הניסיון להסתיר ראיה בתאונת דרכים התפוצץ בבית המשפט
בתביעת נזקי רכב בירושלים טען הנתבע שסרטון של התובע הוא "ראיה מפתיעה" שאסור להציג, אך התברר שבא כוחו צפה בו כבר שנה לפני הדיון. השופטת אפרת רחלי מאירי לא התרשמה, והורתה לשני הצדדים לחשוף את כל הסרטונים שבידיהם
תביעת נזקי רכב רגילה בין מוחמד חושיה לאבראהים גזאווי, שהתנהלה בבית משפט השלום בירושלים במסלול של סדר דין מהיר, נהפכה באחרונה לזירת מאבק על סרטוני וידאו, ומי מסתיר ממי. הכרעתה של השופטת אפרת רחלי מאירי, שניתנה באחרונה, שופכת אור על כלל שנשמע זאולי טכני, אך יכול להכריע תיקים שלמים: בהליכים שכאלה משחקים "בקלפים פתוחים", ומי שמנסה להחביא ראיה - עלול למצוא את עצמו נחשף.
הרקע: שני הצדדים חלוקים סביב השאלה מי אחראי לתאונה, וכל אחד מהם מחזיק בסרטון שמתעד את הרגע שבו היא קרתה. התובע ביקש להציג סרטון שלא צוין ברשימת גילוי המסמכים שהגיש עם התביעה. הנתבע התנגד נמרצות, וטען שמדובר בראיה שהוסתרה ועכשיו מופיעה לו בהפתעה. באותו הזמן, הנתבע עצמו סירב להציג סרטון שהוא הודה בעצמו, בתצהיר גילוי מסמכים, שנמצא ברשותו.
הפרט שהפך את כל התמונה היה הדיון המקדמי שהתקיים באפריל. שם התברר שבא כוח הנתבע כבר ראה את הסרטון של התובע שנה קודם לכן, ואף ניהל על בסיסו משא ומתן בין הצדדים. כלומר זו לא הפתעה של ממש. השופטת מאירי קבעה שבנסיבות כאלה, ההתנגדות של הנתבע "אינה מתיישבת" עם החובה של הצדדים לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית.
בפרוטוקול הדיון עצמו מצוטט עורך דינו של הנתבע אומר על אותו סרטון עצמו כי הוא "יעזור לבית המשפט", ובאותה הנשימה ממש הוא חשף שיש בידי לקוחו סרטון נוסף שכלל לא נחשף: "יש לי עוד סרטון. נציג את שני הסרטונים", הוא אמר, לפי הדברים שמובאים בהחלטה. כשנשאל מדוע הנתבע מסרב בכל זאת להגיש את הסרטונים שבידיו, התשובה שנרשמה היתה תמציתית: זה קורה, לפי הטענה, "כיוון שהוא אשם".
השופטת מאירי לא היתה מוכנה לקבל את המצב הזה. בהחלטתה היא מזכירה את התכלית הבסיסית של תקנות סדר הדין האזרחי - להגיע לחקר האמת ולהשיג "פתרון צודק של הסכסוך", כלשון התקנה עצמה. לדבריה, הצגת הסרטונים לא נועדה רק לברר מי צודק, אלא "להעמיד את הפלוגתא האמיתית שבמחלוקת". כלומר לתת לבית המשפט כלי אמיתי להכריע בין שתי הגרסאות הסותרות. לכן, קבעה השופטת, ההתנגדות של הנתבע להצגת הסרטון "חותרת תחת יסוד התקנות".
"עלול להוביל לשיבוש התוצאה"
נקודה חשובה נוגעת לכלל הידוע כ"הימנעות מהבאת ראיה" - עיקרון ותיק בפסיקה שלפיו צד שנמנע מלהציג ראיה שברשותו, כשהיא לכאורה תומכת בגרסתו, ייתפש כמי שמודה בעקיפין שהראיה דווקא פועלת נגדו. השופטת מאירי מצטטת בעניין הלכה ותיקה: "הרוצה לשכנע בטענותיו, וישנן ראיות העשויות לסייע בכך - יופיעו הראיות מיד". כשמדובר, לפי הטענה, בסרטון שיכול להעיד שלא היה כלל מגע בין כלי הרכב ברגע התאונה, כלומר ראיה שעשויה להיות מכרעת ממש, הסתרתה המכוונת "עשויה חלילה וחס להוביל לשיבוש תוצאת ההליך", כותבת השופטת.
היא גם התייחסה למתח הבסיסי שקיים בין נאמנות לכללים פורמליים לבין הרצון לעשות צדק בפועל: השופטת הזכירה שאסור להפוך את סדרי הדין ל"מיטת סדום", ושאין לתת למהלך טכני אחד לקבוע את גורל התיק כולו - כמו במשחק שחמט שבו טעות בודדת מכריעה הכל.
השופטת הורתה על חשיפה מלאה: שני הסרטונים של הנתבע, הסרטון של התובע, תיק המשטרה, ותצהיר לגבי קיומו של טופס דיווח לביטוח - כל זה עד ה-20 באוקטובר, עם העתק לצד השני. היא לא הסתפקה בכך, והוסיפה אזהרה ברורה: מי שלא יעמוד בכך עלול למצוא את עצמו מחויב בהוצאות משפט, כולל לטובת אוצר המדינה, עבור מה שהוגדר כפגיעה במשאב הציבורי ובהוראה שיפוטית מפורשת.
