בית המשפט העליון מציב גבולות בתובענות ייצוגיות נגד רשויות מקומיות

כמה מכספי הציבור צריכה רשות מקומית לשלם בגין גמול ושכר טרחה בתובענה ייצוגית? בשבוע אחד השיב בית המשפט העליון פעמיים על שאלה זו ושיגר מסר ברור.

בפסק הדין בעניין עיריית בית שמש, שעסק בטענות לשימוש במפוחי עלים באזורי מגורים, התבקש בית המשפט לבחון את שיעור הגמול ושכר הטרחה הראוי במסגרת הסדר פשרה. ימים ספורים קודם לכן, בפסק הדין בעניין עיריית לוד, נדונה סוגייה עקרונית בעלת השלכות רוחב על הרשויות המקומיות: כיצד יש לחשב גמול ושכר טרחה כאשר התועלת שהושגה לציבור אינה כספית, אלא באה לידי ביטוי בהתחייבות הרשות לבצע פעולות או פרויקטים ציבוריים.

העליון מגביל את הגמול ושכר הטרחה בתביעות ייצוגיות בתחום ההנגשה

כמה ישולם בייצוגית נגד עיריית בית שמש? 140,000 שקל, 30,000 או 50,000?

בפסק הדין בעניין עיריית לוד קבע השופט עופר גרוסקופף, כי כאשר תובענה ייצוגית (במקרה זה - בתחום ההנגשה לבעלי מוגבלות) מסתיימת בסעד שאינו כספי אלא ב"הטבה בעין", כגון התחייבות לבצע פרויקט ציבורי, אין מקום לגזור באופן אוטומטי את הגמול ושכר הטרחה כאחוז מעלות הפרויקט. במקום זאת, יש לבחון את התועלת הציבורית הממשית שההליך הניב באמצעות "השיטה הגלובלית".

ההיגיון שביסוד הדברים הוא פשוט. עלותו של פרויקט אינה משקפת בהכרח את התועלת שהוא מעניק לציבור. הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בפעולות שהרשות המקומית ממילא נדרשת לבצע במסגרת תפקידיה השוטפים ולמען רווחת תושביה.

החידוש הוא בעיקרון המנחה

פסק הדין בעניין בית שמש המחיש כיצד עיקרון זה מיושם הלכה למעשה גם מחוץ לעולם תביעות ההנגשה. בית המשפט הכיר בכך שההליך תרם במידה מסוימת לחידוד מנגנוני האכיפה והפיקוח של הרשות, אך במקביל הדגיש, כי כאשר ההפרות מוגבלות, נפסקות בתוך זמן קצר, וכאשר הקשר בין הפרויקטים שעליהם התחייבה הרשות לבין נושא התובענה הוא רופף, אין הצדקה לבסס עליהם גמול ושכר טרחה בהיקפים משמעותיים.

החידוש המרכזי בפסיקה אינו טמון דווקא בגובה הסכומים שנפסקו, אלא בעיקרון המנחה שנקבע. המשנה לנשיא, נעם סולברג, הדגיש, כי בתובענות ייצוגיות נגד רשויות ציבוריות יש לתת משקל מרכזי לשאלת הסיבתיות: האם הגשת ההליך היא שהובילה בפועל לשינוי בהתנהלות הרשות. לצד זאת יש להביא בחשבון, כי מדובר בכספי ציבור, וכי פסיקת גמול ושכר טרחה מחייבת מתינות וזהירות, על מנת שלא לפגוע ביכולתה של הרשות לספק שירותים חיוניים לתושביה.

חשוב להדגיש, כי פסקי דין אלה אינם מבטאים הסתייגות ממוסד התובענה הייצוגית. היא ממשיכה להיות כלי משפטי חשוב לאכיפת הדין ולהגנה על זכויות הציבור. המסר הוא אחר: ככל שמדובר ברשויות ציבוריות, יש להבטיח שהגמול ושכר הטרחה יעמדו ביחס ראוי לתועלת הציבורית שההליך הניב בפועל ולשינוי הממשי שהשיג.

• האם הרשויות המקומיות צריכות לשלול ממשתמטים הנחה בארנונה?
• הוארך מעצרו של סגן ראש עיריית נהריה, החשוד המרכזי בפרשת השחיתות

מנקודת מבטן של הרשויות המקומיות, מדובר בהתפתחות מבורכת. תקציב עירוני אינו משאב בלתי מוגבל. כל שקל המשולם מקופת הרשות בגין גמול או שכר טרחה, הוא שקל שאינו מופנה לחינוך, לרווחה, לתשתיות, לניקיון, לביטחון קהילתי ולשירותים חיוניים אחרים.

מגמה רחבה יותר של איזון

פסקי הדין בעניין לוד ובית שמש מצטרפים למגמה רחבה יותר בפסיקת בית המשפט העליון, המבקשת לאזן בין חשיבותה של התובענה הייצוגית ככלי לאכיפת הדין, לבין החובה לשמור על משאבי הציבור ועל יכולתן של הרשויות המקומיות למלא את תפקידן.

המשמעות המעשית היא, כי רשויות מקומיות אינן צפויות עוד להימדד לפי היקף הפרויקט שעליו התחייבו במסגרת הסדר, אלא לפי התרומה הממשית שההליך הוביל אליה. זהו שינוי שעשוי להשפיע על אופן ניהולן של תובענות ייצוגיות רבות בשנים הקרובות

המסר העולה משני פסקי הדין הוא ברור. בתובענות ייצוגיות נגד רשויות ציבוריות, הגמול ושכר הטרחה אינם נמדדים עוד לפי גודל הפרויקט שעליו הוסכם, אלא לפי השינוי שההליך חולל בפועל, מידת הסיבתיות שהוכחה והתועלת הציבורית האמיתית שהושגה. זו ה"גבינה" שבית המשפט העליון מבקש להזיז, וזו גם הבשורה החשובה ביותר עבור הרשויות המקומיות ועבור הציבור כולו.

• הסכם: הפועלים ישלם 12.5 מיליון שקל בעקבות גניבות ב-130,000 שקל
• נדחתה תביעת מנכ"ל לאומי בריטניה לשעבר נגד הבנק: עזב במפתיע לטובת בנק הפועלים

עו"ד דפנה פישר (צילום: שי שקולניק) ועו"ד שגיא טנא, משרד ד"ר גדעון פישר ושות', המייצג רשויות מקומיות וגופים ציבוריים