תבע את אביו החורג ב-2.7 מיליון שקל - ויצא עם חשבון של 150 אלף
בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה דחה תביעה נזיקית ענקית שהגיש בנה של אשה שנפטרה מסרטן ואחיותיה נגד בעלה, בת זוגו החדשה ובתו, וחייב את המשפחה בהוצאות משפט בסכום של 150 אלף שקל
כשאשה בשם ל' נפטרה ממחלת הסרטן בגיל 52, אחרי כשמונה שנות זוגיות ונישואים לבן זוגה, אף אחד לא יכול היה לשער שהאבל יגלוש לתביעה כספית בסכום של 2.7 מיליון שקל. אבל זה בדיוק מה שקרה במשפחה שבה, לפי דברי בית המשפט, "הנתבע נהג לכנות את התובע כבנו", עד שהגיע יום הפרידה מהמנוחה, ועמו התפוצצה מלחמת ירושה ורגשות שהגיעה עד לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה.
בנה של המנוחה ושלוש אחיותיה תבעו את בן זוגה, את בתו ואת בת זוגו החדשה, וטענו למסכת עוולות שכללה כמעט כל עילה אפשרית בספר החוקים: לשון הרע, הליכי סרק, תקיפה, מטרד ליחיד, גניבות, איומים, סחיטות, עושק, מרמה, ואפילו כישוף. השופטת נאוה גדיש דחתה את התביעה על כל רכיביה, וקבעה כי מרבית הטענות נולדו מתוך כאב אמיתי, אבל לא מהוות עילה משפטית.
אחת השאלות המעניינות שהעסיקו את בית המשפט היתה האם מותר היה לבן להשתמש בהתכתבויות בין אמו המנוחה לבן זוגה, שחולצו מהטלפון הנייד שלה אחרי מותה. הנתבע טען לפגיעה בפרטיות ולהאזנת סתר. השופטת דחתה את הטענה וקבעה שהזכות לפרטיות אמנם ממשיכה להתקיים גם אחרי המוות, אבל עוברת ליורשים - ובמקרה הזה הבן הוא היורש העיקרי. היא גם הבהירה כי עיון בהתכתבויות ישנות, לא בזמן אמת, אינו מהווה שום האזנת סתר.
חלק ניכר מהתביעה עסק בדברים קשים שאמר הנתבע על התובע בימים שאחרי הפטירה, ובעיקר בימי השבעה. באחת ההודעות הקוליות הוא תיאר את בנה של המנוחה כך: "אני לא יודע איזה ילד יצא לה זה לא ילד זה מפלצת, מפלצת אני יכול להגיד". באמירה נוספת הוא טען שיש לתובע "יצר רע" ושהוא "מתנהג כחיית אדם לא כבן אדם". השופטת לא חסכה בביקורת על הסגנון: "מדובר באותם ביטויים אומללים שראוי היה שלא יאמרו", אבל בפועל היא דחתה את התביעה לפיצוי עבורם.
אי אפשר לבחון מלים שנאמרות בימי אבל במנותק מההקשר
ההנמקה שלה לכך היתה מעניינת: לדבריה, אי אפשר לבחון מלים שנאמרות בימי אבל במנותק מההקשר. היא הזכירה את הכלל התלמודי ש"אין אדם נתפס בשעת צערו", והסבירה כי הנתבע דיבר "מתוך כעס ובשעת צערו... כשהוא מנסה להגן על כבודו ועל שמו הטוב", בזמן שהתמודד גם עם אובדן בת זוגו וגם עם האשמות קשות שהטיחו בו. אחת האחיות אף כתבה בתצהירה משפט שהשופטת בחרה לצטט: "הנתבע הרג אותה ולקח אותה מהמשפחה עוד לפני שהיא מתה. אחותי ז"ל מתה בעודה בחיים" - עדות לעוצמת הקרע המשפחתי שהגיע לאולם בית המשפט.
גם תביעת התקיפה, שבמסגרתה טענה אחת האחיות שהנתבע "התנפל עליי ותקף אותי באלימות" בבית החולים, בעוד שהמנוחה שוכבת על ערש דווי, נדחתה מחוסר אמינות. השופטת ציינה כי אם אכן התרחש אירוע שכזה בבית חולים, מן הסתם צוות רפואי היה מתערב ומרחיק את הצדדים - ולא נמצא לכך שום תיעוד. היא גם הצביעה על כך שהתלונה במשטרה הוגשה רק חצי שנה אחרי האירוע הנטען, ושהאחות כלל לא ביררה מה עלה בגורלה.
גם הטענה לגבי הליכי סרק בעקבות הצו למניעת הטרדה מאיימת שהגיש הנתבע נגד התובע נדחתה, משום שהצו ניתן על ידי בית משפט, ולאחר מכן הוארך בהסכמה הדדית של שני הצדדים. כמו כן, נדחו גם הטענות לגבי מטרד ליחיד, להפרת חובה חקוקה, לזכויות ברכושה של המנוחה ולעוגמת נפש - השופטת ציינה כי אלה נובעים מהסכסוך המשפחתי עצמו, ופוגעים בשני הצדדים במידה שווה.
בסיכומו של דבר, נדחתה התביעה כולה, ובית המשפט אף ציין כי ההחלטה לתבוע גם את הבת ואת בת הזוג החדשה של הנתבע "נעשתה ממניעים פסולים ולא ענייניים". במקום 2.7 מיליון שקל, יצאו התובעים עם חיוב בהוצאות משפט בסכום כולל של 150 אלף שקל - 70 אלף לנתבע העיקרי ו-40 אלף לכל אחת מהנתבעות הנוספות.
