נתן לאחותו קרקע במתנה, התחרט - מה קבע ביהמ"ש?

הסיפור הזה מתחיל, כמו סיפורים רבים שמגיעים לבתי המשפט לענייני משפחה, ביחסים משפחתיים שנראו תקינים - ומסתיים בסכסוך חריף על קרקע. ב-2003 נפטר אביהם של הצדדים, ובמסגרת הסכם חלוקת העיזבון שלו הועברו זכויותיו בחלקת אדמה בשטח של כ-5,100 מ"ר לאח, שנכנס למעשה לנעלי האב כראש המשפחה. כתשע שנים מאוחר יותר, באוגוסט 2012, החליט האח להעביר לאחותו 1,000 מ"ר מאותה קרקע חקלאית - במתנה, בלי שקל אחד בתמורה. הצדדים פנו לעורך דין שהוא קרוב משפחה, חתמו על תצהירי מתנה, על שטר מכר ללא תמורה, על הצהרות לרשות המסים, ואף על ייפוי כוח בלתי חוזר.

בתצהיר שעליו חתם, הצהיר האח בבירור כי, "הסתלקותי כנ"ל הנה סופית ואין חזרה ממנה והיא מחייבת אותי ואת יורשיי אחריי". העסקה אף דווחה כאמור לרשות המסים, שהכירה בה כעסקת מתנה בין קרובים, העניקה פטור ממס שבח והנפיקה אישור לרישום בטאבו. הכל נראה חתום, סגור ומוכן. אלא שדבר אחד לא קרה - הרישום בלשכת המקרקעין מעולם לא הושלם.

מה קרה אחר כך? לפי גרסת האח, כבר יום אחרי החתימה הוא פנה לעורך הדין וביקש לבטל את העסקה. בכתב ההגנה הוא טען שהודיע על כך גם לאחות "באופן חד משמעי ובלתי משתמע לשני כיוונים". אלא שבחקירתו בבית המשפט, התמונה נראתה אחרת לגמרי. האח הודה שמעולם לא דיבר עם אחותו על ביטול העסקה ולא הודיע לה דבר. גם עורך הדין אישר שלא מסר לאחות הודעה אישית, אלא רק ביקש "דרך המשפחה" שתגיע אליו לחתום על תצהיר ביטול - פגישה שמעולם לא התקיימה.

השופטת פטל לא התרשמה מגרסאות האח המשתנות. בפסק הדין היא ציינה שבתחילה הכחיש האח את עצם החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ולאחר מכן הודה שחתם. בתחילה הוא טען שהאחות כפתה זאת עליו, ובהמשך הוא אישר שחתם מרצונו. ואז הגיע הרגע המכריע בחקירה, כשנשאל מדוע בכלל ביקש לבטל, הוא ענה כי, "פשוט מאוד, זה עניין פנימי". כשנלחץ עוד, הודה כי, "הייתי מצטער. אני לא רוצה לתת למישהו אחר, אפילו לאחים שלי אני לא נותן". ובסוף גם עלה שהאחים האחרים לחצו עליו לבטל את המתנה: "כולם אמרו לא, אז אמרתי מה עשיתי".

• אח נגד אח: מי הבעלים של הבית שהאבא בנה?
• העביר לבת זוגו יותר ממיליון שקל, ונשאר בלי כלום
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האח רשאי לחזור בו כל עוד העסקה לא השולמה?

את טענת האח שהעסקה נעשתה למראית עין, כלומר שבפועל מדובר היה בעסקת מכירה ולא במתנה, דחתה השופטת בקצרה. היא ציינה שטענה זו הועלתה לראשונה רק בסיכומים ולא נטענה בכתב ההגנה, שהאח עצמו אישר שמדובר בהתחייבות ללא תמורה, ושלא הוכחה שום העברת כספים במסגרת העסקה. גם רשויות המס הכירו בעסקה כמתנה.

השאלה המשפטית המרכזית היתה האם האח רשאי לחזור בו מהמתנה. חוק המתנה קובע שכל עוד המתנה לא הושלמה, רשאי הנותן לחזור בו - אלא אם הוא ויתר על הזכות הזו בכתב. כאן, קבעה השופטת, האח גם הצהיר בתצהיר שהמתנה "סופית ואין חזרה ממנה", וגם חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר. שני המסמכים האלה, על פי הפסיקה, מהווים ויתור על הזכות לחזרה מהמתנה.

גם את טענת ההתנהגות המחפירה של האחות, שמאפשרת על פי החוק ביטול מתנה גם לאחר ויתור - דחתה השופטת. האח עצמו הודה בחקירתו שהאחות "לא עשתה לו רע", שהיא מטפלת באמם, ושהסיבה לביטול היא "עניין פנימי" שלו. את הטענה לגבי "תלונות שווא" שהגישה האחות במשטרה, דחתה השופטת וציינה כי התלונה הוגשה הרבה אחרי שהאח טען שביטל את העסקה, ושהאחות טענה שהגישה תלונה כי האח היכה אותה - טענה שלא נסתרה.

• שוכר עזב באמצע חוזה, המשכיר תבע 26 אלף - כמה יקבל?
• בג"ץ מבקש למנות שופטים מחוזיים קבועים בחיפה ובבאר שבע; לוין ישיב
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• שילם 4,200 ש' למוסך על תיקון שלא בוצע - וזה הפיצוי

השופטת קיבלה את התביעה במלואה, הורתה על אכיפת הסכם המתנה, וחייבה את האח בתשלום הוצאות משפט בסכום של 15 אלף שקל. מי שחותם על תצהיר מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר, בזמן שהוא מיוצג ומבין על מה הוא חותם - לא יכול פשוט להתחרט כעבור שנים, בייוחד כשהסיבה האמיתית היא לחץ משפחתי ולא התנהגות מצד מקבל המתנה.