האב העניק במתנה מגרש לבנו, ניסה לחזור בו - ונדחה גם בבית המשפט העליון

מחמוד עאסלה העניק במתנה מגרש לבנו, עבד אל-רחמן עאסלה, ואינו יכול לחזור בו כעת בטענה שמדובר היה בהעברה בנאמנות בלבד. כך קובע שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, בדחותו את ערעורו של מחמוד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל.

בשנת 2007 נרשמו על שמו של עבד אל-רחמן שתי חלקו שרכש מוחמד. שנתיים לאחר מכן החליף אותן עבד אל-רחמן, בהסכם עם חברת הימנותא של הקרן הקיימת שמאחוריו עמד מוחמד, ב-3.5 דונמים אחרים. בהמשך מכר מוחמד שני דונמים והמחלוקת התמצתה בדונם וחצי שנותרו, אותם מכר עבד אל-רחמן בשנת 2018 ב-200,000 שקל.

מוחמד ביקש לבטל את המכירה, בטענה שהקרקע שייכת לו ונרשמה על שם בנו בנאמנות בלבד; בהמשך טען (בגרסה כבושה), כי בנו נושא את שמו של אביו-שלו והקרקע נרשמה על שמו מתוך כבוד לאב-הסב וכדי שתשא ברכה. השופטת המחוזית עינב גולומב דחתה את התביעה באומרה, כי על מוחמד מוטל נטל כבד לסתור את הרישום ואת החזקה שבנסיבות העניין אכן מדובר במתנה, והוא לא עמד בו. הוכח שמוחמד נתן לילדיו קרקעות או כסף לרכישתן, והוא אף תמך כספית בחתונתו של עבד אל-רחמן ובמימון הגנתו בהליך פלילי נגדו.

גולומב ציינה, כי מוחמד אכן ביצע עסקאות בחלק מן השטח, אך התמונה הראייתית הכוללת מלמדת שהבעלים הוא עבד אל-רחמן. מוחמד לא הוכיח שנהג מנהג בעלים בקרקע, ורישומה על שמו של עבד אל-רחמן הייתה הליך סדור ומתוכנן - בפרט כאשר מדובר באיש עסקים מנוסה כמו מוחמד.

חזקה עובדתית הפוכה

בדחותו את ערעורו של מוחמד מציין שטיין, כי אמנם קיימת חזקה הניתנת לסתירה לפיה הבעלים של רכוש הוא ממי ששילם תמורתו. אולם, "חזקה כאמור חלה רק כאשר אין סיבה טובה להניח כי מי שהוציא מכיסו סכום כסף ניכר לטובתו של אדם אחר חפץ להעניק לאותו אדם מתנה יקרת-ערך - כפי שנהוג, למשל, בין הורים לילדיהם.  סיבה טובה כאמור מתקיימת במצב דברים בו משלם הכסף דואג למחסורו ולצרכיו של הבעלים הרשום. כזו היא, באופן פרדיגמטי, מערכת היחסים שבין הורה לילדיו - ככל שנסיבות המקרה מראות כי הקשר ביניהם יוצר הנחה מהסוג הנדון.

"...במצבים כגון דא, חלה חזקה עובדתית הפוכה - חזקת המתנה, לפיה ההורה התכוון להעניק את הנכס במתנה לילדו מבלי לשמור לעצמו זכויות בנכס. לאחר שנמצא כי קמה חזקת  המתנה, מועבר אל ההורה הנטל להוכיח כי לא התכוון ליתן את הנכס במתנה לילדו".

שטיין קובע, כי אין סיבה להתערבות חריגה של ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, המבססות את המסקנה שמוחמד אכן העניק במתנה את הקרקע לעבד אל-רחמן. לראיות העובדתיות יש להוסיף את רישום הקרקע על שמו של עבד אל-רחמן: "על כתפי המערער, כמי שמבקש לטעון נגד הרישום ולהוכיח כי הוא-הוא בעלי המקרקעין, מוטל נטל כבד מאוד" - בו לא עמד.

מוחמד חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל. השופטים דוד מינץ ויעל וילנר הסכימו עם שטיין. את מוחמד ייצג עו"ד חסאן בסתוני, את עבד אל-רחמן ייצג עו"ד עזמי נסאר, ואת הרוכש (עבד נסאר) - עו"ד חלו מרוא.