מוח הטיקטוק: כך הגלילה האינסופית מכווצת את הקשב ומשנה את מערכת התגמול במוח

הכלכלה שמאחורי הגלילה בנויה על משאב אחד: הקשב שלנו. כל החלקה כלפי מעלה בטיקטוק, ברילס או ב"שורטס" מגישה גירוי חדש בתוך שנייה, והמוח מגיב במנת דופמין קטנה שמחזקת את הרצון להחלקה הבאה. מדובר במחזור מהיר של ציפייה, תגמול וחיפוש אחר תגמול נוסף, שהפלטפורמות משכללות באמצעות אלגוריתם שלומד בזמן אמת מה יחזיק את העין עוד כמה שניות. זאת מהות "כלכלת הקשב": מוצר חינמי לכאורה, שהמטבע שלו הוא הדקות שהגולש מוסר בלי לשים לב.

ההשלכה הנמדדת ביותר קשורה למשך הקשב עצמו. גלוריה מארק, פרופסור למדעי המידע באוניברסיטת קליפורניה באירווין, עוקבת כבר קרוב לשני עשורים אחרי הזמן שאנשים מתמקדים במסך בודד לפני שהם עוברים הלאה. לפי הנתונים שלה, ב-2004 עמד הממוצע על כדקתיים וחצי, ב-2012 הוא צנח ל-75 שניות, ובשנים האחרונות הוא מתייצב סביב 47 שניות. "אנחנו מודדים כמה זמן אנשים שוהים על מסך אחד לפני שהם מעבירים את תשומת הלב למקום אחר, וזה ירד באופן דרמטי", אמרה מארק, שריכזה את הממצאים בספרה Attention Span. היא מדגישה שהמדידות נאספו בתיעוד אוטומטי ברקע, מתוך מעקב אובייקטיבי אחרי התנהגות רגילה, וכמה מחקרים עצמאיים שחזרו את התוצאה סביב אותו טווח.

המנגנון המוחי שמאחורי המשיכה מוכר לחוקרי ההתמכרות. אנה למבקה, פרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד ומחברת הספר "אומת הדופמין", מתארת מאזן עדין בין עונג לכאב במערכת התגמול. לדבריה, כשמפגיזים את המוח בגירויים ממכרים "המוח מפצה בכיוון ההפוך", כלומר מדלל את הפעילות הדופמינרגית עד למצב של גירעון, שמתבטא בחוסר מנוחה, שעמום וכמיהה לגירוי הבא. הסרטונים הקצרים, לפי הגישה הזאת, מזכירים בעוצמתם ובזמינותם חומרים ממכרים, מפני שהם מספקים תגמול בלתי צפוי במרווחים קצרצרים, בדיוק הדפוס שמייצר משיכה עזה במכונות הימורים.

סריקות מוח מתחילות לתת לזה ביסוס. מחקר סיני שפורסם בכתב העת Frontiers in Human Neuroscience בשנת 2025 בדק גולשים כבדים באמצעות טכנולוגיית fNIRS בזמן קבלת החלטות בתנאי סיכון, ומצא הפעלה מוגברת בקליפה האורביטופרונטלית ובאזור הפרונטופולרי דווקא בקבוצת המכורים לסרטונים קצרים, לצד רגישות מוגברת להפסדים ונטייה גבוהה יותר לסיכון. עבודה נוספת שמיפתה את המבנה המוחי מצאה מתאם בין חומרת ההתמכרות לבין נפח מוגדל באותה קליפה אורביטופרונטלית, לצד פעילות ספונטנית מוגברת בקליפה הקדם-מצחית הצדדית - האזור שאחראי על ריסון דחפים ושליטה עצמית.

מדידות אחרות מנסות לתפוס את השינוי בזמן אמת. במחקר שהשתמש במערכת EEG בת 24 ערוצים תועדה עלייה בפעילות גלי הגמא ברגעי תגמול חברתי גבוה, לצד ירידה ביציבות גלי הביתא באזורים הקדם-מצחיים אצל גולשים שחרגו משעתיים גלילה ביום. במקביל, כמה עבודות בקרב תלמידי תיכון וסטודנטים מצאו זיקה בין שעות צפייה גבוהות בסרטונים קצרים לבין ציוני מבחנים נמוכים יותר, מה שמחזק את החשש שהפורמט גובה מחיר מהיכולת להתמיד במשימה ממושכת.

החוקרים מדגישים שהמחיר היומיומי מסתתר דווקא במעברים עצמם. כל קפיצה בין גירויים מותירה מעין שארית קשב, פרק זמן שבו המוח עדיין עסוק במשימה הקודמת, וההתכווננות המחודשת גובה אנרגיה מנטלית. כשמאמנים את המערכת לצפות לגירוי טרי כל כמה שניות, ההרגל מחלחל גם לרגעים שדורשים התמדה ארוכה, כמו קריאת מסמך שלם או האזנה רצופה לשיחה.

ההקשר הזה מחבר את הסיפור למחקר ותיק בהרבה. כבר ב-2009 פרסמו החוקרים איל אופיר, קליפורד נאס ואנתוני וגנר מאוניברסיטת סטנפורד מאמר בכתב העת PNAS שבחן מולטיטסקינג במדיה. הם מצאו שאנשים שצורכים כמה ערוצי מדיה במקביל באופן כבד רגישים יותר להסחות ממידע חיצוני ומזיכרון פנימי, ומתקשים יותר במעבר בין משימות. נאס, שהלך לעולמו ב-2013, סיכם בזמנו בראיון ש"המולטיטסקרים הכבדים גרועים כמעט בכל מטלה קוגניטיבית שבדקנו", אמירה שהפכה לאחת המצוטטות בתחום ומהדהדת שוב בעידן הסקרול.

לצד הממצאים, חוקרים רבים קוראים להיזהר מפאניקה. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה שאיגדה 71 מחקרים מצאה קשר בין צריכת סרטונים קצרים לבין ביצועי קשב וריסון חלשים יותר, כשהקשר החזק ביותר נמדד אצל מי שגולל מעבר לשלוש שעות ביום. עם זאת, מרבית העבודות הן מתאמיות, כלומר מראות זיקה בין שני משתנים בלי להוכיח סיבתיות. ייתכן שאנשים עם קשב קצר ממילא נמשכים יותר אל הפורמט המהיר, ולאו דווקא שהפורמט הוא שיצר את הקושי. גם הירידה במשך הקשב שמדדה מארק משקפת סביבת עבודה עמוסת התראות והפרעות, ולאו דווקא שינוי ביולוגי קבוע ומוחלט.

שאלת ההפיכות היא אולי המעניינת מכולן, וכאן המדע נשאר זהיר. מחקרים על גמילה מחומרים מראים שהמוח מסוגל להתאושש: בבדיקות PET בקרב גמולים מניקוטין נמדדה עלייה בייצור הדופמין בגרעין הזנב אחרי כחמישה שבועות של הימנעות. הרעיון של "צום דופמין" או הפחתה מדורגת בחשיפה נשען על ההיגיון הזה, שכן מערכת התגמול מתכיילת מחדש כשמצמצמים את שטף הגירויים. עדיין, מחקר ייעודי על התאוששות ספציפית מ"מוח הטיקטוק" נותר דליל, והחוקרים נמנעים מהבטחות גורפות עד שיצטברו נתונים לאורך זמן.

• שוברים שיאים בדיגיטל: טיקטוק ופיפ"א מסכמות את הנתונים של מונדיאל 2026
• קוואלקום בהסכם עם בייטדאנס: עסקת השבבים שעשויה לפתוח לה דלת לשוק ה-AI

בינתיים הפלטפורמות ממשיכות להשקיע בפורמט. מטא הפכה את הרילס למוקד מרכזי מול טיקטוק, כפי שעולה מהניתוח מטא נגד טיקטוק - רילס הפך למתחרה משמעותי, ואינסטגרם ויוטיוב דחפו את הסרטונים הקצרים לקדמת הבמה. הרגולציה מנסה להדביק את הקצב: בארצות הברית נדונה חסימת טיקטוק בשאלה שמעסיקה את כל הענף, כמתואר בכתבה טיקטוק תחת איום: האם האיסור בארהב יתממש, ובמקביל מטא ויוטיוב חויבו בפיצויים על פגיעה במשתמשת צעירה בפסק דין שקושר את עיצוב המוצר להשפעתו על גולשים צעירים.