רישום מקרקעין

תושבים שטענו לגביית מס רטרואקטיבית בניגוד לחוק ביקשו לנהל תובענה ייצוגית נגד מנהל מס שבח ורשויות המדינה, אך בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי החיוב נעשה כדין, מתח ביקורת חריפה על אופן ניסוח הבקשה, והבהיר כי מי שלא דיווח על רכישת זכויות במקרקעין - לא יוכל לטעון לפטור בדיעבד

עמדתם של רוכשי הדירות התקבלה על ידי המחוזי מרכז לוד, שאישר להחיות חברת נדל"ן שפורקה, במקביל למינוי עורך הדין שלהם לכונס נכסים לצורך רישום הזכויות בטאבו. בניגוד לעמדת משרד המשפטים, נקבע כי פיצול ההליך לשני הליכים נפרדים רק יכביד על הצדדים ויבזבז משאבים שיפוטיים, ללא כל הצדקה עניינית

רוכשת דירה שקיבלה את אישורי הפטור מהיטל השבחה וממס שבח רק כשנתיים לאחר מועד המסירה הגישה תביעה של 169 אלף שקל, בטענה כי המוכרת חייבת בפיצוי המוסכם לפי ההסכם. בית משפט השלום בהרצליה דחה את התביעה, אך דווקא קיבל חלקית את התביעה נגד עורך הדין, שטיפל בשני הצדדים בעסקה. השופט קבע כי בהסכם לא נקבע מועד שהופך את האיחור להפרה יסודית, אך גילה רשלנות בטיפול של עורך הדין, וחייב אותו בפיצוי

החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ.  על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים

יורשי הקבלן טענו כי לא בטוח שהדירה אכן שולמה ולכן אין להכיר בהעברת הזכויות לקונה המקורי, שהעביר אותה לבתו וזו מכרה אותה לתובעים. השופט קבע כי הראיות מצביעות על כך שהעסקה הושלמה בשנות ה-80, וכי טענות היורשים הן ספקולציות בלבד. בפסק הדין פורטו משמעותה של החזקה שנמסרה כבר אז, הראיות למס שבח ומס רכישה, והתנהלות היורשים לאורך השנים. הדירה תירשם על שם התובעים

השופט קיבל את גרסת האם והאחות ל', שפירטו כיצד נוצלה האם על ידי ילדיה והובלה לחתום על מסמכים שהיא לא הבינה. מלבד ההטעיה והעושק, נחשפה גם התנהגותו המחפירה של הבן י' - לדברי השופט, הבן הקים קיר בבית וחילק אותו לשתי יחידות דיור - הוא התגורר ביחידה הגדולה, בעוד שהאם, ל' ונכדה בן ה-18 הצטופפו בחלק הקטן והחשוך

שתי נשים חיו בזוגיות במשך כארבע שנים, גידלו יחד שני ילדים משותפים, ורכשו דירה משותפת. ההון העצמי שהביאה כל אחת לרכישה היה שונה: אחת השקיעה 910 אלף שקל ואילו השנייה תרמה 200 אלף שקל. את המשכנתא הן שילמו בחלקים שווים. בהתאם לכך, הדירה נרשמה כך שהראשונה החזיקה ב-64% מהזכויות והשנייה ב-36%. לאחר פרידתן טענה הראשונה כי נפלה טעות ברישום הזכויות - לרעתה

בית המשפט קבע שהמגרש שנרשם על שם הבן, נכה צה"ל, לא שייך לו בפועל אלא לאביו המנוח, שהמשיך לשלם את כל ההוצאות הכרוכות ברכישה. לפי פסק הדין, "לא ניתן לראות ברישום הנכס כהענקת מתנה, כאשר האב המשיך לשלוט בנכס, לנהל את ענייניו הכספיים ולקבל את דמי השכירות"