עיריית ת"א תבעה 384 אלף שקל ממועדון שנסגר - ויצאה בידיים ריקות
בית משפט השלום בתל אביב קבע כי התביעה נגד בעל השליטה במועדון קווינס ששכן ברחוב הרצל התיישנה, וגם לא הוכח שהוא נהג בחוסר תום לב. בנוסף, העירייה תשלם לו 25 אלף שקל עבור הוצאות משפט
עשר שנים לקח לסאגה המשפטית סביב חוב ארנונה על מועדון שכבר לא קיים להגיע להכרעה, ובסוף העירייה היא זו שנשארה עם שכר טרחה לשלם. בית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה באחרונה את התביע שהגישה עיריית תל אביב-יפו נגד משה טוריסקי, בעל השליטה לשעבר במועדון קווינס שפעל ברחוב הרצל 146 בעיר, לתשלום חוב ארנונה שהצטבר ל-384,737 שקל.
המועדון, שפעל בנכס שבבעלות העירייה, צבר במהלך השנים חובות ארנונה עבור שלוש תקופות חיוב: נובמבר 2005 עד דצמבר 2006, מרץ 2007 עד אפריל 2008, וינואר עד דצמבר 2008. לפי כתב התביעה, הסדרי חוב שנחתמו בין הצדדים ב-2007-2004 לא כובדו במלואם, כשתשלומים שהתקבלו יוחסו בדיעבד לתקופות חוב ישנות יותר. כך שלמעשה, לטענת העירייה, קווינס לא שילם דבר עבור התקופות שבמחלוקת.
קווינס עצמו הפסיק לפעול, כך שהעירייה פנתה ישירות לטוריסקי - הבעלים והמנהל בפועל של החברה - ותבעה אותו אישית בשתי עילות: הרמת מסך סטטוטורית לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה, המאפשרת לרשות מקומית לגבות חוב ארנונה סופי ישירות מבעל השליטה כשהחברה מפסיקה לפעול; ובנוסף בעילה של הטלת אחריות אישית בשל הפרת חובת תום הלב, על רקע טענה להעדפת נושים אסורה. כלומר שטוריסקי דאג לשלם לספקים ולבנק, אך לא דאג לעירייה.
"התביעה התיישנה" - וזו היתה רק ההתחלה
השופטת פנינה נויברט קבעה כי מרוץ ההתיישנות מתחיל מהמועד שבו נוצר החוב, ולא מהמועד שבו החברה הפסיקה את פעילותה - כפי שביקשה העירייה לטעון. בהתבסס על הלכה שנקבעה בבית המשפט המחוזי בעניין עיריית תל אביב-יפו נ' זהבי, נפסק כי "אין ספק שהמחוקק לא התכוון לאפשר לעירייה לישון על זכויותיה במשך שנים, ואז בחלוף 7 שנים ממועד יצירת החוב להעניק לה זכות לתבוע את בעל השליטה". כלומר אם העירייה לא תבעה בזמן את בעל השליטה, היא לא יכולה להחיות את החוב שנים אחר כך, רק בגלל שהחברה סגרה את שעריה מאוחר יותר.
התוצאה: מכיוון שהחוב האחרון נוצר ב-1 לינואר 2018, והתביעה הוגשה רק ב-2016 - כשמונה שנים אחר כך - שתי העילות המרכזיות נגד טוריסקי התיישנו. בית המשפט גם דחה את טענת העירייה, שלפיה הליכי גבייה מנהליים שננקטו נגד טוריסקי עוצרים את מרוץ ההתיישנות, בהתבסס על פסיקה של בית המשפט העליון בעניין זה.
מעבר לשאלת ההתיישנות, בחנה השופטת גם לגופו של עניין את הטענה שטוריסקי נהג בחוסר תום לב והעדיף לשלם לנושים אחרים על פני העירייה. וגם כאן, העירייה לא שכנעה אותה. מחקירתו הנגדית של טוריסקי עלה כי מכספי מכירת נכסי המועדון ב-2008 שולמו גם חלק מהחובות לעירייה. לדבריו, "קיבלנו 100 אלף שהלכו לבנק, בכסף הזה כיסינו את החובות הפתוחים חלק לעירייה, עד שהכסף נגמר, כי נשארנו עם חוב לעירייה, לבנק ולרשויות המדינה".
"לא ניתן להתרשם באופן מובהק מקיומה של העדפת נושים"
בדיקת חוות דעת רואה החשבון מטעם טוריסקי העלתה כי ב-2008-2007 שילמה החברה לעירייה כ-68 אלף שקל, וכי המחאות לעירייה נפרעו עד לנובמבר 2008. כלומר גם אחרי שהחברה כבר הפסיקה לפעול בפועל. השופטת ציינה כי "לא ניתן להתרשם באופן מובהק מקיומה של העדפת נושים", ובנוסף שטוריסקי לא היה "הכוח הפועל היחיד" מאחורי קווינס, אלא פעל יחד עם שותפים נוספים שהיו מעורבים בניהול החברה ובפירעון של חובותיה.
לאור כל זאת, נקבע כי "התנהלות זו אינה מבססת חוסר תום לב סובייקטיבי של טוריסקי, ברמה המצדיקה הטלת אחריות אישית". התביעה נדחתה במלואה - הן נגד קווינס (שממילא לא היתה פעילה) והן נגד טוריסקי אישית. בית המשפט חייב את העירייה לשלם לטוריסקי הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 25 אלף שקל.
