עזבה דירה לפני תום החוזה - האם תקבל את כספה בחזרה?

מיה סיפרסקי שכרה דירה מארז ברוורמן מיולי 2024, לתקופה של 12 חודשים, בשכר דירה של 12 אלף שקל לחודש ששולם מראש במלואו, לצד פיקדון בסכום של 36 אלף שקל. לפי כתב התביעה, במאי-יוני 2025 בוצעו בבניין עבודות שיפוץ נרחבות שגרמו לרעש חזק, חדירת פועלים, שימוש בחומרים כימיים ולכלוך - הכל ללא שום הודעה מוקדמת מצד המשכיר. לטענת סיפרסקי, המצב פגע באופן ממשי ביכולת שלה להשתמש בדירה כראוי, ובסופו של דבר אילץ אותה לעזוב עוד לפני תום תקופת השכירות.

סיפרסקי גם טענה שהדירה הושכרה לה מלכתחילה בלי ממ"ד ובלי תריסים, ושהיא נמסרה לה במצב מלוכלך ולא צבוע - בניגוד גמור למצב שבו, לדבריה, היא החזירה אותה. לדבריה, ברוורמן החזיק כספים שלא כדין: סירב להחזיר לה 12 אלף שקל ששילמה מראש עבור יולי 2025 שבו כבר לא גרה בדירה, וקיזז מהפיקדון סכומים נוספים עבור ועד בית, ארנונה וצביעה. לכך היא הוסיפה דרישה לפיצוי של 5,000 שקל עבור עוגמת נפש, ועוד 20 אלף שקל עבור פגיעה נטענת בהכנסתה כיועצת בריאות - כשסכום התביעה הכולל הגיע ל-22,395 שקל.

ברוורמן מצדו, טען שהתביעה כולה מופרכת ולמעשה מהווה ניסיון של השוכרת "לעשיית עושר שלא במשפט". לטענתו, סיפרסקי עזבה את הדירה לפני תום החוזה בלי שנמצא לה מחליף, בניגוד לתנאי ההסכם - והיא אף הודתה בפניו שהסיבה האמיתית לעזיבתה לא היו השיפוצים אלא יחסים עכורים עם השומר של הבניין וועד הבית. לדבריו, הוא היה רשאי לקזז מהפיקדון על בסיס סעיף בחוזה המחייב תשלום מלוא דמי השכירות עד תום התקופה גם אם השוכר עוזב מוקדם.

המשכיר גם הציג גרסה הפוכה לחלוטין לגבי מצב הדירה: לטענתו היא הוחזרה אליו מלוכלכת, לא צבועה וכשקירותיה מלאי חורים, בניגוד לסעיף בחוזה שחייב החזרה במצב תקין. הוא אף צירף חשבונית על סכום של 4,130 שקל שהוא שילם עבור צביעת הדירה - סכום שהוא טען שגבוה מזה שקוזז ממנה. לגבי טענת עוגמת הנפש, ברוורמן ציין שסיפרסקי עצמה אמרה שרוב פרנסתה מגיעה מקליניקה חיצונית, כך שיכולתה להתפרנס כלל לא נפגעה, והוא אף טען שהיא הפעילה בדירה קליניקה ל"אסתטיקה ורפואה טבעית", בניגוד לחוזה שאִפשר שימוש למגורים בלבד.

השופטת לא קיבלה את הגירסה של אף אחד מהצדדים

לאחר ששמעה את הצדדים, קבעה הרשמת שההתכתבויות בווטסאפ שצורפו לתיק מספרות סיפור אחר לגמרי משתי הגרסאות. עלה מהן ששני הצדדים הסכימו בזמן אמת שסיפרסקי תפנה את הדירה בסוף יוני, ושביולי הדירה תושכר לשוכר אחר אם יימצא. לאחר שהודיעה על הפינוי, ברוורמן לא דרש ממנה תשלום עבור יולי, "והובן כי היא רשאית לעזוב", כפי שנכתב בפסק הדין. לכן חויב המשכיר להחזיר לה את מלוא דמי השכירות עבור יולי - כאמור סכום של 12 אלף שקל.

הרשמת גם קיבלה את הדרישה להשבת הסכומים שקוזזו עבור ארנונה וועד בית, בסכום כולל של 1,895 שקל, מהסיבה הפשוטה שסיפרסקי הציגה אישורי תשלום עבור כלל החשבונות, בעוד שברוורמן לא הציג ולו קבלה אחת להוכחת תשלומיו.

לעומת זאת, בשתי הטענות המרכזיות האחרות ידה של סיפרסקי היתה על התחתונה. לגבי צביעת הדירה, קבעה הרשמת שברוורמן הוכיח כי קיבל את הדירה במצב לא מסויד ושהוא הציג קבלה עבור הצביעה בפועל, ולכן היא דחתה את התביעה ברכיב הזה. גם תביעת עוגמת הנפש נדחתה: אמנם סיפרסקי התלוננה בכתב על הרעש וההפרעות מהשיפוץ, אבל, כך נקבע, "בשום שלב לא התריעה שזו הסיבה לעזיבה", ולא ציינה שעבודתה נפגעת. לדברי הרשמת, נראה שהדרישה לפיצוי "גילתה עצמה רק לאחר המחלוקת שהתגלעה על דמי הפקדון והשכירות", כלומר לאחר מעשה.

בשורה התחתונה, התביעה התקבלה בחלקה בלבד: ברוורמן יצטרך להשיב לסיפרסקי 13,895 שקל בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. מכיוון שכל צד זכה רק בחלק מטענותיו, לא ניתן צו להוצאות משפט, וכל צד יישא בהוצאותיו.