האם העלייה במחיר הנפט זמנית או שעידן 70-60 דולר לחבית הסתיים?

בחודשים האחרונים חווה שוק הנפט טלטלה חריגה. לאחר תקופה ממושכת שבה הברנט נסחר סביב 70-60 דולר לחבית. ההסלמה במזרח התיכון בחודשים האחרונים הקפיצה את המחיר אל מעל 100דולר לחבית ובהמשך המחיר התייצב בסביבות 90-95 דולר. עבור משקיעים רבים זו תזכורת לכך, שבניגוד לתחזיות שנשמעו בשנים האחרונות על דעיכת הנפט ועל מעבר מהיא לאנרגיה ירוקה, העולם עדיין תלוי מאד בזהב השחור.

השאלה הגדולה כעת אינה מה קרה השבוע או החודש, אלא מה צפוי בעשור הקרוב? האם אנחנו בתחילתו של מחזור עליות רב שנתי במחירי האנרגיה? האם מלחמת ישראל איראן מסמנת מציאות חדשה של פרמיית סיכון קבוע בשוק הנפט? האם מלחמת "17 השעות" מסמנת שינוי ארוך טווח ממלחמה זמנית והכרעה, לכיוון של סבבים בלתי נגמרים ועידן חדש של אי ודאות? והאם מהפכת ה-AI תגדיל את הביקוש לאנרגיה העולמית בקצב שיחזיר את תעשיית הנפט והגז למרכז הבמה? לדעתי התשובה לכל השאלות הללו היא: כן.

שוק הנפט אינו מתמחר מלחמה אחת - אלא תקופה חדשה

 לדעתי זו תהיה טעות להסתכל על המלחמה עם איראן כאירוע נקודתי וזמני. השווקים הפיננסיים נוטים לחשוב במונחים של "תחילת מלחמה" ו"סוף מלחמה" אולם במזרח התיכון של 2026, התמונה שונה - גם אם המלחמה העצימה הסתיימה, עם סבירות גבוהה למציאות חדשה של סבבים קצרים בעתיד, כל המציאות הגיאופוליטית השתנתה מאד לטווח הארוך:

* ישראל ואיראן בעימות ישיר וארוך טווח שייקח שנים רבות

* איראן למרות המכות שחטפה, ממשיכה להיות גורם מרכזי דומיננטי

* האיום על מיצרי הורמוז פתח דלת שלא ניתן לסגור, ויהיה קיים ברקע לטווח הארוך, גם אחרי שהמיצרים יפתחו בשלב כלשהו כחלק מהסכם עם ארה"ב.

* מדינות המפרץ שעמלו שנים רבות לבנות עצמן כעוגן יציב של אנרגיה (דרך ארגון OPEC+), הפכו להיות יעדים אסטרטגיים עבור איראן שלא מהססת להפעיל כוח ישר ותדיר נגדן. לפיכך, שוק הנפט איבד מיליוני חביות ליום ונדרש לתמחר אפשרות של שיבושי אספקה חוזרים ונשנים גם לטווח הארוך. מבחינה כלכלית משמעות הדבר היא חזרה של "פרמיית הסיכון הגיאופוליטית" למחירי הנפט לטווח ארוך. רמת הסיכון באזור המפרץ עלתה לטווח ארוך ויש לזה מחיר. גם אם בטווח הקצר יש נסיונות למתן את הטלטלה למשל ע"י שימוש מואץ ברזרבות הנפט של ארה"ב או הקטנת רכישות נפט של סין (תוך הישענות על צריכה ממאגרי חירום פנימיים), אלו פתרונות לטווח קצר בלבד ופרמיית הסיכון והמחירים הגבוהים ישארו לטווח הארוך.

האם העולם יכול להתרגל לצרוך פחות נפט?

 בשנים האחרונות התפתח נרטיב פופולרי שלפיו שיא הביקוש לנפט מאחורינו עקב התפתחות אנרגיות מתחדשות, מעבר לרכבים חשמליים וכו'. אולם המציאות מורכבת יותר - לפי תחזיות ארוכות טווח של אופ"ק (OPEC) וסוכנות האנרגיה העולמית (IEA), הביקוש לנפט הולך לעלות בעשורים הקרובים בכ-25% ולהגיע לכ-125 מיליון חביות ליום (לעומת כ-100 כיום).

יתרה מכך, מהפכת ה-AI שצצה במלוא עוצמתה רק בשנה האחרונה, מעלה את הביקושים ברמות מהותיות. מרכזי הנתונים הענקיים החדשים שנבשנים בארה"ב, אירופה, אסיה וכו' צורכים כמויות אדירות של חשמל. על פי תחזיות ה-IEA צריכת החשמל העולמית צפויה לצמוח בקצב מהיר משמעותית בעשור הקרוב, כאשר מרכזי נתונים ובינה מלאכותית הם אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים. 

חלק מההערכות מדברות על הכפלת צריכת החשמל של מרכזי הנתונים עד סוף העשור. בפועל, כל גידול חד בביקוש לאנרגיה, משפר את עמדת המיקוח של יצרני הנפט והגז ומעלה את המחירים.

הטעות הגדולה של העשור הקודם

בין 2015-2023 העולם האט השקעות בחיפוש, פיתוח והפקה של אנרגיה פוסילית (נפט וגז) והשקעות רבות הופנו ל-ESG) Environmental, Social and Governance), כלומר השקעות באנרגיה ירוקה. קרנות השקעה, בנקים וממשלות עודדו את הכוון מתוך "אחריות סביבתית" (ואפשר להתווכח אם זה נכון כי למשל ייצור הפנלים הסולאריים והזיהום והפסולת שהם ייצרו ומייצרים בתום חייהם הוא ממש לא זניח, אבל זה נושא למאמר אחר. התוצאה היה ירידה בהשקעות בחיפושים ופיתוח של נפט וגז ומנכ"לי החברות הגדולות העדיפו להשקיע את הרווחים ברכישות עצמיות של מניות, חלוקות דבידנדים והקטנת חוב במקום השקעה בקידוחים חדשים.

• אופ"ק+ מגדילה את מכסות הנפט, אבל מצר הורמוז ממשיך לשבש את השוק
• התקווה להסכם בין ארה"ב לאיראן הורידה את מחירי הנפט - אבל הסיכון עדיין לא נעלם

עכשיו מתחילה להתגלות הבעיה במלוא עוצמתה - מאגרי הנפט הם נכסים מתכלים. בלי גילויים חדשים ובלי פיתוח שדות חדשים, התפוקה העולמית נשחקת באופן טבעי וההיצע העולמי קטן. בשורה התחתונה נוצר חוסר איזון משווע בין ההיצע שהולך וקטן לבין הביקוש שהולך וגדל. 

חשוב להבין שחזרה לאיזון תיקח שנים והיא לא יכולה להיות מיידית כי היא דורשת זמן של חיפושי מאגרים ופיתוחם עד שההיצע יוכל לגדול שוב. ולכן אנו רואים בשנה-שנתיים האחרונות חזרה של כל יצרניות האנרגיה הפוסילית להשקעות חדשות בתחום. אופ"ק מעריכה כי יידרשו השקעות של כ-18 טריליון דולר עד 2050, מתוכן כ-15 טריליון דולר בתחום החיפושים וההפקה.

אם בעבר מרבית תשומת הלב הופנתה לים הצפוני, מפרץ מקסיקו והמזרח התיכון כמקורות האנרגיה, הרי שכיום מוקדי העניין משתנים וכוללים את גויאנה (התגלו בה מיליארדי חביות), פוקלנד (כולל סי ליון של נאוויטס), דרום אפריקה ונמיביה (נחשבות "גויאנה הבאה"), וכמובן גם המשך פיתוח במפרץ מקסיקו שמניב תגליות משמעותיות כמו שננדואה של נאוויטס.

שלושה תרחישים לעשור הקרוב

 לא סביר שבשנים הקרובות הנפט יחזור לטווח של 60-65 דולר ולדעתי יש בפנינו שלושה תרחישים אפשריים לעשור הקרוב:

1. תרחיש שמרני – 75-85 דולר לחבית - המלחמות נרגעות, הביקוש ממשיך לעלות בקצב מתון, ההפקות חדשות מאזנות את השוק, ואין יותר הפרעות באספקה כמו המלחמה באיראן. זה תרחיש הבסיס של חלק מהאנליסטים כיום, אך קשה לראות את כל התנאים האלו מתקיימים יחד.

• "כשיחטא איש לאיש - לא ישטמנו וישתוק"
• כך תרם ג'ף בזוס לנסיקה הפיננסית של אילון מאסק

2. תרחיש מרכזי - 85-110 דולר לחבית - העימות בין ישראל לאיראן יחזור בסבבים מעת לעת, הביקוש לאנרגיה ימשיך לגדול, ההשקעות החדשות יתקשו להדביק את קצב הגידול בביקוש והירידה הטבעית במאגרים קיימים. זה התרחיש שנראה היום הכי סביר בעיני משקיעים רבים.

3. תרחיש שורי – 120-150 דולר לחבית - אירוע משמעותי בהורמוז, עיכובים בפרויקטים חדשים, גידול גבוה בביקושים (בעיקר עקב AI מעבר לציפיות העבר). בתרחיש כזה העולם עלול להיכנס למחזור אנרגיה המזכיר במידה מסוימת את שנות ה-70 של המאה הקודמת (אמברגו הנפט על מדינות שתמכו בישראל במלחמת יום הכיפורים ב-1973 והמהפכה באיראן ב-1979 שהוציאה חלק ניכר מהייצור האיראני מהשוק), אם כי מסיבות שונות לחלוטין.

מה המשמעות למשקיעים

התובנה המרכזית היא שהנפט והגז איתנו לעוד שנים רבות. המשמעות היא שחברות אנרגיה בעלות עתודות איכותיות, פרוייקטי פיתוח מתקדמים וגישה לאיזורים מתפתחים, עשויות ליהנות מסביבה עסקית טובה בהרבה מאשר בשנים האחרונות.

 בסופו של דבר השאלה החשובה אינה האם העולם עובר לאנרגיה ירוקה. הוא אכן עובר, אך השאלה היא כמה זמן ייקח המעבר הזה... ונראה שהתשובה היא הרבה יותר זמן מאשר העריכו בשנים האחרונות. בשורה התחתונה כל עלייה במחיר החבית, מתורגמת ישירות לעלייה ברווח הנקי לפני מס של החברות המפיקות (כי אין עלייה בהוצאות), גם אם בטווח הקצר חלק מהעלייה מקוזז ע"י הגידורים, הרי שבטווח הבינוני, גם הגידורים יותאמו למציאות המחירים הגבוהים.

הכותב הוא יזם ומשקיע פרטי, לשעבר בכיר בתחום ההייטק ומנכ"ל של מספר חברות, כולל חברה ציבורית.

 האמור במאמר משקף דעה אישית בלבד, אין אחריות לנתונים המוצגים והמאמר אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או המלצה לפעולה כלשהי. גילוי נאות - הכותב מחזיק במניות חברות אנרגיה כמו קבוצת דלק, נאוויטס ועוד.