מרצדס, 1,000 כבשים וחברה על שם הבת: כך התפרקה משפחה
בית המשפט לענייני משפחה בחדרה הכריע בשלוש תביעות מקבילות בין בני זוג לשעבר: על משמורת, מזונות ורכוש. בדרך נחשף עולם עסקי מסועף של האב, טענות להברחת נכסים שנדחו, ותביעת מוניטין שלא שרדה את בדיקת בית המשפט
זוג הורים לשני ילדים, שכבר לא ביחד, הגיעו לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה עם לא פחות משלוש תביעות נפרדות: איפה יגדלו הילדים, כמה מזונות ישלם האב, ואיך יתחלק הרכוש שנצבר במהלך שנות הנישואים. בפסק דין ארוך ומפורט, שניתן באחרונה, פרשה השופטת יפעת שקדי שץ תמונה שלמה של משפחה בפירוק - כולל חברה שנרשמה על שם אח, חוות כבשים שנקראת על שם הילדה בת ה-9, וג'יפ מרצדס ששימש נקודת מחלוקת בין הצדדים.
האם ביקשה משמורת בלעדית וזמני שהות מפוקחים עם האב, וטענה שיש לו "נכות רפואית בשל מגבלה נפשית" שמצדיקה בדיקה. האב מצדו, סיפר שבעברו חווה אירוע טראומטי קשה - הוא היה קורבן לעבירת מין, ולדבריו נותר "במשך שנה וחצי במצב קשה" בעקבות כך. בית המשפט לא קיבל את שתי הגרסאות הקיצוניות. השופטת ציינה כי אין בפניה חוות דעת רפואית שתומכת בטענה שהמגבלה הנפשית של האב פוגעת בתפקודו ההורי, אך גם התרשמה שבמצבים מסוימים "שיקול הדעת שהופעל בעייתי", כמו איחור משמעותי לתור רופא שיניים של הבן בגלל יום הולדת של אחיינית.
התוצאה: זמני השהות הקיימים (שני וימי רביעי עד 19:00, וסופי שבוע לסירוגין) יימשכו כשלושה חודשים נוספים, ובמקביל על האב הוטל להשתתף בהדרכה הורית של לפחות עשרה מפגשים. רק לאחר מכן תתווסף לינה נוספת באמצע השבוע. השופטת היתה ברורה בדבריה לגבי החלוקה הבלתי שוויונית שנותרת בפועל: "נטל גידול הקטינים והאחריות ההורית המוטלים על האם גדולים באופן משמעותי ביחס לאב".
מזונות: 4,700 שקל לחודש, ופוטנציאל השתכרות שלא נעלם
בתביעת המזונות ביקשה האם כ-1,700 שקל לילד בתוספת מדור, בעוד שהאב טען שיש להקטין את הסכום כי הילדים כבר מעל גיל שש. בית המשפט קבע שמכיוון שהצדדים יהודים וחל הדין העברי, מזונות הילדים מעל גיל שש הם "מדין צדקה", כלומר החבות מוטלת על שני ההורים לפי יחס ההכנסות ביניהם.
כאן הגיע הרגע המעניין: האב הציג תלושי שכר שהצביעו על הכנסה נטו של כ-10,700 שקל בחודש כשכיר בחברה של אחיו. אבל השופטת לא הסתפקה בכך. היא ציינה כי "לא ניתן להתעלם משיעור הכנסותיו של האב כאשר היה עצמאי", והוסיפה משקל להתרשמותה מ"איתנות כלכלית עקיפה" של האב במשפחתו. בסופו של דבר נקבע שהאב יישא ב-1,600 שקל מזונות לכל ילד, בתוספת 1,500 שקל מדור - ובסך הכל 4,700 שקל בחודש, ועוד 80% מהוצאות חינוך ובריאות חריגות.
התביעה המורכבת ביותר עסקה בחלוקת הרכוש. האם טענה שהאב הבריח נכסים לאחר מכירת העסק שלו, באמצעות חברה שנרשמה על שם אחיו ובאמצעות חוות אדווה - עסק לגידול כבשים שנקרא על שם בתם הבכורה. היא הציגה הודעות וואטסאפ משפחתיות שבהן איחלו לאב "שתזכה ל-1,000 כבשים", ואף ציטטה אותו אומר שהוא רוצה "בפנסיה לגדל כבשים איתי".
בית המשפט התרשם מהפרטים הציוריים, אך לא חשב שהם מספיקים כדי לבסס את טענת ההברחה, שדורשת רף הוכחה גבוה של כוונת מרמה. השופטת קבעה שהאשה לא צירפה ראיות מספיקות - לא נסח היסטורי של החברות ולא אפילו ראיה על "כבש אחד קטן" בפועל.
כיצד השתקף המאמץ המשותף בשיפור כושר ההשתכרות של האב?
גם תביעת הפיצוי עבור פגיעה במוניטין עסקי ואישי נדחתה. בית המשפט הסביר שמוניטין עסקי הוא "הסכום העודף של שווי העסק מעבר לנכסיו המוחשיים", אך במועד הקובע העסק כבר נמכר ברובו, כך שלא נותרה ציפייה לתזרים לקוחות שניתן לפצות עליה. גם טענת המוניטין האישי נדחתה - האשה לא פירטה כיצד השתקף המאמץ המשותף בשיפור כושר ההשתכרות של האב, ולא הציגה נתונים לגבי פערי ההשתכרות בין תחילת הקשר הזוגי לסופו.
עוד נדחתה טענת האב לחוב של 120 אלף שקל כלפי אחיו, שבעזרתו לכאורה מומן ירח הדבש והריהוט הראשוני של בני הזוג. עדותו של האב, כך נקבע, "לא היתה סדורה", והצ'קים שהוא הציג לא תאמו את הסכום הנטען. לעומת זאת, חובות לרשויות - ביטוח לאומי, מס הכנסה ומע"מ - שנוצרו בתקופת החיים המשותפת, יאוזנו בין הצדדים.
בסופו של דבר שתי התביעות הראשונות התקבלו, ותביעת הרכוש התקבלה רק בחלקה. השופטת הורתה על כך שכל צד יישא בהוצאות שלו.
