הגבר הקדים לבית המשפט, האשה לתיבת המייל: מי ניצח?
זוג בהליכי גירושים רבו על מי מהם פתח ראשון תיק מזונות ילדים - האיש בבית המשפט, או האשה בבית הדין הרבני. השאלה שהכריעה הכל היתה האם הרגע הקובע הוא כשהצד שולח את הבקשה, או כשהפקידה פותחת בפועל את
התיק במחשב
זוג שנמצא בהליכי גירושים הגיע למרוץ משפטי קטן אך משמעותי: מי מהם תפס קודם את הסמכות לדון במזונות הילדים - האשה, שהגישה בקשה לבית הדין הרבני האזורי באשקלון, או האיש, שפתח תיק מקביל בבית המשפט לענייני משפחה. בית הדין, בהרכב הרב אברהם הרוש (אב"ד), הרב אביעד תפוחי והרב צבי שינדלר, נדרש להכריע בשאלה שנשמעת טכנית, אבל יכולה לקבוע איזו ערכאה תדון בכסף שהילדים יקבלו כל חודש.
האיש טען שיש לדחות את התביעה על הסף, כי הוא הקדים ופתח תיק מזונות משלו בבית המשפט. האשה מנגד, הציגה תיעוד שהבקשה שלה לבית הדין הרבני נשלחה בדואר אלקטרוני והתקבלה במערכת בית הדין במועד מוקדם יותר, רק שהתיק נפתח רשמית במזכירות מאוחר יותר. השאלה שעל הפרק היתה מה קובע - רגע השליחה, או רגע הרישום הטכני.
בית הדין לא התלבט הרבה. הוא קבע כי המבחן הקובע הוא המועד שבו הצד פעל בפועל, כלומר שלח את הבקשה, ולא הפעולה המנהלית שנעשית אחר כך על ידי המזכירות. כפי שנוסח בהחלטה: "אמת המידה לקביעת הזמן תהיה בחינת מועד הפעלת ההליך השיפוטי על-ידי בעל הדין, ולא פעולות אדמיניסטרטיביות שנעשו לאחר מכן בידי מזכירות הערכאה". כלומר אם תלית את הזכות שלך בקצב העבודה של פקיד, זו לא אשמתך אם הוא התעכב.
מה שקובע זה מתי הוגש כתב התביעה בפועל למזכירות
בית הדין נשען על תקדימים דומים מבתי דין רבניים אחרים. באחד מהם צוטט כלל שלפיו גם תשלום אגרה, כשלעצמו, לא נחשב הגשת תביעה. מה שקובע זה מתי הוגש כתב התביעה בפועל למזכירות. בהחלטה אחרת, מבית הדין הרבני בתל אביב, נדחתה באופן מפורש הטענה שתאריך משלוח בדואר קובע את מועד ההגשה, מהחשש שאם יתקבל עיקרון כזה, ייפרץ הסכר ותתחיל שרשרת טענות על כל אמצעי משלוח אפשרי.
עוד נטען מצד הגבר שקביעת מועד דיון בבית המשפט לענייני משפחה מלמדת שהסמכות כבר "נחתמה" שם. גם הטענה הזו נדחתה: נקבע שקביעת מועד דיון היא צעד דיוני ראשוני בלבד, ולא "יוצרת סמכות יש מאין". בית הדין גם דחה את הטענה שמדובר במעין "מחטף" סמכות מצד האשה, וקבע שהבקשה שהיא הגישה היתה "בקשה מלאה ומפורטת", שמעידה על כוונה אמיתית לנהל הליך אמיתי ולא רק לתפוס תיק.
מאחר שנקבע כי הבקשה של האשה אכן היתה הראשונה מבחינה כרונולוגית, ושהכריכה של ענייני הגירושים נעשתה בכנות - נקבע שהסמכות לדון במזונות הילדים נמצאת בידיים של בית הדין הרבני.
הסיבוב השני: בקשה לעיון מחדש - ונפילה
האיש לא הרים ידיים. באמצעות בא כוחו הוא הגיש בקשה לעיון מחדש, והעלה שתי טענות מרכזיות. הראשונה, היתה שהגשה באמצעות מייל כלל אינה נחשבת המצאה כדין לפי התקנות. בית הדין דחה זאת וקבע שהתקנה הרלוונטית "אינה קובעת כי המסירה תיעשה דווקא במסירה פיזית", ושבהיעדר איסור מפורש על הגשה אלקטרונית, אין סיבה לפסול אותה, בייחוד כשמדובר בנוהג ותיק ומקובל בבתי הדין הרבניים.
הטענה השנייה נגעה לכך שהבקשה המקורית נכשלה כביכול, כי בזמן ההגשה שלה לא צורף אישור על סיום הליך גישור (מהו"ת), ולכן המזכירות עיכבה את הפתיחה של התיק הפורמלי. גם כאן בית הדין לא התרשם: הוא קבע שהחוק לא דורש צירוף אישור פוזיטיבי במעמד ההגשה עצמה, אלא רק שהתנאים המהותיים - כמו השתתפות בפגישות הגישור וחלוף תקופת העיכוב - התקיימו בפועל. אם כך, השלמת האישור במועד מאוחר יותר אינה פוגמת בכלום. בית הדין ציטט גם פסיקה של בית משפט לענייני משפחה בירושלים, שלפיה רק "פגם חמור בתום הלב הדיוני" יכול להצדיק סטייה ממבחן הזמן - וליקוי טכני כמו זה, לא.
עם זאת, בית הדין לא נמנע מלהעיר הערה עוקצנית לכיוון באת כוחה של האשה. לדברי הדיינים, היה ראוי שהיא תבהיר מלכתחילה את נסיבות אי-צירוף האישור, במקום להשאיר את הפרט הזה להתברר רק בדיעבד.
בסיכומו של דבר, בקשת העיון מחדש נדחתה במלואה, וההחלטה המקורית נשארה על כנה: הסמכות לדון במזונות הילדים תישאר בידי בית הדין הרבני באשקלון.
