היום לפני: הוועדה ששינתה את מערכת הבנקאות בישראל והמהלך שהקפיץ את מטבע הקריפטו ב-40% ביום

16 באפריל 2018 - ציוץ של אילון מאסק מקפיץ את מטבע הדוג'קוין בעשרות אחוזים

ב-16 באפריל 2018 נרשמה תנועה חדה במיוחד במטבע הדיגיטלי Dogecoin, כאשר מחירו זינק בכ-40% בתוך שעות ספורות. מדובר במטבע שנוצר במקור כבדיחה אינטרנטית, אך נסחר בפועל בשוק הקריפטו, עם שווי שוק שנע באותה תקופה סביב 250-300 מיליון דולר. המחיר ליחידה היה נמוך מאוד, חלקי סנט בודדים, אך נפח ההיצע הגדול הוביל לכך שגם תנודות קטנות במחיר תורגמו לשינויים משמעותיים בשווי הכולל.

העלייה הגיעה לאחר ציוץ שפרסם אילון מאסק, שהתייחס למטבע באופן הומוריסטי. מאסק כתב: "דוג'קוין עשוי להיות מטבע הקריפטו האהוב עליי. הוא די מגניב". למרות האופי הלא רשמי של הפרסום, השוק הגיב במהירות. בתוך זמן קצר נרשמה עלייה חדה במחזורי המסחר, כאשר היקף העסקאות היומי זינק מרמות של עשרות מיליוני דולרים לרמות של מאות מיליוני דולרים. במקביל, מספר הפקודות בבורסות הקריפטו גדל משמעותית, ונרשמו עומסים במספר פלטפורמות מסחר מרכזיות.

האירוע התרחש בתקופה שבה שוק הקריפטו כולו היה תחת לחץ. ביטקוין, שנגע בשיא של קרוב ל-20 אלף דולר בדצמבר 2017, ירד עד אפריל 2018 לרמות של כ-7,000-8,000 דולר. גם מטבעות מרכזיים נוספים כמו את'ריום וריפל רשמו ירידות חדות. בתוך הסביבה הזו, העלייה בדוג'קוין בלטה, שכן היא לא נבעה משינוי טכנולוגי, שיתוף פעולה עסקי או רגולציה, אלא מתגובה ישירה לפרסום ברשת.

• באפט עוצר מיליארדים: הדרמה סביב גייטס מטלטלת את קרן הענק
• וורן באפט שוקל מחדש את התרומות לקרן גייטס בעקבות פרשת אפשטיין
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

באותו יום ובימים שלאחר מכן נרשמה עלייה במספר הארנקים הפעילים ובכמות העסקאות ברשת. נתוני בלוקצ'יין הצביעו על גידול בפעילות, אם כי התנודתיות נשארה גבוהה. לאחר השיא, המחיר התייצב ברמות נמוכות יותר, אך עדיין מעל הרמות שקדמו לציוץ.

16 באפריל 2010 - ה-SEC תובעת את גולדמן זאקס בפרשת Abacus

ב-16 באפריל 2010 הגישה רשות ניירות ערך האמריקאית תביעה אזרחית נגד גולדמן זאקס, סביב מוצר פיננסי מובנה בשם Abacus 2007-AC1. מדובר במכשיר מסוג CDO, שהתבסס על תיק של משכנתאות סאב פריים, בהיקף כולל של כ-1 מיליארד דולר. המוצר שווק למשקיעים מוסדיים, כולל בנקים אירופיים וקרנות, בתקופה שלפני קריסת שוק הדיור בארה"ב.

לפי כתב התביעה, קרן הגידור של ג'ון פולסון הייתה מעורבת בבחירת הנכסים שנכללו בתיק, תוך שהיא מחזיקה בפוזיציה הפוכה שהימרה על ירידת ערכם. המשקיעים שרכשו את המוצר לא קיבלו גילוי מלא לגבי המעורבות הזו. בתוך חודשים ספורים מהנפקת המוצר, שיעור חדלות הפירעון במשכנתאות עלה, ערך הנכסים ירד, והמשקיעים ספגו הפסדים של מעל 700 מיליון דולר.

התגובה בשוק הייתה מיידית. ביום הגשת התביעה ירדה מניית גולדמן זאקס בכ-13%, ירידה חדה יחסית לחברה בסדר גודל כזה. שווי השוק של הבנק עמד באותה תקופה על כ-150 מיליארד דולר, כך שמדובר היה בפגיעה של עשרות מיליארדי דולרים ביום מסחר אחד. במקביל, נרשמה עלייה בפרמיות הסיכון על אג"ח פיננסיות, והאירוע השפיע גם על מניות של בנקים נוספים.

• המהלך שהתניע את תעשיית האשראי הצרכני והזכיין הראשון של הרשת הפופולרית בעולם
• גזר הדין הכבד למנהל ההשקעות הישראלי והצעת הרכש המפתיעה לרשת החברתית
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה

ביולי 2010 הגיע הבנק להסדר פשרה עם ה-SEC בסך 550 מיליון דולר, אחד ההסדרים הגדולים שנחתמו עד אותה תקופה. מתוך הסכום, כ-300 מיליון דולר הוקצו לפיצוי משקיעים שנפגעו מהמוצר. ההליך התנהל כחלק מסדרה רחבה של חקירות שנגעו למוצרים פיננסיים מורכבים שנמכרו לפני המשבר של 2008, והתמקדו בשאלות של גילוי נאות, ניגודי עניינים ואופן שיווק הסיכונים למשקיעים.

16 באפריל 1986 - ועדת בייסקי מגישה את המלצותיה על משבר מניות הבנקים

ב-16 באפריל 1986 הוגש דוח ועדת בייסקי לממשלה ולוועדת ביקורת המדינה, לאחר חקירה מקיפה שנמשכה למעלה משנה. הוועדה הוקמה בינואר 1985 בעקבות משבר מניות הבנקים באוקטובר 1983, שבו קרסו מניות הבנקים הגדולים בישראל בתוך זמן קצר. הבנקים המרכזיים שנכללו בפרשה היו בנק לאומי, בנק הפועלים, בנק דיסקונט, בנק מזרחי ובנק איגוד.

במשך שנים קודם לכן פעלו הבנקים לוויסות מחירי מניותיהם. הפעילות כללה רכישות ומכירות עצמיות של מניות בהיקפים גדולים, תוך יצירת ביקוש מלאכותי ששמר על מגמת עלייה כמעט רציפה. הציבור הרחב, לרבות משקי בית וגופים מוסדיים, רכש את המניות מתוך הנחה שמדובר בהשקעה יציבה. בפועל, המחירים לא שיקפו את הערך הכלכלי של הבנקים, אלא את ההתערבות המתמשכת שלהם בשוק.

באוקטובר 1983 החל גל מכירות מצד הציבור. הבנקים ניסו להמשיך ולתמוך במחירים, אך לא הצליחו לעמוד בהיקפי המימושים. בתוך ימים ספורים נרשמו ירידות חדות, המסחר במניות הופסק, והמערכת נכנסה למשבר חריף. הממשלה התערבה באופן ישיר, רכשה את מניות הבנקים והפכה לבעלת שליטה מרכזית, תוך ניסיון לייצב את השוק ולהחזיר אמון.

העלות הכוללת של החילוץ הוערכה בכ-6-7 מיליארד דולר, סכום משמעותי מאוד ביחס לתוצר המקומי של ישראל באותה תקופה. ההתערבות כללה הנפקת אגרות חוב ייעודיות לציבור, שנועדו להחליף את המניות שנרכשו, וכן פריסת העלות על פני שנים רבות. המהלך השפיע על תקציב המדינה, על החוב הציבורי ועל שוק ההון המקומי לאורך זמן.

הוועדה, בראשות השופט משה בייסקי ובהשתתפות השופט ורדי זיילר, פרופ' זאב הירש, פרופ' מרשל סרנת ופרופ' דניאל פרידמן, בחנה אלפי מסמכים ושמעה עדויות רבות. המסקנות קבעו כי הבנקים פעלו בוויסות שיטתי ומתמשך של מניותיהם, וכי מדובר בפעילות רחבה שנמשכה לאורך שנים. האחריות הוטלה על הנהלות הבנקים, תוך ציון מעורבות של דרגים בכירים.

הדוח כלל המלצות אישיות, ובהן הדחת בכירים במערכת הבנקאית, מהלך שבוצע לאחר פרסום המסקנות. בנוסף הומלצו רפורמות מבניות, לרבות הפרדה בין פעילות בנקאית לניהול כספי ציבור כמו קופות גמל וקרנות נאמנות, הגברת שקיפות בפעילות, חיזוק הפיקוח והטלת מגבלות על ניגודי עניינים. חלק מההמלצות יושמו בהדרגה בשנים שלאחר מכן. בנוסף, הוועדה המליצה לבחון היבטים פליליים של הפרשה. בעקבות זאת נפתחו הליכים משפטיים נגד חלק מהמעורבים.

בין הבכירים שהוזכרו ונמצאו אחראים ניתן למנות את ארנסט יפת, שכיהן כמנכ"ל בנק לאומי והיה מהדמויות המרכזיות בפרשה; יעקב לוינסון, מנכ"ל בנק הפועלים, שנחשב לאחד הגורמים הדומיננטיים במדיניות הבנק; וכן בכירים נוספים במערכת הבנקאית שנשאו בתפקידי ניהול מרכזיים. חלק מהמעורבים סיימו את תפקידם בעקבות המסקנות, ויפת אף נדון לחודש מאסר בפועל שהומרו מאוחר יותר על ידי בית המשפט העליון.

 והמערכת הבנקאית עברה טלטלה ניהולית משמעותית. הדוח סימן שינוי משמעותי במבנה שוק ההון בישראל, והשפיע על האופן שבו הבנקים פועלים ועל רמת הפיקוח הרגולטורי וגם על אמון הציבור במערכת הפיננסית.

16 באפריל 1984 - ביל גייטס מופיע על שער המגזין Time

ב-16 באפריל 1984 הופיע ביל גייטס על שער מגזין Time, בגיל 26, בתקופה שבה שוק המחשבים האישיים נכנס לשלב של צמיחה מואצת. מיקרוסופט, החברה שהקים יחד עם פול אלן בשנת 1975, פעלה באותה תקופה כספקית תוכנה מרכזית ליצרני מחשבים, עם דגש על מערכת ההפעלה MS-DOS, שהייתה מותקנת במחשבים רבים שנמכרו בשוק.

הכנסות מיקרוסופט בשנת 1984 הסתכמו בכ-97-100 מיליון דולר, עם קצב צמיחה מהיר מאוד ביחס לשנים קודמות. החברה העסיקה באותה תקופה כמה מאות עובדים בלבד, אך הצליחה לייצר רווחיות גבוהה יחסית בזכות מודל עסקי מבוסס רישוי. כל יצרן מחשבים ששילב את מערכת ההפעלה שילם תמלוגים, והמודל הזה אפשר לחברה להגדיל הכנסות ללא צורך בהשקעה בייצור חומרה.

שוק המחשבים האישיים כולו עבר באותה תקופה שינוי מבני. בשנת 1984 נמכרו ברחבי העולם כ-11-13 מיליון מחשבים אישיים, כאשר חלק משמעותי מהם התבסס על תקן ה-PC של IBM. כניסת חברות כמו קומפאק, דל ואחרות הגדילה את התחרות, והובילה לירידת מחירים יחסית ולעלייה בהיקפי המכירות. המחשבים הפכו לכלי עבודה במשרדים, בארגונים ובחברות תעשייתיות.

במקביל, מיקרוסופט חיזקה את מעמדה כספקית תוכנה מרכזית. מערכת ההפעלה MS-DOS הפכה לסטנדרט בפועל בשוק ה-PC, והחברה הרחיבה את פעילותה גם לתחומים נוספים, לרבות יישומי תוכנה. ההכנסות מתמלוגים גדלו עם כל מחשב חדש שנמכר, והחברה ביססה מודל עסקי שמאפשר צמיחה בקנה מידה רחב.

החשיפה של גייטס על שער המגזין הנחשב שיקפה את העלייה בחשיבות תחום התוכנה ואת המעבר של תעשיית המחשוב משלב ניסיוני לשוק מסחרי רחב. באותה תקופה החלו משקיעים להפנות הון לחברות טכנולוגיה, והתחום קיבל תשומת לב גוברת מצד שוקי ההון. גייטס עצמו הפך לדמות מוכרת, לא רק בתוך התעשייה אלא גם בזירה הציבורית והעסקית הרחבה.