28,280 שקל: הנתבע צילם את התאונה - והסתרת התמונות הכריעה נגדו

נהג שהודה בבית המשפט כי צילם את זירת התאונה, אך בחר שלא לצרף ולו תמונה אחת לתיק, מצא את עצמו מחויב במלוא סכום התביעה - 28,280 שקל. השופטת הדס שכטר ישראלי מבית משפט השלום בחיפה קבעה כי דווקא ההימנעות מהצגת התמונות פעלה לרעתו של הנתבע, אולג שליאקובסקי, בתביעת הרכב שהגישה נגדו היא אסווד.

לפי כתב התביעה, ביום 14 בינואר 2025 נסע רכבה של התובעת, אאודי A1, בנתיב נסיעתו בדרך עירונית, כאשר רכבו של הנתבע, אאודי A4, סטה ממסלול נסיעתו ופגע בו. התובעת עתרה לחייב את הנתבע ב-26,460 שקל בגין הנזק לרכב - לאחר הפחתה של 2,820 שקל בגין מכירת שרידי הרכב - ובעוד 2,360 שקל עבור שכר טרחת השמאי חאלד מוחמד, שבחן את הרכב ב-24 בינואר 2025.

הנתבע ביקש לדחות את התביעה על הסף, בטענה כי היא "קנטרנית או טורדנית" והוגשה "בחוסר תום לב תוך הטעיית ביהמ"ש". במישור האחריות אישר את קרות התאונה אך הכחיש את חלקו בה. לדבריו, "עת יצא מהחניה, נהגה התובעת במהירות מופרזת בכביש עירוני, לא שמרה על מרחק סביר, וכשלה מלבלום את רכבה במועד".

מי נהג ברכב בזמן התאונה?

בדיון ההוכחות שהתקיים ב-29 ביוני 2026 התברר כי בזמן התאונה כלל לא נהגה התובעת ברכבה. את ההגה החזיקה אחותה, גב' עטאף, בעוד התובעת עצמה שהתה בחו"ל. הנהגת פירטה את אופן התרחשות התאונה וביצעה מספר הדגמות בבית המשפט, והשופטת מצאה את גרסתה מהימנה.

"עדותה של הנהגת היתה קוהרנטית, עולה היא בקנה אחד עם טיב הנזק ומיקומו", כתבה השופטת שכטר ישראלי, "ונותנת אני אמון מלא בגרסתה". מנגד, נדחתה גרסת הנתבע: "לא מצאתי ליתן אמון בגרסתו של הנתבע לקרות התאונה, וזו אף אינה מתיישבת עם הנתונים שהוצגו, לרבות מיקום הנזקים וטיבם".

השופטת עמדה על הפער בין תיאורי הנתבע לבין הממצאים בשטח. "אין הלימה בין תיאוריו של הנתבע בעדותו לפניי בדבר אופן קרות התאונה לבין הנזקים שנראו בכלי הרכב", ציינה, וזאת הן על פי התמונות שצורפו והן על פי ההדגמות שבוצעו בדיון. רכב התובעת נמצא עומד בצד ימין של הדרך בסמוך למדרכה, בעוד רכב הנתבע נמצא בחלקו על המדרכה, שלא בנתיב נסיעתו.

מדוע הסתרת התמונות פעלה נגד הנתבע?

הנתבע אישר בעדותו כי צילם תמונות ממקום האירוע, אך לא צירף אותן לתיק. "הנתבע אישר בעדותו כי צילם תמונות ממקום האירוע, אלא שהוא לא צרף אותן לתיק, ולא סיפק כל הסבר סביר להימנעות זו", כתבה השופטת. הוא גם לא זימן את העדים שלטענתו נכחו במקום, לא מסר את פרטיהם המלאים ולא ביקש להגיש תצהיר מטעם מי מהם.

מכאן הסיקה השופטת מסקנה ראייתית ברורה: "חזקה אפוא, כי עדותם של אלה, כמו גם הצגת התמונות בדיון, היו פועלים לרעתו". התנהלות מסוג זה מוכרת בפסיקה, ולאחרונה נדונה בתקדים דומה שבו ניסיון להסתיר ראיה בתאונת דרכים התפוצץ בבית המשפט.

האם מסמך ההודאה נחתם תחת לחץ?

אחת מטענות ההגנה המרכזיות של הנתבע נגעה למסמך ההודאה שעליו חתם. לגרסתו, קרובי משפחתה של התובעת הגיעו למקום, ולאחר "דין ודברים שכלל צעקות", כלשונו, "הכריחו אותו האחרונים לחתום על מסמך ההודאה". הנהגת, לעומת זאת, העידה כי הנתבע חתם מרצונו על המסמך, שאותו ניסח בעלה שהגיע למקום לאחר התאונה.

• עזר לחבר ורשם על שמו אופנוע - וכעת ישלם על תאונה
• הניסיון להסתיר ראיה בתאונת דרכים התפוצץ בבית המשפט

השופטת קיבלה את גרסת התובעת. "לא הוכיח הנתבע כי חתם על מסמך ההודאה תחת לחץ כפי שטען", קבעה, והוסיפה כי הנתבע אישר בעדותו שלא פנה למשטרת ישראל - לא בעת קרות התאונה ולא לאחריה - "עובדה שיש בה כדי להשליך על מהימנות טענותיו בענין זה". עוד ציינה כי הנתבע לא טען שהודיע על ביטול המסמך, וכתב ההגנה שהגיש "נעדר נספחים כלשהם".

בפרק האחריות קבעה השופטת: "קובעת אני כי התובעת עמדה במאזן ההסתברויות כנדרש בהליך אזרחי ולנתבע אחריות מלאה לקרות התאונה".

מדוע נדחתה טענת הזיוף נגד חוות הדעת?

ב"כ הנתבע ביקש להוציא את חוות דעת השמאי מהתיק, בטענה שהיא חסרה פרטים רבים ואף "מזוייפת". השופטת דחתה את הטענה. לדבריה, כאשר הושוותה חוות הדעת שנסרקה בכתב התביעה לזו שהוצגה בדיון, נמצא כי מדובר באותו מספר עמודים, עם "נתונים, ובכללם כותרות וסכומים, הזהים בין חוות הדעת".

עוד ציינה השופטת כי כשהוגשה חוות הדעת המלאה בדיון, "סרב ב"כ הנתבע בתוקף לעיין בה או להשוותה לזו שנסרקה לתיק", גם לאחר שהוצע לו פרק זמן של מספר ימים לשם כך. "על כן, אין לו לנתבע להלין אלא על עצמו", כתבה. מסקנתה: "סבורה אני כי היא מקצועית, ערוכה היטב", ומספר השילדה בחוות הדעת תואם לתמונות שצורפו. מחלוקות סביב שומת נזקי רכב ואופן חישוב הפיצוי חוזרות ועולות בתביעות מסוג זה. באשר לשכר הטרחה, קבעה השופטת כי המסמך שהציגה התובעת, ולפיו עלות חוות הדעת כולל מע"מ היא 2,360 שקל, מספיק להוכחת ההוצאה.

אילו טענות נוספות נדחו?

בפרק "טרם סיום" התייחסה השופטת לשורת טענות נוספות של הנתבע. טענתו כי המחצית השנייה של האגרה לא שולמה נדחתה, שכן עיון בתיק העלה כי זו שולמה במועד הדיון ובסכום שנדרש. גם הטענה לאשם תורם בשיעור של 10% נדחתה, מהנימוק ש"מלוא האחריות לתאונה רובצת" על הנתבע.

• פס"ד: HP קיבלה מיליארד שקל ללא מכרז תמורת תעודות הזהות הביומטריות
• עובד עבר למתחרים - ויקבל מיליונים מן המעסיק הראשון

הנתבע טען עוד כי שרידי הרכב נמכרו מבלי שניתנה לו הזדמנות לבחון אותם, וכי כשהגיע למגרש בקרית שמונה "נותרה רק שלדת הרכב". השופטת קבעה כי הנתבע לא מיצה את האפשרויות שעמדו לפניו לבדיקת הרכב, לא פנה לתובעת בדרישה לבודקו בידי מומחה מטעמו, ולפיכך "לא הוכיח הוא כי נגרם לו נזק ראייתי, ולא בכדי זנח הוא טענה זו בסיכומיו". טענה נוספת, לפיה הסכם מכירת השרידים נשא את שנת 2024 ואינו חתום, נדחתה גם היא לאחר שהשופטת קיבלה את עמדת התובעת כי מדובר בטעות סופר.

כמה ישלם הנתבע?

השופטת קיבלה את התביעה במלואה. הנתבע חויב לשלם לתובעת 28,280 שקל בתוספת ריבית שקלית ממועד הגשת כתב התביעה, 26 במאי 2025, ועד למועד הפירעון. בנוסף חויב בהוצאות בסך 880 שקל ובשכר טרחת עורך דין בסך 2,800 שקל כולל מע"מ. הסכומים נקבעו לתשלום בתוך 30 ימים ממועד החתימה על פסק הדין, שאם לא כן יישאו ריבית שקלית ודמי פיגורים כדין. פסק הדין ניתן ב-19 ביולי 2026, בהעדר הצדדים.