האמא שילמה 2.5 מיליון שקל, החתן תבע מחצית: למי שייך הנכס?

כשזוג מתגרש, מתחיל המרוץ על הנכסים. אבל מה קורה כשהדירה שבמחלוקת שייכת, לפחות לפי הטענה, לא לאחד מבני הזוג - אלא לאמא של האשה? בית המשפט לענייני משפחה נדרש באחרונה לאחד מהסיפורים הבין-דוריים המסובכים ביותר שיכול להיות: אמא, בת, גרוש - ובית שיכול לשנות הכל.

האמא, שמכרה שתי דירות שהיו בבעלותה וגייסה כ-2.5 מיליון שקל, איתרה נכס שנמכר בהתמחרות ורצתה לקנות אותו. אבל כאן נכנסים שיקולי מס לתמונה: מכיוון שהיו רשומות על שמה דירות נוספות, מס הרכישה שהיה עליה לשלם כבעלת דירה נוספת היה גבוה יותר. הפתרון? לרשום את הנכס על שם הבת, שאינה בעלת דירות. כך שילמה האמא 2 מיליון שקל עבור הנכס ועוד 274 אלף שקל להלוואה לשיפוץ, ורשמה את הכל על שם בתה.

ב-31 באוגוסט 2017 נחתם הסכם בכתב בין האמא לבת. בהסכם נקבע שהכספים ניתנו לבת בהלוואה, שהאמא תנהג בבית מנהג בעלים כל עוד ההלוואה לא נפרעה, ושהיא תהיה מי שחותמת על חוזי שכירות ומקבלת את דמי השכירות מיחידת הדיור. באותו היום החתן - בעלה של הבת - הגיע למשרד עורכת הדין וחתם על תצהיר שבו הצהיר בשחור על גבי לבן: "ידוע לי כי לי ולאשתי אין כל זכויות בדירה ולא השקענו בדירה ולא נשקיע בדירה כספים שלנו".

כשהנישואין הגיעו לקצם, ב-2023, הגיש הגרוש תביעה לפירוק שיתוף בנכסים, כולל הנכס שרשום על שם אשתו לשעבר. לטענתו מדובר בדירה שנרכשה בתקופת הנישואים, רשומה על שם אשתו לשעבר, ולכן הוא זכאי למחצית ממנה. את חתימתו על התצהיר מלפני שנים הוא ניסה לפסול, בטענה שלא ידע על מה חתם ולא ניתנה לו שהות לעיין במסמך. בנוסף, ניסה הגרוש להיאחז בהצהרת הון שהוגשה לרשויות המס ב-2020, שבה הצהירו בני הזוג כי הנכס בבעלותם ושהשקיעו בו כ-2.9 מיליון שקל. לדבריו, "אין ולא יכול להיות חולק כי הנכס נרכש באמצעות הלוואה שהאם העבירה לטובת הבת".

• רשם דירה על שמה, סמך עליה - כשהתגרשו טענה שהדירה היא מתנה
• תשע שנים לא רשמו את הנכס - וביהמ"ש פסק שזה בסדר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט: "הכסף מדבר"

השופטת לא התרשמה מהטיעונים. הראיות הצביעו חד-משמעית על האמא כמי שמימנה את כל הרכישה, ניהלה אותה מא' ועד ת', חתמה על חוזי שכירות ואף היתה זו שאליה פנו השוכרים בכל בקשה. הגרוש? לא השתתף בתשלום עבור שום דבר - לא דמי תיווך, לא תמורת הרכישה, לא מס רכישה. כשנשאל הגרוש בחקירה הנגדית ישירות "אדוני השקיע שקל על רכישת הבית?", היתה תשובתו: "לא". גם ניסיונו לטעון שהשקיע בנכס באמצעות בניית פרגולות בשווי של 50 אלף שקל, לא התקבל. לא היתה בידיו שום קבלה. בחקירה הנגדית הוא הסביר שקנה חומרים "אצל הבני דודים" ולכן אין חשבוניות.

אחד הרגעים החזקים בפסק הדין היה חישוב פשוט שעשתה השופטת: לפי טענת הגרוש, בני הזוג שילמו לאמא כ-7,000 שקל בחודש - 4,200 שקל ישירות ועוד כ-2,800 שקל מדמי שכירות של יחידת הדיור. האמא השקיעה כ-2.5 מיליון שקל. בחישוב פשוט, החזר ההלוואה אמור היה להימשך כ-30 שנה, כלומר עד שהאמא תגיע לגיל 104. מדובר ב"תוצאה בלתי סבירה שמעידה על חוסר הגיון כלכלי בטענת ההלוואה", קבעה השופטת בהחלטתה. לשאלה נוספת גם לא מצא הגרוש תשובה: אם בני הזוג לקחו הלוואה מהאמא, מדוע היא זו שנטלה הלוואה בנקאית לשיפוץ הנכס? ובחשבון הבנק המשותף של בני הזוג היה באותה העת סכום של יותר מ-250 אלף שקל. מדוע לא שילמו הם את השיפוץ?

הצהרת ההון שבה הצהירו בני הזוג שהנכס בבעלותם, שאותו ניסה הגרוש להציג כראיה, נדחתה. הבת הסבירה שרואה החשבון שלה הנחה אותה לכלול את הנכס בהצהרה כי הוא רשום על שמה. בית המשפט קבע שרישום נכס בהצהרת הון אינו קובע בעלות בנכס - "הכסף מדבר", כפי שנקבע בפסיקה: מי ששילם את התמורה הוא הבעלים.

• בגדה, חתמה, הפסידה - אבל בית המשפט החזיר לה הכל
• אישרה את ההסכם בבית המשפט, חזרה בה - ותשלם ביוקר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

בסופו של דבר קיבלה השופטת קיבלה את התביעה במלואה. הנכס ייצא מרשימת הנכסים הכפופים לאיזון המשאבים בין הגרושים. תיקון הרישום בטאבו יועבר משם הבת לשם האמא. ובנוסף, הגרוש יחויב לפנות את הנכס.