סין מקבלת אינפלציה מהמפעלים - אבל הצרכן עדיין חלש

הנתונים מסין מציגים את הבעיה של הכלכלה השנייה בגודלה בעולם: המפעלים מרגישים עליית מחירים, אבל הצרכן הביתי עדיין חלש. מדד המחירים לצרכן עלה ביוני ב-1% לעומת יוני שעבר, מתחת לציפיות לעלייה של 1.1% ומתחת לקצב של 1.2% במאי. גם מדד הליבה, שמנטרל מזון ואנרגיה, עלה ב-1% בלבד, לעומת 1.1% בחודש הקודם. מחירי המזון ירדו ב-1.6%.

במקביל, מדד מחירי היצרן קפץ ב-4.1% לעומת השנה שעברה, מעל 3.9% במאי, והגיע לקצב הגבוה ביותר מאז יולי 2022. זהו שינוי חד אחרי תקופה ארוכה שבה סין סבלה מלחצי דפלציה במפעלים. אבל גם כאן צריך לקרוא נכון את הנתון: במונחים חודשיים מדד מחירי היצרן ירד ב-0.3%, כך שחלק מהזינוק השנתי נובע מבסיס השוואה נמוך ומהשפעת מחירי האנרגיה והסחורות אחרי הטלטלה במזרח התיכון.

המשמעות המאקרו חשובה: זו אינפלציה שמגיעה בעיקר מצד העלויות, ולא מצד ביקוש צרכני חזק. מפעלים משלמים יותר על אנרגיה, חומרי גלם, רכיבים וציוד, אבל מתקשים לגלגל את העלויות ללקוחות. כאשר מחירי היצרן עולים ומדד המחירים לצרכן מתקרר, המרווחים של החברות נשחקים. זו אינה סביבה נוחה לרווחיות, גם אם הייצור והיצוא נראים חזקים.

הכלכלה הסינית נראית כעת כמו שני משקים שונים. בצד אחד נמצאים התעשייה, היצוא, השבבים, ציוד ה-AI והחברות שמחוברות לביקוש גלובלי. מדד מנהלי הרכש הרשמי של הייצור עלה ביוני ל-50.3 נקודות, מעל הצפי ומעל רף ההתרחבות, כאשר ביקוש חיצוני ותחומי טכנולוגיה שקשורים ל-AI תמכו בפעילות. בצד השני נמצאים משקי הבית, שעדיין מושפעים מירידת ערך הנדל"ן, זהירות בצריכה ואמון צרכני שטרם חזר לרמות שלפני המשבר.

הבעיה של בייג'ינג: הצמיחה מגיעה מהמקום הפחות נוח

לממשלה הסינית נוח יותר להישען על ייצור, תשתיות ויצוא. אלה כלים שהיא יודעת להפעיל: אשראי, השקעות ציבוריות, תמיכה בתעשייה, סיוע ליצרנים והכוונת בנקים. אבל זו גם בדיוק הבעיה. המודל הזה כבר יוצר עודפי כושר ייצור, מלחמות מחירים ומתיחות סחר מול ארה"ב ואירופה. כאשר הצרכן המקומי חלש, סין מייצרת יותר ממה שהיא קונה, ומנסה לשלוח את העודף החוצה.

רואים את זה היטב בשוק הרכב. ביוני מכירות הרכב הפרטי בסין ירדו ביותר מ-20% לעומת השנה שעברה, אבל היצוא זינק ויצוא רכבי האנרגיה החדשה יותר מהכפיל את עצמו. כלומר, הצרכן הסיני קונה פחות, אבל מפעלי הרכב ממשיכים לייצר ולדחוף לשווקים בחו"ל. זה מסביר למה BYD, צ'רי, ג'ילי ויצרניות נוספות הופכות את העולם לשוק יעד מרכזי, בזמן שבבית הן מתמודדות עם ביקוש מתון ומלחמת מחירים.

גם שוק ה-AI נכנס למשוואה. הביקוש העולמי למחשוב, שבבים, זיכרון וציוד תקשורת תומך בחלק מהתעשייה הסינית, גם תחת מגבלות היצוא האמריקאיות. חברות כמו עליבאבא מנסות לבנות סיפור של מודלים זולים, ענן ושימוש ארגוני רחב, בעוד יצרני ציוד ורכיבים נהנים מהביקוש לדאטה סנטרים. אבל זהו ביקוש שמגיע בעיקר מחברות ומיצוא, פחות ממשקי בית סיניים.

מכאן מגיעה הדילמה של קובעי המדיניות. מצד אחד, הנתונים התעשייתיים והיצוא נותנים לבייג'ינג תחושת ביטחון: הכלכלה עדיין צומחת, הייצור עובד והיעד הרשמי לשנה - סביב 4.5% עד 5% - עדיין נראה בהישג יד. קרן המטבע אף העלתה את תחזית הצמיחה של סין ל-4.6%, בין היתר בזכות ייצור מתקדם, יצוא והשקעות תשתית שהוקדמו. מצד שני, בלי התאוששות בצריכה הפרטית, הצמיחה נשארת חד-צדדית ופגיעה יותר לזעזועים חיצוניים.

זו גם הסיבה שהשווקים מסתכלים כעת על ישיבת הפוליטביורו בסוף יולי. אם הנתונים ימשיכו להראות פער בין תעשייה חזקה לצרכן חלש, ייתכן שבייג'ינג תידרש לתמריצים ממוקדים יותר למשקי הבית, לשוק הנדל"ן ולצריכה. אבל כל עוד היצוא והתעשייה מחזיקים את המספר הכללי, הממשל עשוי להעדיף צעדים מדודים ולא חבילת תמרוץ גדולה.

• סין פותחת את הדלת לאנבידיה: ענקיות ה-AI עשויות לקבל אישור לרכוש שבבי H200
• סין לא מחפשת אילון מאסק אחד - כבר פועלות בה 400 חברות חלל פרטיות

הנתון של יוני אומר למשקיעים שסין עדיין לא יצאה מהבעיה המרכזית שלה. אינפלציית היצרן מלמדת על עלויות גבוהות יותר ועל פעילות תעשייתית מסוימת, אבל האינפלציה הצרכנית החלשה אומרת שהביקוש המקומי עדיין רך. זו אינה כלכלה שנמצאת בדפלציה עמוקה, אבל גם אינה כלכלה עם צרכן חזק שמושך צמיחה בריאה. כל עוד הפער הזה נמשך, מניות התעשייה, היצוא וה-AI יכולות להמשיך ליהנות מסיפור צמיחה נקודתי, בזמן שהשוק הרחב בסין יישאר תלוי בשאלה אחת: מתי משקי הבית יחזרו לפתוח את הארנק.