טראמפ ספג מכה בבתי המשפט: אגרת ה-100 אלף דולר לוויזות H1B נפסלה
השופט קבע כי התשלום הוא מס שהנשיא לא מוסמך להטיל לבד; חברות הטכנולוגיה מקבלות הקלה, אבל הקרב רחוק מסיום
דונלד טראמפ שופט פדרלי במסצ'וסטס פסל את האגרה של 100 אלף דולר שביקש ממשל טראמפ לגבות על בקשות חדשות לוויזות H1B, מסלול העבודה המרכזי של עובדים זרים מיומנים בארה"ב. מדובר במכה משמעותית למדיניות ההגירה הכלכלית של הבית הלבן, שנועדה לצמצם את השימוש בעובדים זרים ולהגדיל את הביקוש לעובדים אמריקאים.
ההחלטה התקבלה בתביעה שהובילו קליפורניה ו-19 מדינות נוספות, שטענו כי הנשיא חרג מסמכותו כאשר קבע תשלום כה גבוה באמצעות צו נשיאותי. השופט ליאו סורוקין קיבל את הטענה המרכזית: אגרה בסדר גודל כזה היא למעשה מס, ומס כזה דורש הסמכה ברורה של הקונגרס. מבחינת בית המשפט, סמכות הנשיא להגביל כניסת זרים לארה"ב אינה כוללת סמכות להטיל מס חדש על מעסיקים.
הבית הלבן כבר הודיע כי יערער. מבחינת הממשל, מסלול H1B נוצל במשך שנים על ידי חברות גדולות כדי להביא עובדים מחו"ל בשכר נמוך יותר ולדחוק עובדים אמריקאים. מבחינת חברות הטכנולוגיה, האוניברסיטאות, בתי החולים וחברות השירותים, מדובר בכלי מרכזי לגיוס עובדים בתחומים שבהם יש מחסור בכוח אדם מיומן, כולל תוכנה, הנדסה, מחקר, רפואה ובינה מלאכותית.
ההחלטה חשובה במיוחד לענקיות הטכנולוגיה
ויזת H1B היא אחד המסלולים החשובים ביותר עבור חברות אמריקאיות שמעסיקות עובדים זרים בעלי השכלה גבוהה בתחומים מקצועיים. החברות הגדולות בטכנולוגיה, כולל אמזון (AMZN), מיקרוסופט (MSFT), מטא (META), אפל (AAPL), גוגל וגם חברות שירותי IT הודיות, משתמשות במסלול הזה כדי לגייס מהנדסים, מפתחים, חוקרי AI ומומחי דאטה.
אגרה של 100 אלף דולר משנה את כל החישוב. עבור עובד בכיר בתחום הבינה המלאכותית, חברה גדולה אולי הייתה מסוגלת לספוג את העלות. עבור חברה בינונית, סטארטאפ, בית חולים בפריפריה או אוניברסיטה ציבורית, מדובר בסכום שיכול לחסום גיוס לחלוטין. לכן ההתנגדות למדיניות לא הגיעה רק מסיליקון ואלי, אלא גם ממדינות שטענו כי הפגיעה תגיע למערכות חינוך, בריאות ושירותים ציבוריים.
ועדיין, הפסיקה אינה סוגרת את הסיפור. יש כמה הליכים משפטיים מקבילים נגד המדיניות, כולל תביעה של לשכת המסחר האמריקאית ותביעה נוספת של חברת גיוס אחיות. באחד ההליכים הקודמים, שופטת בוושינגטון דווקא דחתה בקשה לחסום את האגרה, והעניין נמצא בערעור. לכן נוצר מצב משפטי מורכב: בית משפט אחד ראה במהלך שימוש לגיטימי בסמכות הנשיא בתחום ההגירה, ובית משפט אחר קבע שמדובר במס לא חוקי.
המשמעות המעשית היא שהנושא צפוי להתגלגל לערכאות גבוהות יותר. אם ערכאת הערעור תאשר את הפסילה, הממשל יצטרך לחפש דרך אחרת להקשיח את תנאי הוויזות. אם הערעור יתקבל, האגרה עשויה לחזור לשולחן ולהכביד מאוד על שוק העבודה הטכנולוגי בארה"ב.
זה לא רק ויזה, זה מאבק על מי ישלם על כוח האדם הטכנולוגי
טראמפ ניסה להפוך את מסלול H1B לפחות משתלם לחברות. האגרה הגבוהה הייתה אמורה ליצור מסנן: חברות יגישו בקשות רק עבור עובדים שהן באמת מוכנות לשלם עליהם סכומים גדולים. במקביל, הממשל מקדם צעדים נוספים, כולל העלאת שכר המינימום הנדרש לעובדי H1B ושינוי שיטת ההגרלה כך שתעדיף עובדים בשכר גבוה יותר.
הכיוון ברור: פחות עובדים זרים בשכר נמוך, יותר עובדים זרים יקרים ומומחים, ופחות שימוש במסלול כמנגנון כוח אדם רחב. אבל זה יוצר בעיה אחרת. שוק הטכנולוגיה האמריקאי נשען במשך שנים על עובדים זרים, לרבות בוגרי אוניברסיטאות אמריקאיות שנשארים לעבוד בארה"ב אחרי הלימודים. אם המסלול הופך יקר מדי או לא צפוי, חלק מהחברות יבחרו להעביר עבודה למדינות אחרות, להקים צוותי פיתוח מחוץ לארה"ב או להקטין גיוסים.
- טראמפ רוצה הורדת ריבית - והיו"ר החדש של הפד עומד בפני מבחן ראשון
- "אני ואפסי עוד" - "אני הגברת ואין עוד זולתי"
במיוחד בתחום ה-AI, התחרות על כוח אדם חריפה מאוד. חברות כמו אנבידיה, OpenAI, אנתרופיק, מיקרוסופט וגוגל נאבקות על מספר קטן יחסית של מומחים. במצב כזה, חסם רגולטורי חריף עלול לפגוע דווקא בחברות האמריקאיות מול מתחרות בינלאומיות. מצד שני, הממשל טוען שהשוק התרגל לפתור מחסור בכוח אדם באמצעות יבוא עובדים, במקום להעלות שכר ולהכשיר עובדים מקומיים.
הוויכוח הזה לא ייעלם. הוא יושב על קו השבר שבין מדיניות הגירה, מדיניות תעשייתית ושוק העבודה. האם ארה"ב רוצה למשוך את המוחות הטובים בעולם, גם במחיר פגיעה מסוימת בעובדים מקומיים? או שהיא רוצה להקשות על חברות לגייס מחו"ל כדי לאלץ אותן לשלם יותר ולהשקיע בהכשרה פנימית? הפסיקה הנוכחית לא עונה על השאלה הזאת, אבל היא מציבה גבול לסמכות הנשיא לגבות כסף בלי אישור מפורש של הקונגרס.
למה השופט ראה בזה מס ולא אגרה
ההבחנה בין אגרה למס חשובה. אגרה אמורה לשקף עלות שירות, למשל טיפול בבקשה, בדיקה מנהלית או הליך רגולטורי. מס נועד לגבות הכנסות או להשפיע על התנהגות כלכלית בהיקף רחב. כאשר התשלום קופץ ל-100 אלף דולר, השופט קבע כי כבר קשה לראות בו אגרה רגילה. מדובר בסכום שנועד לשנות התנהגות של מעסיקים, להרתיע בקשות ולהכניס כסף לקופה. זה כבר קרוב יותר למס.
הממשל טען שהתשלום אינו מס, בין היתר כי הוא אינו נגבה על ידי רשות המסים האמריקאית ואינו נועד בעיקר לגיוס הכנסות. אבל בית המשפט לא קיבל את ההבחנה הזאת. מבחינתו, השאלה אינה רק מי גובה את הכסף, אלא מה אופי התשלום ומה הסמכות שמאפשרת להטיל אותו.
הפסיקה נשענת גם על רוח רחבה יותר בבתי המשפט בארה"ב, שמצמצמת את היכולת של נשיאים להשתמש בסעיפים עמומים כדי להטיל עלויות כלכליות גדולות. השופט הזכיר בהקשר זה גם פסיקות שנגעו למכסים, שבהן נקבע כי סמכות כלכלית רחבה דורשת הסמכה ברורה. במילים פשוטות: אם הממשל רוצה להטיל על חברות תשלום של 100 אלף דולר לכל בקשה, הוא צריך את הקונגרס.
עבור החברות, זאת הקלה זמנית. עבור טראמפ, זאת עוד חזית משפטית במדיניות ההגירה. עבור שוק העבודה, זה סימן שהמאבק על H1B יימשך. הממשל כנראה ימשיך לנסות לצמצם את המסלול דרך שכר, ניקוד, הגרלות ורגולציה. החברות ימשיכו לטעון שהן זקוקות לעובדים האלה כדי להתחרות, במיוחד בעולמות הענן וה-AI. ובאמצע יישארו העובדים הזרים, שחלקם כבר למדו בארה"ב, עובדים בחברות אמריקאיות ורואים איך כל שינוי משפטי משנה להם את מסלול החיים.
