – מדינות שונות במערב ניצלו מלחמות וסכסוכים באפריקה על מנת לייצר לעצמן רווחים באמצעות מכירת נשק, אמצעי לחימה וטכנולוגיות שרק ליבו את הסכסוכים וגרמו הרס ואובדן עצום של חיים. המערב השתיק את המצפון שלו באמצעות פעולות הומניטריות שונות כולל סיוע במזון, סיוע רפואי וטכנולוגי ואחר. האם היה ניתן לנהוג אחרת? לא ברור.
לדעתי הצנועה, אי אפשר לשפוט פעולות של מדינות וגופים מערביים באפריקה שבוצעו בעבר מנקודת מבט עכשווית. מנגד ברור שנקודת המוצא של מעצמות ומדינות עשירות במערב הייתה שיבשת אפריקה היא ממילא נחשלת, כל מה שחשוב הוא לייצר השפעה ורווחים והשאר יסתדר מעצמו.
אחת המדינות שהבינה את המצב טוב יותר מהאחרות היא ישראל, ששקדה לאורך עשורים על יצירת מארג של קשרים וסיוע לאפריקה. ברור שהסיוע הישראלי לא היה חף מאינטרסים, אבל הוא בהחלט השיג תוצאות טובות במקומות רבים.
עם זאת, הוואקום שמדינות המערב הותירו באפריקה עם תום העידן הקולוניאליסטי נוצל היטב על ידי איראן. כיום נדרשת מידה רבה של נחישות מצד ישראל, ארה"ב ומדינות שהשמירה על הסדר העולמי חשובה להן, אם יש בכוונתן למתן או אף להחליש במידה ניכרת את ההשפעה האיראנית באפריקה.
