המוח העייף מהמר: כיצד חוסר שינה דוחף להימורים בשוק ולקנייה אימפולסיבית
מחקרי נוירו-כלכלה מברקלי ומאוניברסיטת דיוק מגלים שלילה אחד של שינה חסרה משנה את פעילות המוח: האמיגדלה מתלהטת, הקורטקס הפרה-פרונטלי נחלש, והמחליט מחליף הגנה מפני הפסדים ברדיפה אחרי רווחים. המשך ישיר לתובנות של דניאל כהנמן על קבלת החלטות
החלטה פיננסית מוצלחת מתחילה כבר בלילה שלפניה. סדרת מחקרים בתחום הנוירו-כלכלה מצביעה על כך שחוסר שינה משנה את האופן שבו המוח שוקל סיכוי מול סיכון, ומטה את המאזן לעבר נועזות יתר, אופטימיות מוגזמת ושליטה עצמית מתרופפת. התוצאה מורגשת גם בזירת המסחר וגם בעגלת הקניות.
המחקר המשפיע בתחום יצא ממעבדתו של מת'יו ווקר, פרופסור למדעי המוח ולפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ופורסם בכתב העת Journal of Neuroscience בשנת 2011. ווקר ועמיתיו סרקו מוחות של מבוגרים צעירים ובריאים אחרי לילה לבן, וגילו ששתי מערכות מוחיות מרכזיות משנות את התנהגותן בבת אחת. האמיגדלה, מרכז הרגש והאזעקה של המוח, הפכה קרוב ל-60% פעילה יותר בתגובה לגירויים. במקביל, הקורטקס הפרה-פרונטלי, האזור האחראי על תכנון, שיקול דעת וריסון, איבד חלק ניכר מהשליטה שלו על אותה אמיגדלה מוצפת.
ווקר תיאר את המשמעות בחדות. לדבריו, "המוח חסר השינה יינשא לשני הקצוות, ואף אחד מהם אינו אופטימלי לקבלת החלטות נבונות". הכוונה היא שאותו מוח מתנדנד בין התלהבות יתר ואופוריה לבין תגובת הישרדות מבוהלת, במקום להישאר במרכז המיושב שבו מתקבלות בחירות מדודות.
המנגנון הביולוגי מסביר היטב את התופעה. הקורטקס הפרה-פרונטלי פועל כמעין בלם על הדחפים הרגשיים. כאשר השינה חסרה, הבלם הזה מאבד אחיזה, והמערכת הרגשית משתחררת. במצב כזה, גירוי של רווח אפשרי נחווה כמפתה במיוחד, ואילו איום של הפסד נרשם בעוצמה מופחתת. כך נוצר פרופיל של מחליט שרואה בעיקר את הפרס ומעמעם את הסכנה.
קבוצת חוקרים מאוניברסיטת דיוק ומסינגפור, בהובלת מייקל צ'י וסקוט הואטל, תרגמה את התובנה הזו ישירות לשפה כלכלית. במחקר שבחן מתנדבים בריאים במכשיר דימות מוחי, הצוות מצא שלילה אחד של חוסר שינה מייצר שינוי אסטרטגי מובהק. לפי החוקרים, "לילה בודד של חוסר שינה חולל שינוי אסטרטגי בקבלת החלטות בתנאי סיכון, כך שמתנדבים בריאים עברו מהגנה מפני הפסדים אל חתירה להגדלת רווחים".
הממצאים המוחיים חידדו את התמונה. אחרי לילה ללא שינה, בחירות בסיכון גבוה עוררו פעילות מוגברת בגרעין האקומבנס (nucleus accumbens), אזור שקשור לציפייה לתגמול. באותו זמן, התגובה של קליפת האינסולה והקורטקס האורביטו-פרונטלי להפסדים נחלשה. פירוש הדבר הוא שהמוח העייף מגביר את עוצמת האות של "כמה טוב יהיה אם ארוויח", ומנמיך את האות של "כמה כואב יהיה אם אפסיד". שילוב כזה מזין נטייה להמר.
האזורים האלה מסומנים במחקר קבלת ההחלטות כבר שנים. עבודה מוקדמת של קמליה קונן ובריאן קנטסון מאוניברסיטת סטנפורד, שפורסמה בכתב העת Neuron בשנת 2005, מצאה שהפעלה של גרעין האקומבנס מקדימה בחירות מסוכנות וטעויות של נטילת סיכון עודף, ואילו הפעלה של האינסולה הקדמית מקדימה דווקא בחירות זהירות ונטייה להימנעות מסיכון. כלומר, פועל במוח מעין מתג עדין בין רדיפת רווח לבין שנאת הפסד, וחוסר שינה מסיט אותו לכיוון ההימור.
ההשלכה על הכיס מיידית. משקיע שהגיע למסך אחרי שינה חסרה נוטה יותר לרדוף אחרי מניה מזנקת, לפתוח פוזיציה ממונפת או להגדיל חשיפה לנכס תנודתי, ובה בעת להתעלם מתרחיש ההפסד. אותה הטיה מסבירה מדוע החלטות מסחר שמתקבלות בשעות הלילה או בסופו של יום ארוך נוטות להיות אגרסיביות יותר מהמתוכנן. מחקרים קודמים בתחום הראו שהמוח מגיב להפסד בעוצמה גדולה פי שניים עד פי שניים וחצי מרווח זהה, ועייפות שוחקת דווקא את מנגנון ההגנה הזה.
מעבר לשולחן המסחר, חוסר שינה פוגע גם ביכולת הבסיסית לומר "לא" לפיתוי. תיאוריית "דלדול האגו" של הפסיכולוג רוי באומייסטר מתארת את השליטה העצמית כמשאב מוגבל שמתכלה במהלך היום, בדומה לשריר שמתעייף. עייפות ומחסור בשינה מרוקנים את המשאב הזה מהר יותר. מחקרי צריכה מצאו קשר ישיר בין שליטה עצמית מדולדלת לבין רכישה אימפולסיבית: קונים במצב כזה מתפתים יותר למאפיינים חווייתיים של מוצר, חשים דחף חזק יותר לקנות, ומוציאים סכומים גבוהים יותר על קניות ספונטניות. מחקרים נוספים קשרו שליטה עצמית נמוכה לקנייה כפייתית ולצבירת חובות ממשיים בכרטיס האשראי. עגלת קניות שנסגרת בשעת לילה מאוחרת נוטה אפוא להתנפח מעבר לתכנון המקורי.
הקישור לכלכלה ההתנהגותית טבעי. דניאל כהנמן ועמיתו עמוס טברסקי הראו כבר לפני עשורים שאנשים סוטים באופן שיטתי מהיגיון קר כאשר הם שוקלים סיכון, ושהפחד מהפסד מעצב את הבחירות שלהם יותר מהתקווה לרווח. חוסר שינה מגביר את אותן הטיות בדיוק, מפני שהוא מחליש את המערכת הרציונלית ומחזק את המערכת הרגשית והמהירה. מי שמבקש להעמיק ברעיון מוזמן לקרוא כיצד שינו כהנמן וטברסקי את מה שידענו על קבלת החלטות, ולבחון גם מדוע המשקיעים נצמדים להפסדים וממהרים לממש רווחים.
ההבנה הזו מייצרת מסקנה מעשית פשוטה. החלטות בעלות משקל, בין שמדובר בביצוע עסקה גדולה, בחתימה על משכנתה או ברכישה יקרה, כדאי לדחות לשעה שבה המוח נח ומאוזן. פרופ' ווקר הדגיש שקברניטים, רופאים ומקבלי החלטות בסביבה בעלת סיכון גבוה חייבים להגיע לתפקידם לאחר מנוחה מספקת, מפני שהמחיר של החלטה נועזת מדי עלול להיות יקר. אותו היגיון תקף גם למי שיושב מול תיק השקעות פרטי.
