ביקש למשוך את כספו מהבנק - ואז הכל השתבש

הסיפור הזה מתחיל כמו הרבה סיפורים של לקוחות בנק שמרגישים חסרי אונים מול המערכת: ישראל דב פירר, בעל חשבון בסניף בית"ר עילית של בנק הפועלים, הגיע ב-2 ליולי 2024 לסניף כדי למשוך את כספו. מה שהיה צריך להיות פעולה פשוטה, נהפך לעימות שהסתיים בבית המשפט.

פירר סיפר בתביעתו, שהוגשה  על סכום של 31,420 שקל לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, כי כשהגיע לסניף וביקש למשוך את כספו, הנציגות סירבו. הן אמרו לו שהבנק מתכוון לסגור את חשבונו, ולכן הוא לא יכול לקבל את הכסף במזומן, אלא רק להעביר אותו לבנק אחר. נציגת הבנק אף הפיקה מסמך שכרך את משיכת הכספים בסגירת החשבון, אבל פירר סירב לחתום עליו. הוא לא רצה לסגור את החשבון - הוא רק רצה את הכסף שלו.

מה שקרה אחר כך הוא הדבר שהוביל לתביעה: פירר שלף את הטלפון והתחיל לצלם את נציגות הבנק. הסרטונים שצילם הוגשו כראיה, ובהם נראות שתי נציגות הבנק בעמדת קבלת הקהל. לטענת פירר, נציגות הבנק איימו עליו בהזמנת משטרה, אמרו לו שאסור לו לצלם, וכל זה קרה מול עובדים ולקוחות שמכירים אותו - דבר שלדבריו גרם לו צער, עלבון ועוגמת נפש.

הבנק מצדו, טען שהיו לו סיבות טובות לסגור את החשבון. בכתב ההגנה נטען כי בחשבון התקבל סכום של 3,200 שקל שנחשד ככזה שקשור לדבר עבירה, וכי היתה פעילות חריגה בחשבון שלא תאמה את ההצהרות שמסר פירר בעת פתיחתו. הבנק אף טען שהתקבל מידע ממקורות חיצוניים על כספים שהתקבלו בעקבות עבירה או בהונאה. לגבי יום האירוע עצמו, הבנק טען שפירר התנהג באלימות, מנע מהנציגה לתת שירות ללקוחות אחרים, ושבסופו של דבר הוא התרצה וביקש שהכספים יועברו לחשבון של אחיו.

האמת נמצאת איפשהו באמצע

הרשם הבכיר אורי הדר, ששמע את שני הצדדים וצפה בסרטונים, הגיע למסקנה שהאמת נמצאת איפשהו באמצע, אבל בעיקר לטובת הלקוח. ראשית, בית המשפט ציין כי פירר עצמו לא התנגד לזכות של הבנק לסגור את החשבון, וכי הוא הצהיר מפורשות בדיון כי אינו תובע על עצם הסגירה עצמה.

לגבי הכספים, בית המשפט מצא שהבנק אכן העביר את היתרה - 726 שקל בלבד ולא 1,420 כפי שנתבע - לחשבון של אחיו של פירר ורעייתו, יום אחרי הביקור הסוער בסניף. הרשם קבע כי פרטי החשבון נמסרו על ידי פירר עצמו, וכי לא סביר שנציגת הבנק ניחשה אותם. התביעה הכספית להשבת 1,420 שקל נדחתה.

אבל בשאלת ההתנהלות של הבנק, הרשם הדר לא חסך ביקורת. הוא קבע שהתניית משיכת הכספים בחתימה על סגירת חשבון "אינה סבירה ואין לה כל הסבר". הרשם ציין שהבנק זה הוא שהחליט לסגור את החשבון, ולכן עליו לבצע את הפעולה בעצמו, "ואין שום צורך ביצירת מצג לפיו התובע הוא שכביכול מבקש לסגור את החשבון".

"אין שום הבדל בין העברה לחשבון אחר לבין משיכת מזומן"

גם הסירוב לאפשר משיכה במזומן זכה לביקורת חריפה. בית המשפט קבע שאם הבנק הסכים להעביר את הכספים לחשבון אחר, הוא היה צריך גם להסכים למשיכה במזומן. "אין שום הבדל בין העברה לחשבון אחר לבין משיכת הכספים במזומן", הוא כתב בהחלטתו.

לגבי הסרטונים, אלה דווקא עבדו לטובת פירר. הרשם קבע שמהסרטונים "לא עולה כלל כי התובע התנהג בצורה מאיימת ואלימה", וכי מה שנראה בהם הוא בסך הכל אדם שעומד על זכותו למשוך את כספו, בזמן שנציגות הבנק לא עונות לו בצורה עניינית. בית המשפט הוסיף כי פירר היה זכאי לצלם את הנציגות, וכי הצילום בוצע במקום ציבורי ולא הפר שום הוראת חוק. האיום בהזמנת משטרה? "לא היה גם שום צורך להזמין משטרה... רק בשל עצם הצילום", קבע הרשם, והוסיף שפעולה כזו, גם אם רק מוזכרת, "היא פעולה שיש בה כדי לפגוע בתובע".

• השקל נחלש, הפועלים מקפיא את הדולר: החזר ללקוחות מעל 2.89 שקל
• בנק אוף אמריקה ממליץ לקנות את הפועלים: אפסייד של כ-25% כולל דיבידנד

עם זאת, את דרישת הפיצוי הכבד של פירר, בסכום של 30 אלף שקל עבור עוגמת נפש, הרשם קיצץ משמעותית. הוא קבע כי "התובע הגזים מאוד בדרישה", וכי מחלוקת מהסוג שהתרחש "אינה גורמת לאדם סביר צער", אלא לכל היותר אי-נוחות ועוגמת נפש קלה. הפיצוי שנפסק: 1,500 שקל בלבד. עוד נקבסע כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו. פסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים.